חונכים טור חדש. שיח אישי עם הספר המודפס ביותר בעולם. אב כל הספרים כולם – התנ"ך היהודי ו/או כל מה שמסתמך עליו. בכל שבוע ברחבי העולם קוראים יהודים את הפרשה המתאימה לאותו שבוע. השבוע זו פרשת "שמיני", הנמצאת בספר ויקרא, השלישי במניין הספרים.
באשר לתורה, הפותחת את התנ"ך, שבה בעיקר נעסוק, הנה משהו שיעיף לכם את תקרת האמונה בא-ל לגבהים שלא ידעתם שקיימים אצלכם.
אבל בתחילה וידוי. טעינו. טעינו אנו היהודים שהתורה אצלם היא ספר של הנחיה. שגרת יומם. טעינו בגדול, כשהסברנו לדורות הרציונליים של היום, שנמצאים תחת ההשפעה של כ-400 שנות חילון, שהתחילו עם הנאורות של המהפכה הצרפתית, המשקפת בעיקר רציונליות מחשבתית – טעינו כשהסברנו שהתורה הינה מערכת סגורה של שכר ועונש. מצוות ועבירות. א-ל נקמות וסופר עבירות.
התורה היא ההפך הגמור מכך – ודווקא לדור שלנו, הרציונלי כל כך, קל להבין זאת. אם רק נסביר זאת בהתאמה לדפוסים אלה. אנו דור עם פריחה כלכלית, ומשום כך יש לנו זמן וקשב לשאוף לחברה מיטבית. דור שחותר לחברת מופת, שבה יהיה כבוד לכל אדם. לצלם האלוהים שבו, כל עוד הוא לא איבד אותו. לחופש הפרט, לסיוע לחלש, לטיפוח המצוינות, כבוד למנוחת האדם ולשלוות הנפש, למלחמה בעריצות ולחירות לכול. בדיוק כל מה שיש בתורה היהודית.
התורה היא סט של ערכים, היושבים בדיוק על כל העקרונות הנעלים הללו, שהפכו לשכיות החמדה של התרבות האנושית. עקרונות זוהרים המרצדים בשמיים, מסמנים את הכיוון הנכון שאליו יש ללכת, גם בעתות סופה ומשבר אוניברסליים המסתירים את הדרך.
אם היינו מבקשים להקים על אי בודד קהילה אנושית חדשה, אלה כנראה היו העקרונות והתקנות שעליהם היינו משתיתים את חוקי הקהילה החדשה שלנו. עקרונות המשובצים לאורכה ולרוחבה של התורה.
לכן אמרו מעתה שבראש ובראשונה, התורה היהודית היא בעצם קורס של מדעי ההתנהגות. קורס המלמד כיצד לנהל חיי אנוש אפקטיביים. כדי שהאדם יוכל להפיק את המיטב ממערכת הכישורים המופלאה שבה צייד אותו הבורא – ומאידך מנחים אותו כיצד להפיק את המיטב מכל טוב העולם המיוחד הזה שנברא עבורו.
הסילבוס של הקורס הזה הם עשרת הדיברות שניתנו לעם ישראל בהר סיני. התפקיד של עם ישראל, בשונה מחוקי חמורבי שהיו מקומיים, הוא להפיץ את כל הטוב הזה על פני האנושות כולה, בדוגמה אישית ובמסירות אין קץ. אנו, בשונה מכל תרבות אחרת, אמרנו לא-ל בדיוק כמו אבינו אברהם, אמרנו: "הננו".
נמשיך לעסוק בעקרונות המקרו הללו בהמשך הטורים – ועתה לפרשת השבוע, פרשת "שמיני".
פרשת שמיני מפגישה אותנו עם אחד היסודות הבולטים ביותר בהוויה הקיומית היהודית. הקולינריה המאוד ייחודית שלנו. ליהודים מוצעת רשימה סגורה של בעלי חיים – שרק ממנה מותר יהיה לאכול. כל השאר – מחוץ לתחום.
רמי סימניאז מהו הרעיון המסדר, העומד מאחורי הרעיון האוניברסלי הזה? מהו הרציונל שעליו יושבת מערכת הכשרות היהודית? לראשונה בתולדותיו, עם העבדים שזה עתה יצא ממצרים, והפך בן לילה עם קבלת התורה בהר סיני לעם שישנה את האנושות ויפגיש אותה עם ערכי נצח אוניברסליים, מודיע לעולם שבדרך לנשגבות מוסרית אתה חייב לתרגל בראש ובראשונה ריסון ואיפוק. לא הכול מותר לך לעשות. האדם הוא נזר הבריאה, אבל לא מותר לו לעשות לה כל אשר ירצה. בדרך להיות עם סגולה, אומרת התורה, אתה צריך גם להיות מסוגל לרסן את עצמך.
אריאל שרון ז"ל, שלצד שאר מעלותיו וחסרונותיו היה חוואי מעולה ובעיקר בעל טעם קולינרי שלא עצר מלכת, כפה על עצמו הגבלות בכל הקשור לצאן והבקר שגידל בחוותו. "אנחנו לא אוכלים כאן חברים..." הוא היה משיב לאורחיו במענה לשאלה, האם מקור הבשר המשובח שהם מתענגים עליו זה עתה על שולחנו, הוא מהצאן אשר במכלאות הסמוכות שרואים מחלון חדר האוכל בביתו.
חברה אנושית שבה מותר לאדם לעשות ולאכול כל דבר, קשה יותר ללמד בה ריסון ואיפוק. היא צפויה להיות חסרת יכולות של הגנה על עצמה ועל הטבע הסובב אותה. כאן, לטעמי, נולד המושג של תיקון העולם היהודי המפורסם. כשאנו מרסנים את העולם אנו בעצם מתקנים אותו. כל יום מחדש.
אך את ההפתעה, השאיר לנו הקב"ה לסוף. מתברר כי לתפריט שאנו אוכלים יש השפעות מעבר לאיכות הקולינרית. כשאנו אוכלים בעל חיים, איננו אוכלים רק את בשרו. אנו בעצם אוכלים את התכונות שלו. אנחנו מאמצים לתוך ההוויה הגופנית והערכית שלנו, את תכונותיו. לכן, התפריט היהודי מגביל אכילת חיות טורפות. בעלי החיים המומלצים באכילה ליהודי, הן חיות משק הבית. אוכלות עשב. צמחוניות. אלה שאינן טורפות מכל הבא לפה.
לכן, מאז ועד עולם החברה היהודית בעיקרה ידועה כחברה של חמלה וחסד. סובלנות ותיקון עולם. האדם נועד לכבוש פסגות נישאות. אך בדרך לכבוש את פסגות העולם, אומרים היהודים, תהיה בן אדם.
