לפני כחודש נפרדנו בכאב עמוק מפרופ' עו"ד מיכאל קורינאלדי ז"ל – חוקר ומרצה באקדמיה, מומחה לדיני משפחה ומשפטן בולט. במעמד ההספדים שקדם להלווייתו השתתפו נשיא המדינה יצחק הרצוג, שופטי בית המשפט העליון בעבר ובהווה, אישי ציבור וראשי קהילת יהדות אתיופיה.
קורינאלדי הקדיש חלק נכבד מחייו, לאורך יובל שנים, למאבק משפטי וציבורי למען נידחי ישראל ברחבי העולם; בראש ובראשונה יהודי אתיופיה, צאצאי האנוסים בספרד ובפורטוגל, השומרונים, הסובוטניקים ברוסיה והיהודים הקראים. ספריו ומאמריו הרבים הוקדשו לנושאי הזהות היהודית בהקשר משפטי והלכתי, ולחזקת יהדותן של קהילות ישראל בתפוצות. כמו כן הגיש עשרות עתירות לבג"ץ בענייני מעמד אישי וזהות יהודית, ובעניינים ציבוריים נוספים.
4 צפייה בגלריה
פרופ' עו"ד מיכאל קורינאלדי ז"ל. "את אשר זלזלו – כיבדת", ספד לו הרב ד"ר שרון שלום, בן העדה האתיופית
(צילום מסך)
במשך חמישה עשורים הוא לימד משפטים באוניברסיטאות ובמכללות, והעמיד אלפי תלמידים. דיני משפחה והמשפט העברי עמדו בראש מעייניו האקדמיים של פרופ' קורינאלדי, ופועלו המחקרי במישור זה קיבל ביטוי בספריו ומאמריו. בשנים האחרונות הוציא מחדש את הספר "דיני משפחה – שרשבסקי קורינאלדי", על בסיס עבודתו המחקרית של שופט בית המשפט העליון לשעבר המנוח ד"ר בנציון שרשבסקי. ספר קנוני זה נחשב כנכס צאן ברזל לעוסקים בתחום דיני המשפחה.
מחקר מקיף נוסף של קורינאלדי ראה אור תחת הכותרת "חידת הזהות היהודית". בחיבורו זה התמקד בחזקת יהדות של יחיד, משפחה וקהילה, ובהשלכותיה על עיצובו של חוק השבות.
דמות מפתח לקידום שיבת ציון בדורנו
בקיאותו הייחודית בדיני המעמד האישי ובנושאי הזהות היהודית שימשו בסיס למעורבותו בסוגיית יהדותה של קהילת "ביתא ישראל". במהלך מבצע משה להעלאת יהודי אתיופיה לישראל, בשנים 1985-1984, התעוררה מחלוקת חריפה בנושא הגיור לחומרה של העולים מאתיופיה. הרבנות הראשית לישראל דרשה באותה עת שכל העולים יעברו גיור לחומרה (הקזת דם ברית וטבילה) כדי להסיר כל ספק בדבר יהדותם. לעומת זאת, בני העדה ראו בדרישה זו השפלה המפקפקת במורשתם בת אלפי שנים.
קורינאלדי נכנס לעובי הקורה וגישר בין ראשי ביתא ישראל ובין הרבנים הראשיים לישראל דאז, הראשון לציון הרב מרדכי אליהו והרב אברהם שפירא. בעקבות עתירה שהגיש לבג"ץ, הושגה הסכמה עם הרבנות הראשית על מינויו של הרב דוד חיים שלוש זצ"ל – רבה הראשי של נתניה, שנודע בגישתו ההלכתית הרגישה – כרושם נישואין ארצי לבני העדה. בדרך זו זכתה יהדותם של בני העדה האתיופית להכרה רשמית.
בשנות ה-80 ייסד קורינאלדי ועד בינלאומי שמטרתו העלאת יהודי אתיופיה, ועמד בראשו. הוא נסע מספר פעמים לאתיופיה, נפגש עם הקייסים ובני העדה, חקר והתחקה אחר מנהגיהם ותיעד את קדמוניות מסורתם.
פעילותו הענפה בליווי הקהילה ברמה המשפטית והציבורית, לקידום שיבת ציון בדורנו, הובילה לפסיקתו התקדימית של הראשון לציון, הרב עובדיה יוסף, שלפיה חברי קהילת ביתא ישראל הם מבני עשרת השבטים – צאצאי שבט דן, "יהודים לכל דבר ואינם צריכים גיור לחומרא". פסיקה זו סללה את הדרך להעלאתם ארצה של יהודי אתיופיה ולהשבתם לחיק עמנו. רבים וטובים מבני העדה רואים בו דמות מפתח לעלייתם ארצה.
השאיפה שעוד לא התגשמה
שאיפה אחת שבערה בקורינאלדי עדיין לא הוגשמה: להקים בית מורשת ליהודית אתיופיה בירושלים. הוא נפגש עם עשרות אישי ציבור וביקש להלהיב אותם כדי שירתמו למימוש המשימה.
זכור לי היטב איך כאשר שימשתי כמבקר המדינה, קורינאלדי הופיע יום אחד במשרדי עם נציגי העדה, והפציר בי להפעיל את סמכויותיי כמבקר כדי לצקת תוכן מעשי בפסיקת בג"ץ משנת 1996 שהורתה להקים את בית המורשת. השבתי שאנסה לסייע ככל יכולתי בעניין, והוספתי בגאווה שראשת לשכתי וכמה מעוזריי המשפטיים הם בני העדה האתיופית.
כידוע, טחנות הביורוקרטיה בישראל טוחנות לאט, ועם זאת שמחתי לשמוע בימי השבעה שיש תזוזה מסוימת בגופים הציבוריים שיש להם נגיעה לנושא. על כך נהוג לומר "מוטב מאוחר מאשר אף פעם לא", וכשבית המורשת יוקם, יהא זה גם מפעל זיכרון לתרומתו של קורינאלדי לעדה. בתפקידי כמבקר המדינה ובהשראתו, דו"ח הבכורה שלי עסק בקליטתם של יהודי אתיופיה.
קורינאלדי היה גם מועמד לכנסת במפלגות שונות, ומועמד לשופט בבית המשפט העליון. זכור לי שלפני עשור העניק לו נשיא המדינה התשיעי, שמעון פרס ז"ל, פרס יוקרתי שנושא את שמו של יצחק בן-צבי. בנימוקי הפרס נאמר: "פרופ' מיכאל קורינאלדי מקדיש את חייו למאבק משפטי וציבורי למען נידחי ישראל... ב-50 שנות פעולתו המחקרית והציבורית הוא ממשיך את רוח פועלו של הנשיא בן-צבי לקירוב נידחי ישראל".
המורשת האיטלקית
קורינאלדי, שהיה חדור תודעת שליחות ואחריות ציבורית, התגאה בשם משפחתו שמקורה בעיירה הציורית הקטנה קורינלדו (Corinaldo) שבחבל אנקונה באיטליה. הוא עלה כילד מאיטליה לישראל, ובבגרותו פעל לשימור מורשת הקהילה בבית הכנסת האיטלקי בירושלים, שהוריו נמנו עם מייסדיו.
הוא כונה בפי רבים בשם החיבה קורי, ואף אני ביניהם. הוא יחסר לי בהיותו חבר ופרקליט עם לב גדול, ששימש השראה לרבים ומודל של מעורבות משפטית-חברתית במיטבה.
(קורינאלדי בשנת 2017 בערב השקה לספר "דיני משפחה")
דרכו האחרונה של קורינאלדי יצאה מרחבת בית הכנסת האיטלקי, וכך הושלם המעגל. שופטת בית המשפט העליון בדימוס, אילה פרוקצ'יה, ספדה לו במילים נרגשות: "היה קשר בין עבודתו העיונית לעבודתו המעשית. כעורך דין בתחום המעמד האישי, שהוא 'דיני הנפשות' של המשפט האזרחי, עמדתי לא פעם נפעמת מול התבונה האנושית, הרגישות וגדלות הנפש שבה סייע לאנשים, במצוקות חייהם העמוקות ביותר – גורלות של בני זוג ושל ילדים, מחלוקות בין אחים, גורלות של אנשים בעלי צרכים מיוחדים, ועוד ועוד".
הספד בולט נוסף השמיע הרב ד"ר שרון שלום, בן העדה האתיופית. "היית הבג"צניק מספר אחת לימין יהודי אתיופיה, והכול בהתנדבות מוחלטת", אמר. "הקטנת את עצמך כדי להגדיל את יהדות אתיופיה, מתוך אהבת ישראל שבערה בך... הצלחת באופן נדיר להפוך את מקום המשפט למקום הצדק... בעשרות בג"צים הנוגעים ליהודי אתיופיה; את אשר טימאו – טיהרת, את אשר הסתירו – חשפת, את אשר הרחיקו – קירבת, את אשר שנאו – אהבת, את אשר זלזלו – כיבדת".
יוסף שפיראצילום: אלכס קולומויסקימיכאל קורינאלדי הותיר אחריו את אשתו המסורה רחלה, ואת ארבעת ילדיו האוהבים – אודית, יהודה, גלעד ותומר. שניים מילדיו ממשיכים בדרכו המשפטית: בתו, עו"ד אודית קורינאלדי-סירקיס, המשמשת כיועצת משפטית לנשיא המדינה, ובנו עו"ד גלעד קורינאלדי, מומחה לקניין רוחני וסיום סכסוכים. גם כלתו, עו"ד מיכל כהן-קורינאלדי, מומחית בתחום דיני המשפחה, ממשיכה את פעילותו – ובנו הרב ד"ר תומר קורינאלדי ממשיך את פעילותו בקרב אנוסים בקהילות בדרום איטליה. התקיימו בו דברי התלמוד הבבלי (ברכות, דף י"ז): "ונפטר בשם טוב מהעולם".
הכותב הוא שופט בדימוס שכיהן כמבקר המדינה בין השנים 2012 ל-2019.
