בשקט-בשקט ומתחת לרדאר התקשורתי, רן ישי, דיפלומט במיל' במשרד החוץ וסמנכ"ל המינהל ומשאבי האנוש לשעבר במשרד ראש הממשלה, מונה לנציגה הרשמי הראשון של בוניורו-קיטארה (Bunyoro-Kitara) – ממלכה אפריקאית באוגנדה.
יריית הפתיחה התקיימה בהתאם להגבלות הקורונה בבניין מרשים בלב תל אביב שקרן הישג הפילנתרופית, התומכת בחיילים בודדים קרביים, נידבה לטובת פעילותו ההומניטרית. לצד שגרירים ודיפלומטים מישראל וממדינות אפריקה, נכחו באירוע בכירים מהמסדר הפרנציסקני בישראל ואנשי סיוע הומניטרי בינלאומי.
ישי מדגיש כי אין מדובר באירוע דיפלומטי רשמי ואין קשר ישיר למשרד החוץ, "אבל הם בהחלט מסייעים", לדבריו. את תפקידו הוא מגדיר כ"סוג של סוכן" שמייצג את הממלכה בארץ ומסייע לה בקישורים המסחריים והתרבותיים. "אם יש צורך בגיוס כספים, חיבורים עם זיקה לנושאים כמו עסקים, חקלאות, כלכלה, אקדמיה ובכלל. אני פה בכל הכוח כדי לסייע וגם להפוך אותם לידידים הרבה יותר טובים וחזקים של מדינת ישראל", הוא מסביר.
9 צפייה בגלריה
"התברר לי שהממלכה זקוקה לסיוע". המלך והמלכה בבוניורו-קיטארה
(צילום: האתר הרשמי של ממלכת בוניורו-קיטארה)
9 צפייה בגלריה
נשיא אוגנדה יוורי מוסווני עם הזוג המלכותי. מעמד אוטונומי בתוך המדינה
(צילום: האתר הרשמי של ממלכת בוניורו-קיטארה)
הלביבות שחשפו סוד
ישי (51) מתגורר עם אשתו זוהרה וחמשת ילדיהם – בני 7 עד 23 – ביישוב אלעזר בגוש עציון. הוא נולד בנתניה. לאחר שסיים את לימודיו בישיבה התיכונית בעיר, התגייס כלוחם לחיל הים ועד לתום ימי המילואים שירת במגוון תפקידים פיקודיים בחילות קרביים. לאחר שירותו הצבאי החל לימודיו בפקולטה למדעי המדינה והיסטוריה באוניברסיטת בר אילן. ב-1995 הצטרף לקורס צוערים של משרד החוץ. במשך 16 שנה ייצג את המדינה בשלל תפקידים, כולל שליחויות כשגריר ישראל בבלגיה (2001-1999) ובקזחסטן (2008-2006). בין 2010 ל-2016 שירת כסמנכ"ל משרד ראש הממשלה למינהל ולמשאבי אנוש, תפקיד שבמסגרתו היה אחראי על מינהלת ההקמה של מטה הסייבר הלאומי.
"משלב מוקדם הייתי מכוון למשרד החוץ. כבר בכיתה י', כשאמא שלי באה אליי יום אחד עם כתבה בעיתון על קורס צוערים ואמרה 'אני חושבת שזה יכול להתאים לך', זה פשוט נתפס לי בראש", הוא מספר.
מה מקור המשיכה שלך להתנדבויות?
"זה בא מהסבים שלי משני הצדדים, שהנהיגו קהילות ללא שכר. הם היו דמויות דומיננטיות עבורי. שניהם היו עולים, מתוניסיה ומתימן. לשניהם הציעו משרת רבנות בשכר, והם סירבו וביקשו להיות עובדי כפיים בארץ הקודש. האחד היה פועל בניין והשני עבד בחקלאות. מהם למדתי להיות בן אדם צנוע אך לא אחד שמתבטל. להישיר מבט לחיים ולהיות תמיד בעניינים, לדעת מה קורה, והיכן שצריך – להתעכב ולהתייחס".
"למדתי איך לפזר את האוכל החתוך למנות קטנות על הצלחת, כך שייראה כאילו חצי מנה נאכלה מבלי שביס אחד נכנס לי לפה. גם בתחום השתייה למדתי לפתח מיומנויות, כמו לשפוך את הוודקה מבלי שרואים. לרוב זה היה התפקיד של בני הבכור, לעמוד לצידי עם כוס יין ריקה. הייתי שופך את הוודקה לכוס שלו תוך כדי הרמת לחיים. ככה הפכתי אותו שותף לפשע"
כשומר מצוות, איך הסתדרת בשליחויות הדיפלומטיות שלך?
"פיתחתי מיומנויות והייתי גאה מאוד בעצמי על כך. פשוט למדתי איך לאכול מבלי ממש לאכול", הוא צוחק ומסביר: "למדתי איך לפזר את האוכל החתוך למנות קטנות על הצלחת, כך שייראה כאילו חצי מנה נאכלה מבלי שביס אחד נכנס לי לפה. תמיד יהיה ביס על המזלג. זה נראה כמו ביס בדרך לפה שלך, רק שזה אף פעם לא מגיע לשם. ועוד כלל ברזל – להגיע לארוחות האלה שבעים. אחרת, את לא יכולה לשתות על בטן ריקה. גם בתחום הזה למדתי לפתח מיומנויות כשצריך, כמו לשפוך את הוודקה מבלי שרואים. לרוב זה היה התפקיד של בני הבכור, לעמוד לצידי עם כוס יין ריקה. הייתי שופך את הוודקה לכוס שלו תוך כדי הרמת לחיים. ככה הפכתי אותו שותף לפשע. ועוד כלל – לדאוג שתמיד יהיה עציץ בקרבתך. זה עוזר מאוד".
9 צפייה בגלריה
"להתעכב ולהתייחס כשצריך עזרה". רן ישי במחנה הרפואי ההומניטרי ברמת הגולן
(באדיבות המצולם)
לדבריו, היו כמה מפגשים עם העולם היהודי המקומי שריגשו אותו במיוחד, ואותם הוא זוכר עד היום. אחד מהם היה בבריסל בשנת 2000, לקראת חג החנוכה. "הבת הקטנה שלנו הייתה בגן חילוני שמנהליו היו נוצרים קתולים והרבה ישראלים המליצו עליו. באחד הימים זוהרה הביאה לגן לביבות, והמנהלת הייתה המומה", הוא משחזר, "היא סיפרה לזוהרה בבכי את הסוד, שסבתא שלה הייתה מבקרת אותם כל חנוכה ומביאה איתה לביבות שהכינה. היא הדליקה איתם נרות חנוכה. מתברר שאותה סבתא הייתה יהודייה כשרה, שכאשר הגיעה אליהם לביקור תמיד הקפידה לבוא עם האוכל הכשר שלה ולהדליק נרות בשבת. המנהלת התרגשה כל כך לגלות שהיא עם שורשים יהודיים. זוהרה שאלה אותה מה עניין הצלב. היא ענתה: 'פעם אחת התחבאתי מהגרמנים, ואני לא מוכנה להתחבא שוב. הפעם אני מוכנה לקראתם. כשהם יבואו ויראו את הצלב שלי הם יעזבו אותי בשקט'.
"התשובה הדהימה וריגשה בו-זמנית את זוהרה וגם אותי. אחר כך היא סיפרה לנו שזו הסיבה שאת האוכל שהיא מכינה בגן לילדים היא לעולם לא מגישה לילדי הישראלים. למה? 'כי יהודים אוכלים כשר'. היא אמרה להורים, 'תביאו אוכל מהבית'. גם כשההורים החילונים אמרו שהם אינם מקפידים היא התעקשה, 'אתם לא תאכלו אצלי חזיר. ילד יהודי צריך לאכול אוכל כשר'. ואת זה אמרה לנו אישה שצלב ענק היה תלוי לה על החזה".
ילדים חצי תימנים שמדברים רוסית
בקזחסטן זכה ישי ל"אות מסדר היובל של קזחסטן", על יוזמתו למבצע "ידידות" להצלת עשרות תינוקות נשאי נגיף האיידס באזור צ'ימקנט בדרום קזחסטן. המדינה סיפקה לו לא מעט אנקדוטות מהעולם היהודי, ובאופן ספציפי את יום כיפור ב-2007 הוא לא ישכח. במשך יומיים הוא עשה את דרכו מביתו לבית הכנסת ובחזרה – כשעתיים הליכה לכל כיוון. "מעבר להליכה ולמרחק, המשמעות של שגריר שהולך ברגל היא שמערך אבטחה שלם משתק חצי עיר. רכב הביטחון של השגרירות נוסע לידך, ניידות המשטרה המקומית נמצאות מכל כיוון, רחובות שבנתיב ההליכה נסגרים. בואי נאמר כך: את הלקח הפנמתי, ואת החג שלאחר מכן כבר העברתי בבית מלון הסמוך לבית הכנסת. אין לי ספק שזה מנע כאב ראש גדול להרבה אנשים".
"המשמעות של שגריר שהולך ברגל היא שמערך אבטחה שלם משתק חצי עיר. ניידות המשטרה המקומית נמצאות מכל כיוון, ורחובות שבנתיב ההליכה נסגרים. את הלקח הפנמתי, ואת החג שלאחר מכן כבר העברתי בבית מלון הסמוך לבית הכנסת. אין לי ספק שזה מנע כאב ראש גדול להרבה אנשים"
אירוע מעניין אחר התרחש כשהוא הוזמן לטיסת בכורה חגיגית כאשר קו התעופה הישיר מקזחסטן לישראל נחנך. "ישבתי במחלקה הראשונה באזור המכובדים של המטוס. במקביל אליי ישב כומר ולצידו בעל חברת תעופה, שנראה וגם נשמע כמו אוקראיני טיפוסי עם צלב גדול ובולט על הצוואר. הוא היה טייס קרב בחיל האוויר של ברית המועצות, והיה נראה שהוא והכומר היו בתחרות 'של מי הצלב הגדול יותר'", הוא מספר. "בין המוזמנים היו עוד כמה יהודים מוצהרים, כשלפתע ראיתי אנשי חב"ד שעוברים בזמן הטיסה בין המוזמנים היהודים ומניחים להם תפילין. הרב מחב"ד, שבהמשך הבנתי שהוא כבר ידע שלבעלי חברת התעופה הנוצרי יש שורשים יהודים, הגיע למקום שבו הוא ישב עם הכומר. כשהוא ראה את התפילין בידיים של החב"דניק הם פזלו כמה שניות זה כלפי זה, ואז הרב הציע לו להניח תפילין. האיש היה המום, אבל בכל זאת הסתכל על הכומר שלו ושאל אותו אם הוא יכול להניח תפילין.
"היה רגע של מתח באוויר. ראיתי איך הכומר מתלבט, ואחרי כמה שניות שהרגישו אז כמו נצח הוא עשה את הפשרה ואמר: 'אתה יכול, אבל בלי למלמל'. כלומר, בלי לומר את התפילה. החב"דניק כמובן לא ויתר לו והניח לו את התפילין על הראש ועל היד, ואמר לו שיחזור אחריו באמירת הברכה. הנוצרי חזר אחריו. מילה במילה. זה היה מחזה סוריאליסטי".
הילדים שלך למדו שפות חדשות בבתי הספר היהודים שבהם למדו?
"הבנים שלי מדברים רוסית ויידיש. את יכולה לדמיין את זה? ילדים חצי תימנים, נראים תימנים, מדברים במבטא שבא והולך, אבל אי אפשר לטעות בהם כשהם מדברים רוסית. הם מדברים כמו מוז'יק. איכר. מצד שני, תמיד הבית היה פתוח לישראלים ובכלל ליהודים. גם בחגים ובשבתות".
בשלב הזה הוא נזכר ביום שבו הגיע לגן כדי לאסוף את בנו, ופגש יהודייה אמריקאית דתייה שהגיעה לקזחסטן כדי להסדיר את ניירות האימוץ של תינוקת בת שנה שהייתה איתה. "היא סיפרה לי שבשגרירות האמריקנית סידרו להן מקום לישון בבית הספר. לי היה ברור שאני לא חוזר הביתה בלעדיה, וזוהרה הסכימה איתי לגמרי. הן ישנו אצלנו שבוע ימים, עד שהניירות הוסדרו והיא חזרה הביתה לארצות הברית. לא בטוח ששגריר כל מדינה אחרת למעט ישראל היה עושה את זה".
9 צפייה בגלריה
הארמון של המלך סולומון איגורו הראשון בהוימה
(צילום: האתר הרשמי של ממלכת בוניורו-קיטארה)
שירותו במשרד החוץ הוליד מספר ספרים. אחרי סיום תפקידו כשגריר הוא כתב ספר בשם "שחר בחצות ליל" על ההיסטוריה היהודית בקזחסטן, שנולד מתוך מסמך מקצועי דיפלומטי. "זו הייתה מחווה של הקהילה היהודית, שמימנה את הספר כהוקרה על הידידות האמיצה מול השלטונות", הוא אומר, "אגב, זו המדינה המוסלמית היחידה בברית המועצות שלא הייתה בה אנטישמיות והייתה טובה ליהודים". לימים, הספר אומץ כמסמך רשמי הסברתי של משרד החוץ של קזחסטן. ספרו השני, "שומר גבולך", הוא ספר על ההיסטוריה של עם ישראל באנגלית שיצא ב-2012. כעת הוא בעיצומו של שיתוף פעולה עם המרכז הבינתחומי לכתיבת ספרו השלישי, העוסק בעבודת משרד החוץ.
ללמד קרוא וכתוב
ממלכת בוניורו-קיטארה ("אחת מארבע הממלכות שנותרו מתוך כ-150 שהיו ברחבי אפריקה לפני הקולוניאליזם הבריטי") היא בת כ-2 מיליון תושבים עם מעמד פנימי בתוך אוגנדה. בראשה עומד המלך סולומון איגורו הראשון. "שלמה המלך, אם תירצי" – אומר ישי ומוסיף כי המלך מוכר בשנתון הרשמי של בתי המלוכה בעולם, "בדיוק כמו מלכת אנגליה".
9 צפייה בגלריה
"למעלה מ-90% מהבתים שם בלי חשמל". האירוע בתל אביב שבו צוין מינוי ישי לנציג רשמי
(צילום: נצחיה יעקב)
לפי המסורת המקומית, אחד מאבותיהם היה מבני נוח. לא רחוק משם, במזרח אוגנדה, ממוקם שבט אבאיודאיה הידוע, שהתגיירו בעקבות שליטם. "הממלכה בעבר כללה מחוזות רבים שאבדו עקב מרידות וכתוצאה מהקולוניאליזם. באחד מהם יושב שבט אבאיודאיה, שכמו הכוזרים טוען לשורשים יהודים לאחר ששליטם התגייר יחד עם המעמד העליון וחלק מהעם שעד היום שומר על אורח חיים יהודי במחוז", מציין ישי.
לממלכה התוודע ישי לראשונה ב-2017, במהלך התנדבותו כשותף להקמת המרכז הרפואי ברמת הגולן לקורבנות מלחמת האזרחים בסוריה. את המרכז מממן ארגון אמריקני לא ממשלתי בשם Friendships מלואיזיאנה. "אחת המשימות שהוטלו עליי בארגון הייתה לחפש שיתוף פעולה כדי להביא תרומות באמצעות ארגוני סיוע הומניטריים. כך הגעתי למסדר אבירי מלטה והמסדר הפרנציסקני, וגם לארגון מועצת הנציגים של ממלכת בוניורו-קיטארה. מהר מאוד התברר לי שמי שבאמת זקוקה לסיוע היא הממלכה ולא אנחנו. התחלתי להתעניין בממלכה ובהקשרה ההיסטורי. הנקודה היהודית הראשונה שגיליתי הייתה שבשנת 1955 המושל הבריטי שחתם לראשונה על הסכם למעמדה של הממלכה עם מלך בוניורו-קיטארה, אביו של המלך הנוכחי, היה יהודי בשם סר אנדרו בנימין כהן".
לדבריו, ההאדרה והיחס לנשים בעברה של הממלכה הפתיע אותו. "במאה ה-15, המלך שחילק את האימפריה של בוניורו-קיטארה למחוזות פיאודליים העמיד בראש שניים מהמחוזות האלה נשים, שהיו מנהיגות פוליטיות וצבאיות שוות לחלוטין לגברים. מעמדן היה כשל דוכסים ורוזנים באירופה הפיאודלית. הן שלטו בכוח צבאי ובכוח ריבוני".
לפני מלחמת העולם הראשונה, בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה העשרים, היה מרד גדול של הממלכה בבריטים. הבריטים דיכאו אותם באכזריות והפכו אותם לפליטים בארצם, שנדדו ממקום למקום אחרי שבתיהם חרבו. "במלחמת העולם הראשונה הם איחדו כוחות עם מדינות ההסכמה והיו חלק מהעולם המערבי שהיה נגד הדיקטטורה והרודנות של מעצמות המרכז. במלחמת העולם השנייה הם הצטרפו למאמץ המלחמתי נגד הנאצים", הוא מספר, "בזמנו הם היו חלק מהצבא הבריטי, והמלך דאז שהתנדב לצבא עמד בראש אנשיו הלוחמים. בעקבות המלחמה, אלפי פליטים שנאלצו לברוח מפולין שוכנו בהוראת המלך במבנה שהיה בית ספר והפך למחנה פליטים מאולתר. הוא דאג להם באופן אישי למחסה ולמזון בכל זמן שהותם בממלכה, בניגוד למקומות אחרים שבהם ניסו לגרש את הפליטים או במקרה הטוב התעלמו מהם".
מה מצבם של התושבים בבוניורו-קיטארה כיום?
"כיום, למעלה מ-90% מהבתים שם בלי חשמל, למעלה מ-50% אנאלפביתים, הכנסה ממוצעת כ-320 דולר לשנה. עם זאת, הם נהנים מהכרה מוחלטת במעמדם האוטונומי. אידי אמין, למשל, מעולם לא ראה בהם ישות עצמאית, וככאלה הם מעולם לא הוזמנו כאורחי כבוד לאירועים ממלכתיים".
בימים אלה הוא מחכה שהשמיים ייפתחו ומתכנן לצאת לממלכת בוניורו-קיטארה כבר בחורף הקרוב, אם הדבר יתאפשר. בינתיים, כשהוא מצויד בברכת המלך למינויו ובחתימתו האישית, הפעילות הראשונה שיזם ישי בשם הנציגות הייתה דווקא בירושלים וברוח ימי הקורונה – חלוקה של למעלה מ-100 סלי מזון וארוחות חמות לבודדים ולקשישים נזקקים. "המוסר היהודי הביא את הסדר והחוק לעולם. להשקפתי, גורל היהודים הוא לסייע לעולם. זה טבוע לנו בגנים", הוא מסביר. "בינתיים, יש הרבה מה לעשות. הייתי רוצה לחבר שם כפר שלם לחשמל, או להביא לכמה שיותר ילדים את האפשרות ללמוד לקרוא ולכתוב. בהיבט הזה, כל הגבולות פתוחים".
