הבחירות המקדימות שהתקיימו בסוף נובמבר צמצמו את המרוץ לנשיאות צ'ילה לשני מועמדים, משני קצוות הקשת הפוליטית: מנהיג קתולי ימני קיצוני, אב לתשעה ילדים, שהגן על שלטון אגרוף הברזל של אוגוסטו פינושה - ומנהיג השמאל, בן 35, המייצג תנועת מחאה שקיימת כבר שנים וקוראת לכינון חוקה צ'יליאנית חדשה.
למעשה, נאלצים יהודי צ'ילה לבחור בין הימין הקיצוני לשמאל האנטי-ישראלי, ולרובם הבחירה ברורה: לקראת סיבוב ההצבעה השני, שיתקיים ב-19 בדצמבר, תומכים מרבית היהודים במועמד הימין הקיצוני, חוסה אנטוניו קאסט, המוביל ביתרון קל על יריבו מהשמאל, גבריאל בוריץ'.
כמו ברוב הקהילות היהודיות במדינות אמריקה הלטינית, למעט ארגנטינה, מרבית היהודים הצ'יליאנים הם ציונים נאמנים הנוטים להצביע עבור מועמדים שמרניים יותר בשל תמיכתם בישראל. מה שמגדיר את החיים הציבוריים של 18 אלף יהודי צ'ילה בשני העשורים האחרונים, לדברי כמה מחברי הקהילה, הוא שיח אנטי-ישראלי בוטה בצידה השמאלי של המפה הפוליטית, הכולל את קולה של הקהילה הפלסטינית, בת כ-350 אלף איש – הקהילה הגדולה ביותר של פלסטינים מחוץ למזרח התיכון.
"יש כאן תחושה של מצור", אומר יונתן נובוגרודסקי, מהנדס בן 43 ומנהיג הקהילה כבר עשרות שנים, המגדיר את עצמו כציוני מהשמאל-מרכז. "מאז האינתיפאדה השנייה נדחק הצידה קולם של הפעילים הפרו-ישראלים בשמאל, בלחץ הקהילה הפלסטינית, במיוחד בקמפוסים של האוניברסיטאות".
"האנטישמיות של השמאל"
במקביל, התרחקה הקהילה היהודית בצ'ילה מעימותים פומביים ומפעילות ציבורית בנושא. יהודים בסנטיאגו הבירה חיים בעיקר בבאריו אלטו, מובלעת יוקרתית השוכנת הרחק משכונות מרכז העיר, אליה הגיעו היהודים לראשונה עוד בתחילת המאה ה-20.
חברי הקהילה, שהופכת יותר ויותר אורתודוכסית עם השנים, חיים בסמיכות זה לזה ולבתי הכנסת שלהם. יהודים צעירים חיים בניתוק מהמציאות הפוליטית והכלכלית במדינה, שעוברת טלטלה כבר שנים כתוצאה ממחאה חברתית שמנהיגים בעיקר סטודנטים אקטיביסטים. מרבית חברי הקהילה היהודית לומדים בבתי ספר יהודיים פרטיים (בעיקר בבית הספר רמב"ם ובמכון העברי), ונפגשים באופן משמעותי עם צ'יליאנים שאינם יהודים רק כשהם מגיעים לאוניברסיטאות.
לדברי מרסלו איזקסון (55), נשיאה הבכיר של הקהילה היהודית של צ'ילה, בקמפוסים הם מתנגשים חזיתית עם מה שהוא מכנה "האנטישמיות של השמאל": קריאות להחרמת ישראל, שימוש בביטויים "אפרטהייד" ו"רצח עם" כדי לתאר את יחסה של ישראל לפלסטינים - ודיונים על "הקונספירציה הציונית" השולטת, לכאורה, בבנקים ובתקשורת של צ'ילה.
"לחדואה יש בעיה ברורה ומפורשת עם היהודים"
אחד מהמנהיגים הפוליטיים הפופולריים ביותר של השמאל בצ'ילה, דניאל חדואה, החל את דרכו כפעיל פוליטי בקמפוס. חדואה, צ'יליאני ממוצא פלסטיני, התמודד לנשיאות מטעם המפלגה הקומוניסטית, ועדיין מכהן כראש עיירת רקולטה, עיירה דלת הכנסה בפריפריה של מחוז סנטיאגו. אפילו מרואיינים שהזדהו כשמאלנים סימנו את חדואה כאנטישמי.
על אף שחדואה כבר אינו ממלא תפקיד מנהיגותי בקואליציית השמאל בראשותו של בוריץ', יש הסבורים כי אם בוריץ' יזכה בבחירות בדצמבר, הוא עלול למנות את חדואה לקבינט שלו.
חואן פבלו איגלסיאס (42) כתב ספר ילדים (שפורסם בספרדית, אנגלית, עברית וערבית) על ילד פלסטיני וילד יהודי שהופכים לחברים בזכות משחק הכדורגל, והוא מודה כי הוא חש קונפליקט עמוק בגלל האימוץ של תיאוריות הקונספירציה על כוחה של הציונות בקרב חוגים המקורבים לחדואה. "לחדואה יש בעיה ברורה ומפורשת עם היהודים, זה לא סוד: הוא הצהיר שהקהילה הציונית מארגנת את כולם להצביע נגדו", אומר איגלסיאס.
בחודש יוני פורסם ברשת העמוד של חדואה בספר המחזור של התיכון שבו למד, והוא עורר סערה. חבריו למחזור 1983 כתבו כי המתנה הטובה ביותר שיוכלו לתת לו היא "יהודי שישמש לו כמטרה". בספר המחזור הוא מתואר כ"אנטישמי" וכמי שמיועד להיות ראש אש"ף, כדי "לנקות את העיר מיהודים".
חדואה השתמש בשני הטיעונים העתיקים (והחביבים ביותר על חלק מהאנטישמים): הוא טען כי הוא לא יכול להיות אנטישמי, שכן הוא בעצמו "שמי" שמגיע מהמזרח התיכון - וכי יש לו אפילו תומכים מקרב הקהילה היהודית. ואכן, באינסטגרם קיים חשבון קטן של "יהודים למען חדואה".
"השמרנות נובעת מפחד ובלבול"
כמו בשאר מדינות אמריקה הלטינית, יהודים חיים בצ'ילה עוד מימי המושבות הספרדיות. הם נרדפו על ידי האינקוויזיציה הספרדית, ונאלצו להסתיר את זהותם היהודית. המניין הציבורי הראשון במדינה נוסד בשנת 1906 על ידי יהודים שהיגרו מהאימפריה העות'מאנית המתפוררת. בשנות ה-20 וה-30 של המאה הקודמת הייתה נהירה של יהודים מאירופה לצ'ילה, ולדברי איזקסון, "הקהילה היום מורכבת מכ-70% אשכנזים ו-30% ספרדים".
בתקופת שלטונו האכזרי של פינושה בשנות ה-70 וה-80, שבמהלכה נהרגו או נכלאו אלפי צ'יליאנים – בעיקר שמאלנים ומבקרי המשטר – היהודים לא סבלו במיוחד מרדיפות ומוסדותיהם שגשגו. עם זאת, המחוזות הדרומיים של המדינה שימשו באופן היסטורי כמעוז הניאו-נאציזם, שהבולט בין נציגיו היה מיגל סראנו פרננדס, סופר פופולרי ודיפלומט הדוגל בעליונות הלבנה.
לא כל היהודים מסכימים עם הנרטיב הגורס שחששות מאנטישמיות הן שדחקו את יהודי צ'ילה ימינה. ניקו רייתמולר, סוציולוג ומנהל המגזין היהודי הפלורליסטי Diario Judio, ומי שפועל להקמתה של הקהילה הרפורמית היחידה בסנטיאגו, אמר כי יהודי צ'ילה שמרנים במיוחד ללא קשר לאנטישמיות – במיוחד בהשוואה ליהודים בארגנטינה ובארצות הברית. לדבריו, "זה נובע בעיקר מפחד ובלבול".
6 צפייה בגלריה
"יהודים צ'יליאנים רבים חשים חצויים לגבי ערכיו החברתיים השמרניים". קאסט עם תומכיו
(צילום: רויטרס)
רייתמולר טוען כי יהודי צ'ילה פנו ימינה במהלך כמה עשורים, במקביל לצמיחה הכלכלית ולהשפעה שהותירה ה"פינושטיזם" על החברה. "בתנועת השמאל הציונית, 'השומר הצעיר', היו 300 חברים בשנות ה-70, ואפילו לא 100 חברים בשנות ה-90", הוא אומר. "תנועה מסורתית מקומית – הדומה יותר לאורתודוכסיה המודרנית בארצות הברית, מאשר לתנועה הקונסרבטיבית האמריקנית – צמחה באותה תקופה, וכיום היא הכוח המרכזי בפעילויות הקהילה היהודית".
"היהודים יצביעו בלב חצוי"
נובוגרודסקי חולק על דעתו של רייתמולר, ומציין את הפתיחות הגוברת של הקהילה בנושאים כגון הגירה, גיוון מגדרי והפלות, כעדות לכך שיהודי צ'ילה נוטים דווקא לכיוון הליברלי.
ואולם מועמד הימין קאסט צייץ בטוויטר כי הוא מתנגד להתרת אימוץ על ידי זוגות חד-מיניים, הביע את רצונו לבנות מחסום פיזי שימנע ממהגרים לחצות מגבולה הצפוני של צ'ילה - ושיבח את חיי המשפחה על פני ה"טרגדיה" של הגירושים. דעותיו השמרניות ברורות.
"בבחירות הקרובות, יהודים רבים יחושו חצויים בכל הנוגע לערכים החברתיים השמרניים שבהם דוגל קאסט, אבל אם הם צריכים לבחור, הם מעדיפים שמישהו ידידותי לישראל יכהן כנשיא", סיכם נובוגרודסקי.
