יוני גנוט – אחת שאלתי (התשפ"ג)
(בימוי, צילום ועריכה: אוהד אלימלך)
לפני כ-25 שנה יצא לאוויר העולם השיר "אחת שאלתי", סנונית ראשונה של להקת בין השמשות. הלהקה, על גלגוליה השונים, השתכללה עם הזמן והייתה בשורה של ממש במוזיקה היהודית – להקת רוק עם נגיעות אמוניות, שביצעה שירים מקוריים והייתה מורכבת מדתיים לצד חילונים. חצי יובל לאחר יריית הפתיחה ההיא, יוני גנוט, שהוביל את הלהקה והמשיך ממנה לקריירת סולו, סוגר מעגל ומוציא ביצוע מחודש של "אחת שאלתי".
"'אחת שאלתי' עוד היה בתקופת הפרה-היסטוריה של בין השמשות, ומי שניגנו שם במקור היו חבר'ה על התפר בין החובבני למקצועי. אם נעשה איחוד, הוא יהיה של הגרסה המתקדמת של בין השמשות", אומר המוזיקאי. הקליפ המלווה את השיר מתעד מפגש של חברי "בין השמשות" לדורותיה, כולל איתי זנגי (הפקה וגיטרה), יניב כהן (תופים), בני וילנר (קלידים), נטע הירש (חליל וקולות) ואחרים. צפו בקליפ בבכורה כאן ב-ynet.
"היה לנו ביטחון עצמי להקליט כמו שאנחנו שומעים, בלי איזה מבוגר אחראי", הוא נזכר. "הלכנו לאולפן בירושלים והקלטנו שני שירים בעלות מינימלית – 'אחת שאלתי' ו'צמאה נפשי', דווקא אלה שהולכים לכיוון הדתי יותר. 'אחת שאלתי' היה מכוון למדיה הדתית – אז הייתה ממש דיכוטומיה – ושם זה הצליח".
("באתי אלייך" – מתוך האלבום השני של בין השמשות, "שתיקת האדמה")
"השיר הראשון של הלהקה שהיה מיועד למדיה הכללית היה 'יש שם בלב'. הוא לא עבר פלייליסט, אבל היה עניין סביבו", הוא מציין. "ב'אות לאות', אלבום הסולו הראשון שלי, הקלטתי אותו מחדש בגרסה אחרת. הפעם החלטתי לחדש את 'אחת שאלתי', שאנשים היום פחות מכירים אותו. אני אישית לא יכול לשמוע את הגרסה הראשונה, היא כל כך בוסרית. הפעם הלכתי למפיק המוזיקלי שמוליק דניאל והבאנו את הנגנים הכי טובים שיש".
"היה לנו חלק ברנסנס הזה"
לאחר שהוציא שני אלבומים עם בין השמשות ועוד אלבום עם להקת נושאי הכלים, פנה גנוט לדרך עצמאית והוציא שלושה אלבומי סולו: "אות לאות", "דבר אלי באדמית" ו"הגלה נא" – האחרון יצא בשנה שעברה. לאורך השנים שיתף פעולה עם זמרים שונים, בהם אריק סיני, אהוד בנאי, ישי ריבו, ארז לב ארי, דניאל סלומון, שי גבסו, אילן דמרי ויגל הרוש. הוא היה מהראשונים שיצרו רוק אמוני מקורי בגל המוזיקה היהודית המתחדשת, ובהפקה מהוקצעת.
גנוט הוא בוגר ישיבת ההסדר הר עציון, וגר היום עם אשתו וילדיו במושב תרום. השנה הוא חגג 50, ובקרוב הוא צפוי להופיע לציון 25 שנות קריירה במרכז ברודט לתרבות יהודית בתל אביב (בראש חודש אלול, 17 באוגוסט) – הזדמנות טובה מבחינתו לחזור לנקודת ההתחלה. בערב הזה הוא יארח את חברי בין השמשות לאיחוד חד-פעמי, וגם את להקת עלמא.
החידוש של בין השמשות בז'אנר המוזיקה היהודית היה בכך שהיא להקת רוק שמבצעת שירים מקוריים, עם הרכב מעורב של דתיים וחילונים.
"בין השמשות הייתה ניסיון לעשות להקה כלל-ישראלית, עם טקסטים מקוריים. בזמנו שירי הפסוקים היו אצלי מיעוט. היו כמה שירים שהטקסטים שלהם מהמקורות, אבל רוב השירים היו עם טקסטים מקוריים. היו עד אז הבלחות, כמו עדי רן, אבל זה היה הקו הראשי שלנו, והיה בזה חידוש. גם בכיוון של הטקסטים היה חידוש ביחס לז'אנר – היו בהם סימני שאלה ולא רק סימני קריאה. גם שירי האהבה והפרידה היו סוג של חידוש בז'אנר. בין השמשות הייתה כמו השם שלה, שהוא זמן של ספק, שלא ברור אם הוא חלק מהיום הקודם או היום הבא. כשהלכתי בדרך עצמאית, הרגשתי שמיציתי קצת את המקום הזה שנופל בין הכיסאות ומנסה לינוק מכל העולמות".
לקח לך זה למצוא את מקומך. גם התחתנת מאוחר מאוד, בטח ביחס לדתי.
"נכון, בגיל 37 כמעט. זה חלק מהעניין, הרגשתי שהבריחה מהגדָרות תקעה אותי. לא הרגשתי לגמרי חלק ממגזר מסוים. אני עדיין מרגיש זרוּת וחוסר בחיבור מלא עד הסוף, אבל במובן העמוק אני יודע לאן אני שייך. אני כבר לא מרגיש זרוק בין העולמות".
היום המוזיקה האמונית כבר נמצאת בכל מקום.
"זה סוג של יציאה מהגלות, ממקום מגזרי ופולקלוריסטי. תמיד הייתה מוזיקה פנימית, פיוטים וניגונים – והיום גם שלומי שבן שילב בשיר שלו ניגון חב"די. פעם היו רק הבלחות. המוזיקה המקורית האמונית הביאה משהו אותנטי, מכיוונים שונים. היום יש על המדף הכול מהכול. המורכבות שלנו לא הייתה עממית. אני לא בדיוק בן אדם של להיטים, מההתחלה העדפתי מוזיקה מורכבת יותר ומלנכולית".
אתה מרגיש שהקדמתם את זמנכם?
"כן, אני מרגיש שהיה לנו חלק ברנסנס היהודי הזה, ואני שמח על זה מאוד. אני עדיין מרגיש חלק מזה, וזו זכות גדולה. זה חלק משינוי שהתרבות הישראלית עוברת".
