על הבמה המרכזית עומד הקומיקאי/חזן מודי, שיצא מהארון בפומבי בגיל 53, וצוחק על בעלו המילניאל שצעיר ממנו ב-22 שנים: "אנשים שואלים אותי, 'אתה לא מודאג שהוא התחתן איתך בשביל הכסף?' ואני עונה להם: אתם צוחקים עליי? אני התחתנתי איתו בשביל תמיכה טכנית!"
עוד רגע תעלה הקומיקאית הקוריאנית היהודייה אונג'י קים בגופייה קטנטנה ותצרח למיקרופון "פאק קניה!". החרדי שלידי עם הפאות המסולסלות משתנק לרגע, אבל מיד ממשיך בפרץ צחוק מהול בחרדה. "אתמול אבחנו אצלי תסמונת המעי הרגיז", קים תרצין לרגע, "כשהתגיירתי הלכתי עם זה עד הסוף". היא גם תקלל את משה שהלך ארבעים שנה במדבר, אבל לא יכול היה להמשיך "עוד שני מיילים מזדיינים כדי שיהיה לנו את כל הנפט?"
בינתיים משמאלנו, במעבר, רבנית מחלקת צמידי "לשון הרע לא מדבר אליי". מימיננו, עמדת מלפפונים חמוצים על גלגלים ובקבוקי מים מינרליים עם התווית "L’chaim". מאחורינו, צעירים עומדים בתור לעמדה של עירוי שנותנת אינפוזיית ויטמינים בחינם לבעל ולאישה לעתיד. ברוכים הבאים לפסטיבל ההומור היהודי הגדול בעולם, The Chosen Comedy Festival בניו יורק. ורק התחלנו את הערב.
"זאת לא תועבה?" אני שואל את יוני החרדי מקראון הייטס כשעל הבמה עולה הסטנדאפיסטית הלסבית ג'סיקה קירסון וצוחקת על ארבע בנותיה משתי בנות זוגה. "איפה כתוב בתורה שאסור ליהנות?" הוא אומר בזמן שהוא מנשנש נקניקייה בלחמנייה כשרה. "באנו הנה לצחוק, וזה פשוט דבר יפהפה, לראות כל כך הרבה יהודים – אשכנזים, ספרדים, חסידים, חילונים – כולם נהנים ביחד". הוא מספר בגאווה שהוא הולך גם למופעים של קומיקאים לא יהודים: "ואני מבטיח לך שזה קורה גם בישראל. יש לי משפחה בבני ברק והם גם הולכים לסטנדאפ. כן, גם אם על הבמה עומדת קומיקאית בגופייה".
"יהודים אוהבים לצחוק על דברים"
ליסה שטלר (32) שהגיעה לכאן עם אחיה אלי (30) מלונג ביץ' במיוחד כדי לצפות בקירסון, אחרי שאזלו כל הכרטיסים למופעים שלה, אומרת שהיא עושה הפרדה בין מה שהיא רואה על הבמה לבין החיים. "אני יכולה להפריד בין הבדיחות למציאות שלי. אני לא לוקחת את זה אישית. יש כל כך הרבה שנאה בעולם, מה נעשה אם לא נצחק? אם לא צוחקים על הדברים, אז על מה כל החיים האלה בעצם?" היא אומרת ומפצירה בנו לא להתרגש מכמה בדיחות לא הכי מוצלחות שנשמעות בינתיים על הבמה. "יש לפעמים בדיחות בר-מצווה או הומור פנימי של ניו יורקרים יהודים, אבל יש כמה קומיקאים ששווה להישאר בשבילם, אתה תראה". קירסון אכן סיפקה את הסחורה, כשעלתה וסיפרה על החוויות שלה מהופעות במיד-אמריקה בפני יהודיות קשישות או אמרה שאנשים במערב וירג'יניה "כל כך לבנים עד שהם שקופים".
יותר מ-4,000 בני אדם הגיעו השנה לפסטיבל ומילאו את האמפיתיאטרון של קוני איילנד כדי לצפות מקרוב בשמות הכי חמים של עולם הסטנדאפ. בקהל היה אפשר לצפות בחסידים מבורו פארק לצד בנות אולפנה מישראל, פרסים לצד רוסים, פרוגרסיבים לצד טראמפיסטים. "בזמנים קשים אלה, טוב שאפשר לצחוק יחד ולאחד את הקהילה", אומר אריק גולדשטיין, מנכ"ל הפדרציה היהודית של ניו יורק (UJA), נותנת החסות של האירוע.
הקומיקאי מודי (שנולד בישראל כמרדכי רוזנפלד), שהוא לא רק אחד הכוכבים הגדולים של הפסטיבל אלא גם אחד ממארגניו, מצטרף לדברים: "דווקא עכשיו חשוב לצחוק ביחד", הוא אומר לנו בעברית מאחורי הקלעים. "אם יש משהו שמאחד את כולנו זה שיהודים אוהבים לצחוק על דברים. באים לכאן יהודים מכל הסוגים כדי לצחוק ולשכוח את הצרות והפוליטיקה בבית. יש לנו במורשת היהודית אלפי שנים של חומרים קומיים, וכשאני עולה לבמה מול קהל יהודי יש חיבור עמוק ומיוחד שאין לו תחליף".
"ישראלי שמקבל מדליית ארד באולימפיאדה זוכה בארץ לקבלת פנים של מלכים. מדבר עם ראש הממשלה, כל המדינה מתגאה בו. חבר'ה, הוא הפסיד! באיראן אם אתה חוזר עם מדליית ארד אתה נשלח לכלא"
הקומיקאי ג'ף רוס ("במקור ליפשיץ. משמעות השם: תחליף את זה מהר"), הלא הוא הצולה בלהבות המקצועי של כוכבי הוליווד מהתוכנית "רוסט" של קומדי סנטרל, מסכים איתו: "יש לקומיקאים יהודים קשר עם הקהל היהודי שאי-אפשר לקבל מאף קהל אחר". ההופעות שלו בישראל זכורות לו במיוחד: "זה תמיד כמו מסיבה ענקית. אנשים באים לשחרר לחץ, לצחוק, וזה מורגש. תראה, ישראל מקום קשוח, במיוחד עם כל מה שקורה עכשיו, ואם לא נצחק אז נבכה. המצב לא משהו. לא כאן וגם לא בישראל. אבל יהודים תמיד אוהבים להתווכח בינם ובין עצמם, הנה תראה איך פה כל הקומיקאים היהודים מאחורי הקלעים נלחמים מי יקבל בריסקט".
"ישראלים משיבים אש. יהודים משיבים סחורה"
ישראל היא באמת סחורה לוהטת כאן על הגריל. "יש הבדל בין ישראלים ליהודים. ישראלים משיבים אש. יהודים משיבים סחורה", אומר הקומיקאי אילון גולד, שמתאר את עצמו על הבמה כבן לאמא ישראלית-פלסטינית ("כלומר היא זורקת אבנים על עצמה"), ומחקה את המבטא הישראלי במדויק.
ישראלים, הוא ממשיך, רואים כל דבר שקורה להם כהישג: "ישראלי שמקבל מדליית ארד באולימפיאדה זוכה בארץ לקבלת פנים של מלכים. מדבר עם ראש הממשלה, כל המדינה מתגאה בו. חבר'ה, הוא הפסיד! באיראן אם אתה חוזר עם מדליית ארד אתה נשלח לכלא". אחר כך יעבור לחיקויי טראמפ, שבטח קורא לנכדים היהודים שלו "קניידלך קטנים שלי", ועוצר הכול כדי לשאול את המתורגמנית לשפת הסימנים על הבמה איך מסמנים קניידלך. "אף אחד לא עשה לישראל טוב יותר ממני. אפילו לא בן גוריון. אני נתתי לכם את הגולן. נתתי לכם את ה'מאר-א-לאגו-לן הייטס'. יכולתי לבנות שם מגרש גולף אבל בחרתי שלא".
את הישראלים בקהל זה קורע. שלוש החברות, הדס קדוש (37), נועה בטש (37) ודיאמה חנוכה (34), אומרות שדווקא בזמנים כאלה, כשהבית הלבן ובלפור לא בדיוק מתלוצצים זה עם זה, "זה עוזר לנו להתחבר מחדש". לדברי קדוש, באופן מפתיע ההומור בפסטיבל התגלה כ"לא יהודי או אמריקאי, אלא הומור גלובלי שכל אחד יכול להתחבר אליו". אולי משום כך אומרים מארגני הפסטיבל שהם מקווים בשנה הבאה לקחת אותו ללונדון, לקנדה וגם לישראל.
עקיצה לג'יימי פוקס
יהיה המיקום אשר יהיה, קהל היעד הוא כמובן יהודי, ובאמת, כמו בכל אירוע עם צעירים יהודים, האווירה הופכת מהר מאוד לפסטיבל שידוכים, עם מבטים לוטשים בין הכיסאות ולעבר התור המשתרך לדוכני האוכל הכשר.
במתחם ה-VIP משפיעני רשת מקומיים כמו המשפחה הנוודית מה-The Jewish Family והאומנת מ-Non-Jewish Nanny מנסים ליהנות בין אינספור פניות לסלפי, או לפחות סרטון של טריומף הכלב המעליב ברחובות לונדון משתלח באנשים על האנטישמיות של רוג'ר ווטרס. אחר כך הוא יעלה לבמה המרכזית ויגיד שמעולם לא סלח לנאצים: "עד היום אני לא אזדיין עם רועה גרמני". כשהוא יתחיל לשיר "שלום עליכם" הוא יבקש מהקהל להצטרף אליו: "רק היהודים. עכשיו רק הערבים. אה, לא?"
גם כשגולד ישאל במהלך הסטנדאפ שלו אם "יש גויים בקהל?" הוא יענה בקול דממה עד שיד אחת מורמת באוויר, הרחק ביציע. "כמה שאתם הולכים לסבול כאן", מזהיר גולד. "אנחנו דווקא אוהבים לא-יהודים. לו רק זה היה הדדי... בכלל, מי שמע על עוד עם שקורא לאחרים 'לא-יהודים'. יש דבר כזה? זה כמו לקרוא למישהו לא-גמד". הוא לא מצליח להבין "איך טוענים שאנחנו שולטים בעולם? אנחנו בקושי שולטים במעיים שלנו", ומצביע על אישה בקהל בדרכה לשירותים.
הפריצה החדשה של הערב, אלי לאונרד, מי שהיה העוזר האישי של לארי דיוויד ואחד הכותבים של "תרגיע", תורם טאץ' אקטואלי. "הרעיון שהיהודים הרגו את ישו מטורף", הוא מרפרר לפוסט של ג'יימי פוקס, "זה לא אמין שנהרוג את הנגר היחיד שלנו".
ואיך אפשר כמובן בלי המהלומות הקלאסיות על המראה היהודי: "אתה נראה כל כך לא יהודי עד שבשואה לא היו נותנים לך טלאי צהוב", או הקומיקאי החרדי העולה אלי לבוביץ' שמודה שמזהים אותו לפי ה"רסטינג בר-מצווה פייס" שלו (ואחר כך יתאר את החוויה היהודית הייחודית של נפילת כיפה במשתנה), ואומר שג'ף רוס הקירח נראה כמו "מוהל של מוהל" או לכל הפחות "עורך דינו של וולדמורט". רוס כהרגלו לא נשאר חייב ואמר שלהסתכל כאן על חבורת הגברים שעל הבמה כמוה עדות ל"Ugly Lives Matter". שמישהו יעביר את הבריסקט.
