המסורת היהודית קובעת כי חמישה דברים אירעו בי"ז בתמוז: "נשתברו הלוחות (על ידי משה רבנו), ובטל קורבן התמיד (בימי חורבן הבית השני), והובקעה חומת ירושלים (על ידי המצביא הרומי טיטוס), ושרף אפוסטמוס את התורה והעמיד צלם בהיכל (ולא ידוע מתי)".
הצום שנקבע ליום זה על ידי חז"ל ומקוים על ידי עשרות אלפים ואולי מאות אלפי יהודים מאמינים מציין את הבקעת חומת העיר, כשם שצום עשרה בטבת (יום הקדיש הכללי) נקבע לציון תחילת המצור של נבוכדנצר על ירושלים. היש הצדקה לצום בימים שבהם ירושלים מאוחדת וכולה תחת שלטון יהודי? האם לא הגיעה העת לשנות סדרים והלכות בשם המציאות החדשה, המבטלת את הסיבה המקורית לצום?
תשובתו המפתיעה של הנביא זכריה
מתברר שהשאלה האקטואלית התעוררה כבר לפני אלפיים וחמש מאות שנים. הדיון הראשון בנושא עולה כבר בספר זכריה: שנתיים לפני שנחנך בית המקדש השני, שואלים יהודי ארץ ישראל את הנביא על האקטואליות של הצומות שנקשרו בחורבן הבית הראשון. תשובתו של הנביא מפתיעה: הוא מתריע על שיבוש בעולם הערכים הראוי ומבטיח כי יבואו ימים ו"צום הרביעי (י"ז בתמוז), וצום החמישי (ט' באב), וצום השביעי (צום גדליה), וצום העשירי (י' בטבת) יהיו לבית ישראל לששון ולשמחה".
לדעת הנביא זכריה, מאחרוני הנביאים, שחי בראשית ימי הבית השני, יש יסוד לדיון בעכשוויות לעומת המסורת, במשתנה לעומת הקבוע. אלא שבאותם ימים המצב המוסרי הוא הסיבה המכרעת להמשך קיום הצום. הנביא נשאל אם וכיצד יש לקיים את הצום והשיב: יש מקום לדיון, אך בימים אחרים ולא כעת.
האם לא הגיעו אותם ימים שאליהם התכוון הנביא? גם אם לא נהפוך את יום הצום ליום שמחה, ודאי ראוי ורצוי לשנות את תוכנו של היום.
הגיעה העת לעשות מעשה
בישראל החל הדיון בנושא זה עוד במחצית השנייה של המאה הקודמת, עם הקמת "התנועה ליהדות של תורה". הדיון קיבל משנה תוקף בעקבות הניצחונות הצבאיים הגדולים של מלחמת ששת הימים. רבנים, גדולי תורה, אנשי רוח והוגי דעות פרסמו את הקריאה: "זו הפעם הראשונה מאז חורבן הבית שמקום השכינה בידינו, עיר הקודש שוב אינה אבלה ובזויה אלא מצפה לבניינה ביד בניה".
פרופ' א"א אורבך, ממנהיגי התנועה ליהדות של תורה ומגדולי חוקרי התלמוד במאה ה-20, הביע את התקווה כי בשאלת "צום תשעה באב, אותם יהודים שומרי מצווה ובני תורה, הרוצים באמת בתחיית ההלכה, יקום להם העוז להעמיד את הבעיות בהתאם להבנתם ויידעו ליצור עורף יהודי בעל משקל, אשר מתוך נאמנות לסמכות ההלכה ומוסדותיה מוכן להיאבק על העלאת רמתם ואי-תלותם".
היכן מסתתר העוז של אותם יהודים הרוצים בתחיית ההלכה? ייאמר במפורש, רוב הציבור היהודי, חילונים וודאי אף דתיים רבים, אינם צמים בי"ז בתמוז. האם לא הגיעה העת לעשות מעשה ולבטל את הצום? הקמת המדינה והישגי מלחמת ששת הימים הביאו לקביעת שני ימי חג חדשים בלוח העברי – יום העצמאות ויום ירושלים. האם לא הגיעה העת לבטל ולגרוע ימי ציון שפג תוקפם?
