אתמול (יום ג') ציינו את "יום המשפחה". מעולם לא ציינתי או חגגתי את היום הזה, אבל הפעם, החלטתי להשתמש בציון הזה כדי לספר על המשפחה שלי. כשהגיע הבן שלי, יוסי, לגיל 17, והודיע לי שהוא החליט לצאת ולעזוב את החברה החרדית, הבנתי שזו הדרך שהוא בחר. תמיד ידעתי שיוסי הוא ילד אינטליגנט וחכם, הבנתי שמה שאני אגיד לא יעזור. החלטתי לקבל זאת ולא ניסיתי לשכנע אותו לשנות את החלטתו.
לאחר יציאתו, היו אנשים שחשבו שאני שבור מהצעד שלו וניסו לחזק את רוחי. הם קראו לי "לא להישבר, כי הוא עוד יחזור" – אבל בתוכי לא הייתי צריך את החיזוקים האלה. ידעתי שאני צריך לחזק אותו וללכת איתו יד ביד בדרך שבה בחר ללכת.
יוסי הוא בן אהוב ויקר לי מאוד. הבנתי שאם אנסה לגרום לו שלא לעשות את הצעד שבו בחר, ניכנס למצב של מלחמה. לא רציתי שהקשר הזה יתנתק, מה שיהיה אסון לכל המשפחה. חוץ מזה, יש את אבא שבשמיים, ויוסי הוא הבן שלו, בדיוק כמוני ויותר. ברצונו הוא יחזירו.
2 צפייה בגלריה
הלל קלאר (משמאל) ורעייתו עם הבן יוסי, ביום חתונתו. "המשפחה אוהבת אותו ותומכת בו"
(צילום: אלבום משפחתי)
אני מצליח להבין את המורכבות שבה נתקלים הורים בציבור החרדי. ברגע שהילד שלהם יוצא, הם מפחדים משידוכים לא טובים לילדים הבאים בתור, או מכך שהילדים האחרים ילמדו מאותו הילד שיצא. בדיעבד, כשאני מסתכל על זה – מה שהילדים שלי קיבלו מבחינת שידוכים, הוא ודאי הטוב ביותר בשבילם.
אנחנו יודעים שפעם הציבור החרדי פחות קיבל את ילדיו שבחרו לצעוד בדרך שונה ממה שחונכו בבית. בעבר, אם ילד היה בוחר לעזוב את דרך התורה, הוא היה בהכרח הופך להיות מוקצה, אולי סיבה להתבייש ובכלל סיבה להסתרה. לא עוד. רק לאחרונה ראיתי שהגישה שבה נקטתי נכנסה יותר ויותר ללב המיינסטרים החרדי, וחלק גדול מאנשי החינוך החרדיים החלו לצעוק בקול רם להורים לקבל את הילדים שבחרו לעזוב את החברה החרדית.
אין מקום לבושה
לפני כמה שבועות קראתי בעיתון החרדי "משפחה" טור שאפשר להגדיר כהיסטורי. הרב נח פלאי כתב כי "גישה הקוראת להחרים, לנדות ולגרש ילדים שעזבו את החרדיות – הרסנית ומובילה לשאול". הוא ציין כי "החרמת ילדים שעזבו את החרדיות, מנוגדת לדעת הרבנים ומעולם לא סייעה לשמירה על משפחת היוצא".
הטור ההיסטורי הזה ועוד יוזמות דומות, כמו הכנס המרגש של ארגון "גדלֵנו" של הרב שמעון שנייבלג שליט"א, מלמדים אותנו שיש חלקים גדולים בציבור החרדי שהפנימו את חשיבותו העצומה של הקשר בין הורים לילדים, גם אם הילדים בחרו ללכת בדרך שונה מזו שצעדו בה הוריהם.
כהורה חרדי, אני רוצה לפנות לעשרות-אלפי הורים, כמוני, שיש להם ילדים שהחליטו לצאת מהחברה החרדית, ולומר להם – ראש הישיבה הרב גרשון אדלשטיין שליט"א אמר שחובה להחזיק ילד שעוזב את הדת בבית ולקבלו בכבוד ובידידות. אסור להוציא את הילדים שלנו מהבית ולהתעלם מהם, גם אם בחרו אחרת.
2 צפייה בגלריה
יוסי קלאר עם הוריו בבר המצווה שלו. "מדובר בילדים שלנו. אין לנו כלום חוץ מהם בעולם"
(צילום: אלבום משפחתי)
הורים – מדובר בילדים שלנו. אין לנו כלום חוץ מהם בעולם. אם הם יחזרו בתשובה זה רק בדרך התורה. ללכת איתם מכות זה לא עוזר, זה רק יגרום להם להתבצר בתוך עצמם. ניתוק הקשר לא יועיל לכלום. הדבר היחיד שהוא יכול לעשות – להזיק ולגרום רע לילד שלנו. אז בשביל מה?
זה אמנם לא פשוט, זהו ניסיון גדול מאוד ומורכב מאוד. גם לי לאורך השנים היו אתגרים, אבל בסופו של דבר ולאחר ניסיון של שנים רבות – אין לי ספק שהדרך היחידה היא לבחור באחדות המשפחה, בכבוד ובידידות.
בעבר הבושה והביקורת הציבורית היו עזים מאוד, אבל כיום – אין בית שאין בו בן יוצא, או אחיין יוצא, או דוד יוצא, או בן דוד יוצא. זו הפכה לתופעה נרחבת, וברור שאין כאן מקום לבושה. רק לחמלה ולקבלה. אנשים שבעבר שפטו אותנו, מתמודדים כיום עם מציאות דומה. אני שולח להם חיזוק ואני מבין אותם.
כיום יוסי, ברוך ה', נשוי באושר ומתפרנס בכבוד, עם המון חום ואהבה לחרדים וליהדות, וזאת לצד היותו פעיל וחבר ועד בעמותת "יוצאים לשינוי". המשפחה אוהבת אותו ותומכת בו.
- הלל קלאר (70) הוא חרדי, חסיד, נשוי ואב לחמישה ילדים. מתגורר בשכונת הר נוף בירושלים. אביו של יוסי, יוצא החברה החרדית
