העץ העתיק בישראל
(צילום: אסף מגל)
שעת בוקר מאוחרת בכניסה הצפונית לעיר שפרעם. בעבר הלא רחוק הייתה צומת אבליים ידועה בעשן סמיך והריח השרוף והכבד שהפיקה תעשיית הפחם המקומית. היום יש אוויר נקי ושמש חורפית ומפנקת מאירה מעל מטעי הזיתים הרבים שסביב. סוהיל זידאן, פקיד היערות הראשי של קק"ל, מחכה לנו בכניסה לדרך עפר – ואנחנו נוסעים אחריו לתוך מטע זיתים עתיק וציורי, המכיל גזעי עצים כבירים וצמרות מטופחות.
הגענו לכאן בעקבות הבטחתו של זידאן, בר סמכא מקצועי ברמה הלאומית: "העץ הכי עתיק בישראל ואולי הכי עתיק בעולם הוא עץ זית ענק בן 4,000 שנה, המסתתר באחד המטעים ליד צומת אבליים שבגליל המערבי".
קשה לפספס אותו, מבין שלל העצים העתיקים והמרשימים שסביב. הגזע העצום בגודלו של העץ הקשיש בולט למרחוק, ומייצר התרגשות כבירה. זידאן עוצר את הרכב ומוביל אותנו בגאווה אל העץ הזקן. "אני מאמין שהצמח הזה מיוחד", הוא אומר. "לא סתם עץ הזית קדוש לשלוש הדתות ומופיע על סמלי המדינה – ולא סתם יונת השלום מתיבת נוח לקחה ענף של זית. לכל הדורות שחיו כאן בארץ ישראל יש סנטימנטים לעץ הזית הזה, ואני מקווה מאוד שהדור שלנו ימשיך לשמור עליו ולשמר עצים כאלה".
מסיק – בשיטה מיוחדת
העץ הזה נתן את פריו גם בתקופת התנ"ך, חזה בעליית האימפריה האשורית, בכיבוש הרומאי וגם בהרס הממלכה הצלבנית. באופן מפתיע עץ הזית הזקן ממשיך לתת פירות יפים – והקרקע שסביבו מלאה בזיתים שחורים ועסיסיים שנפלו על האדמה במהלך המסיק. זידאן מדגיש כי המסיק שלו נעשה בשיטה אחרת מזו המקובלת בדרך כלל.
"האנשים שמוסקים את העץ מכבדים אותו", הוא אומר – ומצביע על ענפיו: "הוא שלם ולא פוגעים בו. במסיק העונתי לא משתמשים במקל ומכים את הענפים – אלא משתמשים בשיטת החליבה העדינה והאיטית, וקוטפים בעדינות ובאיטיות כל זית – כדי לא להכאיב לעץ הקדוש וכדי לשמור עליו".
הזיתים הפזורים תחתיו, טבעיים וללא המלחה וכבישה, טעימים להפליא. אני ממלא את הכיסים בזיתים שאני מוצא על הקרקע, וזידאן מנצל את ההזדמנות לספר לי על ההיסטוריה עתיקת היומין של עץ הזית במזרח התיכון. "ממצאים ארכיאולוגיים רבים מראים כי מקורו של עץ הזית הוא בכרמל, והוא בוית לראשונה בישראל. הזן הספציפי הזה נקרא זית סורי, אבל הוא לא בא מסוריה אלא מצור שבדרום לבנון – ומכאן מקור שמו".
כשהעץ מחבק אותך
הפקיד הראשי של קק"ל הוא מחבק עצים ידוע, אולם לטענתו, "אפשר להקיף ולחבק את העץ הזה בתנאי שאתה מביא את כל המשפחה וגם חלק מהשכונה. צריך לפחות אחד-עשר אנשים כדי לחבק את העץ הזה".
אדיב חניפס, חקלאי תושב שפרעם המעבד מטע זיתים סמוך לעץ הקשיש, הוא ממש לא טיפוס שמחבק עצים – אבל טוען כי משפחתו היא שגילתה את העץ. "לאחי יש כאן בית בד", הוא מצביע על מבנה סמוך. "לפני כמה שנים הייתה לנו תקלה, והגיע טכנאי מהעיר עראבה כדי לתקן אותה. הטכנאי סיפר לאחי כי יש לו את עץ הזית הכי גדול במזרח התיכון. אחי אמר לו: 'כשירדת מהרכב, הסתכלת שמאלה?' הטכנאי מעראבה ירד לשביל, התבונן על העץ הקשיש בפליאה – והודה: 'העץ שלי בעראבה הוא הבן של העץ הזה'. מפה הסיפור על העץ הקשיש התחיל להתגלגל".
זידאן מבהיר כי תיארוכו כעץ העתיק ביותר הידוע בישראל, הוא מדעי: "לאחר שהעץ התגלה מחדש, חוקרים עשו לו בדיקת פחמן 14 לתיארוך החלק הפנימי, היבש, של הגזע, ויצא שהוא בן ארבעת-אלפים שנה".
לצורך צילום הכתבה, זידאן מרשה לי להיכנס בזהירות לתוך החלל העצום שנפער בתוך הגזע. אם יש דבר מרגש יותר מחיבוק עץ בן 4,000 שנה, זה להיות מחובק על ידי הגזע מכל הצדדים, ולהתחבר למורשת של אברהם אבינו ולכל העמים והאימפריות שחיו כאן במזרח התיכון והקפידו לקדש את העץ הקשיש ולא לפגוע בו.
