מפלגות הקואליציה החדשה סיכמו ביניהן כי יבצעו שינויים בחוק השבות כדי לצמצם את עלייתם של לא-יהודים לישראל, ובינתיים ממדי התופעה ממשיכים להתברר. מנתונים שפרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לרגל השנה האזרחית החדשה, עולה כי מספר הישראלים שהגדרתם הדתית היא "אחרים" – לא יהודים ולא ערבים – עבר לאחרונה את רף החצי מיליון, ובראשית 2023 עמד על 513 אלף איש.
לפי הלמ"ס, קבוצה זו כוללת בעיקר את העולים חסרי הדת וצאצאיהם שנולדו בארץ, לצד מיעוט של נוצרים לא-ערבים ובני דתות אחרות כבודהיסטים והינדים. החוקרים ציינו כי "כמעט 100%" מהגידול שחל באוכלוסייה זו, נובע מהגירה לישראל.
בשנת 1995, בעיצומו של גל העלייה הגדול ממדינות ברית המועצות לשעבר, לאחר נפילת מסך הברזל, נדגמו ה"אחרים" לראשונה, ומספרם עמד אז על כ-85 אלף איש בלבד. מאז פחת בהדרגה שיעור היהודים מקרב העולים, ובהתאם גדלה אוכלוסיית חסרי הדת. כעת היא מגיעה, כאמור, עד לפי-שישה ביחס לאמצע שנות ה-90 – זינוק של יותר מ-500% בפחות משלושה עשורים.
לא שווים בנישואים ובקבורה
אותם חצי מיליון עולים וצאצאיהם הם ישראלים לכל דבר, שבאו ארצה בזכות ולא בחסד, מכוח החוק, כבנים, נכדים או בני זוג של זכאי שבות. ככאלה, מוטלות עליהם חובות אזרחיות כמו על כל ישראלי אחר, והם משרתים בצה"ל ותורמים למדינה. עם זאת, הם אינם מוכרים כיהודים בעצמם – לא רק לפי ההגדרה ההלכתית שאותה קובעת הרבנות הראשית, אלא אף לפי הקריטריונים האזרחיים של חוק השבות עצמו ושל מרשם האוכלוסין.
אחת המשמעויות הדרמטיות של רישומם כחסרי דת היא שלילה דה-פקטו של זכותם להירשם לנישואים כאזרחים שווים במדינתם: הם אינם יכולים להתחתן ברבנות, שהרי אינם יהודים, וגם לא בבתי דין של דתות אחרות, משום שאינם שייכים להן – ומנגד גם לא בנישואים אזרחיים, שכידוע אינם קיימים בישראל. לפני כמה שנים נוסד עבורם מסלול "ברית זוגיות" מצומצם, אך הורשו להתחתן בו רק בני זוג ששניהם חסרי דת. מספר הנרשמים היה קטן מאוד, ומצוקתם של מאות-האלפים – שרובם זוגות מעורבים – לא נפתרה.
נוסף על כך, אותם "אחרים" אינם יכולים להיקבר כשווים בבתי עלמין יהודיים. ואולם הפגיעה הקשה מכולן, כפי שמתארים עולים רבים בעצמם, היא שמדינת היהודים – ובעקבותיה גם החברה הישראלית – אינה מחשיבה אותם כחלק מהקולקטיב היהודי.
הוועדה לא קמה
הפתרון העיקרי שאליו חתרו ממשלות ישראל לאורך השנים היה גיורם של כמה שיותר חסרי דת – יעד שהוגדר לא אחת כמשימה לאומית, אך בפועל לא השיג את מטרתו. ההיקף והקצב של הגיור הממלכתי, שעומד על פחות מ-40 אלף מתגיירים מעולי ברה"מ לשעבר מראשית שנות ה-90, לא נתנו מענה אף לא לגידול הטבעי של אוכלוסייה זו, ולנוכח המשך העלייה בוודאי שלא היה ביכולתם לצמצם את מספרם הכולל.
ד"ר נתנאל פישרצילום: אורן סננסהממשלה הנוכחית החליטה, כאמור, לפעול בעניין באמצעות תיקון חוק השבות, מתוך שאיפה למנוע את עליית הלא-יהודים מכאן ולהבא – אלא שהוועדה שעליה סיכמו השותפות הקואליציונית לבחינת השינויים לא קמה, אף שהיא אמורה להגיש את המלצותיה בתוך 60 יום מהשבעת הממשלה ולהשלים את החקיקה טרם אישור תקציב המדינה לשנה זו.
ד"ר נתנאל פישר, ראש החוג למדיניות ציבורית במרכז האקדמי שערי מדע ומשפט, שעיבד וניתח סטטיסטית את נתוני הלמ"ס, אמר: "הגידול הדרמטי במספר הלא-יהודים שאינם ערבים בישראל מחייב חשיבה מחדש. הגיע הזמן לתקן את חוק השבות באופן שייתן עדיפות לעליית יהודים ובני משפחותיהם הקרובים, וזאת בצד קידום פתרונות ממלכתיים לגיור לאלה המעוניינים בכך".
