סעיף הנכד – הקרב על חוק השבות
(צילום: נויל האריס)
הקואליציה המתגבשת העלתה לדיון מחודש את סעיף הנכד בחוק השבות, ואתמול נחשפו ב-ynet נתוני העלייה ממדינות חבר העמים לשעבר, שמחדדות את הוויכוח: מנתוני למ"ס שנמסרו למרכז המחקר והמידע של הכנסת, עולה כי עם השנים חלה צניחה של ממש באחוז היהודים מקרב עולי ברית המועצות לשעבר, בהגדרה המשפטית האזרחית של חוק השבות, לא זו ההלכתית. כך, ב-30 שנות העלייה צנח בהתמדה שיעור היהודים מקרב העולים, מ-93% בשנת 1990 – ל-28% בלבד ב-2020.
כיום מדובר בהערכה בכעשרות-אלפים עד 15 אלף עולים לא יהודים המגיעים מדי שנה. "בשנת 1950 סעיף הנכד לא היה רלוונטי, והוא התווסף רק בשנות ה-70", אומר עו"ד ד"ר יונה שרקי, היועץ המשפטי של המרכז למדיניות הגירה, בריאיון לאולפן ynet. "הוסיפו אותו מכיוון שחששו שברמה הדמוגרפית הילודה היהודית לא מצליחה להשיג את הילודה הערבית בישראל באותן השנים. אבל התיקון הזה הפך עם הזמן לנטל דמוגרפי. הרוב היהודי צונח כבר עשרות שנים, ואנחנו מתקרבים לנקודת האל-חזור מבחינת הרוב היהודי בישראל, וזה רק כתוצאה מהגירה".
לדברי ד"ר שרקי, "המטרה הדמוגרפית הפכה למעשה להיות מטרה אלקטורלית, כי מי שפועל לפתוח את השערים האלה כאילו תחת מעטה הומניטרי – זה למעשה השמאל הישראלי, שמבקש לבסס בסיס אלקטורלי של אנשים שאינם מזוהים מהותית עם היהדות או עם מדינת ישראל".
האם מדינת העם היהודי לא צריכה לקלוט צאצאים של יהודים שנרדפים בתפוצות רק בשל מוצאם, גם אם אינם נחשבים כיהודים לצורך חוק השבות?
שרקי: "צריך להבין שברחבי העולם יש עשרות-מיליונים של אנשים שרואים את עצמם כיהודים, על אף שהם לא יהודים בשום צורה – לא בנים, לא נכדים, לא נינים של יהודים – אבל מבחינתם הם יהודים. למשל, העבריים שמסתובבים ברחבי העולם ומבחינתם אין שום הבדל בין היהודים שיושבים בישראל לבינם, שיושבים בניו-יורק. אז אנחנו צריכים להבין שברגע שאנחנו גולשים לרטוריקה הזאת, אין לה גבול".
"דוברי הרוסית הצביעו לימין"
אלקס ריף, מנכ"לית "לובי המיליון", זועמת על הדברים, ומגדירה אותה כאוסף של "אי דיוקים", לדבריה. "אם השמאל היה דואג שנגיע ממניעים אלקטורליים, אז היינו מצביעים שמאל, אבל עובדתית, רוב הישראלים דוברי הרוסית לא מצביעים שמאל. זו דמגוגיה מאוד זולה. דוברי הרוסית הצביעו ימינה, בעיקר לליכוד, הצביעו לציונות הדתית, אבל מה שהכי כואב זה זה שאותם 'זרע ישראל' רוצים להיות חלק מהיהדות. הם רואים בעצמם ישראלים לכל דבר ועניין. הם הולכים לבתי ספר יהודיים ממלכתיים-דתיים או לא דתיים, משרתים בצבא, שווי מה שנקרא חובות אבל לא שווי זכויות.
"הרצון הזה עכשיו לתקן את סעיף הנכד מכל הדברים הבוערים, במקום להכריז על רפורמה במערכת הגיור כדי לפתוח את הדלת לכל אותם 45%, מאות-האלפים שמעוניינים להיות חלק, הוא מביש. מתעקשים עכשיו לסגור את הדלת לאותה אוכלוסייה כל כך ציונית... אין הבדל מהותי בין העלייה שהגיעה לכאן בשנות ה-90, לעלייה שמגיעה לכאן עכשיו".
איך זה ייתכן? רשות האוכלוסין וההגירה עצמה מצביעה על נתונים עובדתיים: בשנות ה-90 הגיע רוב יהודי, היום לא.
ריף: "כשאני אומרת אין הבדל, אני מתכוונת לזהות. כולנו גדלנו מאחורי מסך הברזל, עבור כולנו היהדות הייתה מחוץ לחוק, ובגלל זה רובנו המוחלט הגענו לפה עם קשר רופף מאוד ליהדות, ולמרות זאת 30 שנה אחרי זה אנחנו רואים בכל המחקרים שאנחנו עושים, ש-94% מעליית שנות ה-90 מגדירה את עצמה כיהודים. כמה מהם יהודים על פי ההלכה? רק 74%. כלומר, אין להם זהות אחרת. אז להגיד שמגיעים לכאן גויים? מגיעים לכאן אנשים שלא מגדירים את עצמם חלק מהעם היהודי, אך עובדתית אנחנו רואים שכשהם נהיים חלק מהישראליות, הם רוצים להיות חלק מהיהדות".
ריף דורשת לשנות את מערך הגיור, במקום את חוק השבות: "אם החשש הגדול הוא מכל כך הרבה אנשים שהם לא יהודים על פי ההלכה שנמצאים בישראל, תציעו להם פתרונות גיור מכבדים, פתוחים, אבל הרבנות נכשלה בזה", היא אומרת. "30 שנה ורק 8% מכל הפוטנציאל הלכו להתגייר, כי התהליך כיום בעייתי ומשפיל. 45% מכלל הלא-יהודים על פי ההלכה, מצהירים ואומרים שהם רוצים לעבור הליך גיור ממלכתי אורתודוכסי. אז במקום להתעסק בלתת לנו סטירות לחי, ולהגיד לנו: 'אתם לא רצויים, אל תבואו לכאן' – תתעסקו במה שחשוב באמת".
"אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לטעות פה"
ד"ר שרקי סבור כי הטיעון לא עומד במבחן המציאות לשאלת תיקון חוק השבות: "קודם כל, מסלול הגיור הוא מסלול מוכר. אפשר להתגייר גם ברוסיה, בצרפת, בבלגיה וכו', ואז לבקש לעלות לישראל על בסיס סעיף 1 לחוק השבות. הרצון להגיע לכאן ואז אולי להתגייר בהמשך באחוזים כאלה ואחרים, הוא לא רלוונטי בשום צורה. אגיד דבר נוסף שהוא חשוב: האתוס של העלייה הוא חלק מהאתוס המהותי והבסיסי של הציונות. ברגע שהעלייה הופכת להיות דבר שפוגע בדמוגרפיה היהודית, הוא הופך לדבר שלילי. זה דבר שאסור לנו לתת לו לקרות, ולכן צריך לתקן חזרה".
המשפטן סבור כי הטיעון בדבר זיקה זהותית של העולים, לא מבטל את בעיית האידיאולוגיה, לטענתו, שמאחורי סעיף הנכד: "עובדתית יש גלי הגירה כל העולם. אנחנו רואים את זה באירופה, באפריקה, וגם בכיוון של ישראל. השאלה היא רק מה האימפקט הדמוגרפי והזהותי של גלי ההגירה. אנחנו רואים מצוין מה גלי ההגירה משנות ה-60 ועד היום חוללו לתרבות הצרפתית עד היום. אנחנו רוצים להיות שם? לא בטוח".
איך אפשר להשוות בין אנשים שיש להם זיקה לישראל, לאנשים חסרי זיקה למדינות שאליהן היגרו באירופה?
שרקי: השאלה כאן היא הרבה יותר מהותית – מהו האימפקט על מדינת ישראל ועל הרוב היהודי בה, וזה משהו שאנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לטעות בו".
