סיפורו של ג'ארד ג'קסון
(קרן משפחת רודרמן | בהפקת WIWU Productions)
ג'ארד ג'קסון מגדיר עצמו "יהודי אשכנזי ששורשיו נעוצים בשטעטל של בעלז". אבל ג'קסון הוא גם יהודי אפרו-אמריקני, מצד אביו, שמשפחתו סירבה להכיר בקיומם של ילדיו – ג'ארד ואחיותיו – וכינתה אותם "התינוקות הנגועים", מתוך זעם על יהדותם. הוא, כמו גם יהודים נוספים בצפון-אמריקה המכונים Jews of Color (יהודים שאינם לבנים), מספרים על התמודדות מול גזענות כפולה – הן זו הנוגעת למוצאם האתני והן זו הנוגעת ליהדותם.
"כשהייתי בכיתה ג', בשנה הראשונה שלי בבית ספר ממלכתי, חבריי לכיתה החליטו לנסות לסקול אותי", ג'קסון מספר. "הם הלכו לכנסייה, והיה שם כומר שנשא דרשה שלפיה את היהודים צריכים להרוג. מאחר שאני הייתי היהודי היחידי בסביבת נוצרים שחורים – הם פשוט נטפלו אליי. מבחינתם, בראש שלהם, גם לא היה מקום לשחור בתוך היהדות".
הוא עצמו עומד היום בראש הארגון האמריקני "יהודים בכל הגוונים", שאותו גם ייסד, ומספר על חוויותיו בסדרת הרשת Jews of Color של קרן משפחת רודרמן, הפועלת לחיזוק הקשר בין ישראל ליהדות ארצות הברית. גם מעיין זיק, חב"דניקית אפרו-אמריקנית בת 37, מספרת בפרק מיוחד על קשייה לאורך הדרך – וגם בהווה. זיק הגיעה לישראל החודש, במסגרת כנס מיוחד שערכה קהילת ROI – רשת בינלאומית של אקטיביסטים, יזמים ומובילי שינוי, יזמות וחדשנות מהעולם היהודי.
"לא רצו לתת יד לבן שלי"
בריאיון ל-ynet היא מספרת על המתחים העזים בין יהודים לשחורים שהם עדיין מנת חלקן של הקהילות שאליהן היא משתייכת. "אני לא חושבת שהקהילה השחורה בהכרח מבינה את ההיסטוריה של העם היהודי, וגם העם היהודי לא מבין את ההיסטוריה של קהילת האנשים השחורים", היא אומרת.
סיפורה של מעיין זיק
(קרן משפחת רודרמן | בהפקת WIWU Productions)
זיק, המתגוררת עם בעלה וארבעת ילדיהם בשכונת קראון הייטס החרדית שבברוקלין, מחדדת: "לצערי, אנחנו חיים במציאות שבה ילד לא יחזיק את ידו של הבן שלי רק בגלל שהוא שחור. באחת הפעמים חבר לכיתה של הבן שלי אמר למורה שאמא שלו לא מרשה לו להחזיק את הידיים של מישהו שחור. הבן שלי ששמע את זה, אמר לו: 'ומה אם נגיד שאני חום, כמו לאחר שיזוף? אז הכול טוב. בוא נחזיק ידיים עכשיו'".
כך הקימה זיק שני ארגונים יהודיים שאותם היא גם מנהלת: "כמוך", המסייע ליהודים אפרו-אמריקנים להשתלב בקהילה היהודית בעיר – ו"קראון הייטס אחת", שנועד ליצור שיח בין היהודים לשחורים בשכונה. "כששני קצוות נפגשים, אפשר להסיר את ההתנגדויות והסטריאוטיפים", היא אומרת ל-ynet. "אנחנו כאן כדי להיות אור לאומות אחרות. אפשר לעשות משהו פעיל בקשר לבעיות הללו, ולשפר את העתיד של העם היהודי. ואם את שואלת אם אני אופטימית לגבי גורלו של העם היהודי – התשובה היא חד-משמעית: כן".
"חשבתי שהם מלאכים"
מעיין זיק גילתה שיש לה שורשים יהודיים רק כשהייתה בת 15. זה היה לאחר שנחשפה לתמונת סבתה של אימה שהייתה, להפתעתה, בעלת עור לבן. האם עצמה היא ילידת ג'מייקה. לאחר כחמש שנות חיפושים וחקר יהדותה, החליטה זיק להתגייר, למרות שהקהילה החרדית בניו-יורק לא ממש הפגינה סבלנות והכלה כלפי הקשר שלה ליהדות.
"נסענו לג'מייקה להלוויה משפחתית. כשחזרנו כולנו לבית של סבתא שלי, ראיתי לראשונה תמונה של סבתא רבתא תלויה על הקיר", היא מספרת. "שאלתי את הקרובים שהיו בחדר שלי, 'מי זאת הגברת הלבנה הזו?' והם ענו לי, 'זו הסבתא רבתא שלך. היא יהודייה'. הייתי בשוק. הייתה זו הפעם הראשונה שהתוודעתי לקשר היהודי שלי".
עם הידיעה הגיעה גם ההבנה שהיא צריכה "למצוא בית רוחני אחר", כהגדרתה. את הפעם הראשונה שהגיעה לבית כנסת, בשבת, היא זוכרת בחיוך: "זה היה ב-2004. הגעתי עם שיער כמו מייקל ג'קסון ומכנסיים, ושאלתי את הרב מה יהודים עושים", היא מספרת. "ראיתי אנשים עם טליתות וכיפות. הם נראו לי כמו מלאכים קטנים שעננה של קדושה מרחפת מעליהם. התאהבתי בזה. כמו בתוך חלום, שמתי עליי גם טלית וכיפה. חשבתי שזה מה שצריך לעשות, אבל הרב אמר לי שלא צריכים לעשות הכול בבת-אחת, ושאפשר לעשות הכול גם לאט-לאט".
מעיין זיק: "שאלתי את הקרובים שהיו בחדר שלי, 'מי זאת הגברת הלבנה הזו?' והם ענו לי, 'זו הסבתא רבתא שלך. היא יהודייה'. הייתי בשוק. הייתה זו הפעם הראשונה שהתוודעתי לקשר היהודי שלי"
הרב וידא שהיא אכן נחושה להיות יהודייה, והשניים החלו בלימודי יהדות. "מהר מאוד החלטתי לעבור לברוקלין, והייתי צריכה למצוא בית כנסת חדש. לא ידעתי איך להתחיל לחפש אפילו. חבר אמר, כשתראי את החנוכיות הענקיות על הדלת – תדעי שזה בית כנסת".
חוויה משפילה בבית הכנסת
בית הכנסת שאליו נכנסה היה לא אחר מאשר מרכז חב"ד, אבל ההתחלה הייתה קשה. "נכנסתי לעזרת הנשים, ונתקלתי בשתי נשים שהחלו לצעוק עליי שאצא החוצה בלי שום סיבה. כשסירבתי, הן איימו שהן מזעיקות את המשטרה. לא ממש הבנתי מה קורה ולמה הן מתנהגות אליי כך, וגם כשיצאתי מבית הכנסת הן המשיכו לרדוף אותי, הלכו אחריי ואפילו ירקו עליי. הן צעקו, 'תסתלקי ואל תחזרי לכאן שוב'. בכיתי".
5 צפייה בגלריה
"המטרה שלנו היא לנרמל את הנוכחות של יהודים אורתודוכסים שחורים". מעיין זיק
(צילום: באדיבות קהילת ROI)
ואיך זה השפיע עלייך, ועוד בתחילת המסע?
"הייתי נחושה שלא לתת לאף אחד ולאף אחת להפריע לי או להשפיע על המסע שלי בחזרה אל היהדות. החוויה שלי הייתה נוראית, אבל למזלי באופי שלי אני בן אדם מתמיד ונחוש. האירוע גרם לי לחשוב קצת מחוץ לקופסה. היה לי ברור שאני חוזרת לבית הכנסת הזה, אבל הבנתי שאני חייבת להגיע עם גיבוי. דיברתי עם אחת השכנות שלי, שהייתה יהודייה, והיא הסכימה מיד ללוות אותי.
"בשבת חזרתי למקום, ושוב נתקלתי באחת הנשים ההן. היא ניגשה אליי ואמרה לי בקול שאני לא רצויה: 'הרבי לא רוצה אותך כאן. הרבי שונא אנשים כמוך'. חברה שלי קמה ועמדה ביננו כמו חוצץ. 'הרבי מכבד ואוהב את כל האנשים', היא אמרה לה. 'ואם כבר, הוא לא אוהב אנשים כמוך, שמפלים'. באותו הרגע הייתי מאושרת. שמחתי שיש לי בת ברית. התחושה הייתה שבאתי הביתה, לעולם של חב"ד".
מעיין זיק: "חבר לכיתה של הבן שלי אמר למורה שאמא שלו לא מרשה לו להחזיק את הידיים של מישהו שחור. הבן שלי ששמע את זה, אמר לו: 'ומה אם נגיד שאני חום, כמו לאחר שיזוף? אז הכול טוב. בוא נחזיק ידיים עכשיו'"
אבל מורכבות מצבה כיהודייה אפרו-אמריקנית, התבררה דווקא לפני כמה שנים, כש"משחק" אנטישמי בשם "נוקאאוט" זעזע את הקהילה היהודית האמריקנית. "בני נוער שחורים הסתובבו ברחובות קראון הייטס ופשוט נטפלו ליהודים – ילדים וקשישים – באופן אקראי, והכו אותם", היא מספרת. "בעקבות ה'משחק' הזה הרבה אנשים נשלחו לקבלת טיפול רפואי בבית החולים. זה היה פשוט מזעזע".
"המטרה שלנו בארגון 'כמוך' שהקמתי, היא לנרמל את הנוכחות והחוויות של יהודים אורתודוכסים שחורים בכל מגזרי החיים הקהילתיים היהודיים, כולל מחנות, בתי ספר ובתי ספר", היא מספרת, ומוסיפה כי בקואליציית ארגוני קראון הייטס שהקימה, One Crown Heights, היא שואפת לשפר ולאחד את הקהילה המגוונת מן הצד השני. ב-21 באוגוסט יתקיים הכנס השביעי שלהם.
"אנחנו המפתח לשינוי"
אביו של ג'ארד ג'קסון הגיע ממשפחה נוצרית, והיה בעיצומו של הליך הגיור כאשר נפטר. המשפחה התנגדה וביקשה להמיר את דתה של האם ושל הילדים לנצרות. "הצד של אבא שלי במשפחה הוא אפרו-אמריקני. הם לעולם לא קיבלו אותנו בשל מי שאנחנו, יהודים", הוא מתאר בפשטות. "לגדול בדרום ניו-ג'רזי, בתור יהודי שחור, היה דבר קשוח מאוד. אני זוכר שאחותי הייתה עצובה מאוד אחרי שהבן של הרב אמר לה, 'אבא שלי לא רוצה לראות כושים פה'. כשאמא שלי שמעה את זה, היא הטיחה ברב את דברי הבן ועימתה אותו, אבל הוא פשוט הודה שאכן, זה מה שאמר".
ג'קסון מדבר לקונית על הסבל שעבר בשל "הירושה" שקיבל, ועל דבקותו בבחירה להיות יהודי, ומודה: "במידה רבה אני עדיין לכוד בין העולמות, אם כי כמבוגר זה מתוך בחירה. עם זאת, ברור לי שיהודים כמוני, או בכלל יהודים שהם בכל מיני גוונים, הם הזרז לשינוי". הוא סבור שהמפתח לחיסול האנטישמיות נמצא בחיסול הגזענות ככלל: "אנחנו עובדים עם קהילות יהודיות ברחבי ניו-יורק, ובכלל בכל רחבי ארצות הברית, כדי לעקור את הגזענות מהשורש – ופועלים לטובת העם היהודי ולמיגור האנטישמיות".
ג'ארד ג'קסון: "כשהייתי בכיתה ג', בשנה הראשונה שלי בבית ספר ממלכתי, חבריי לכיתה החליטו לנסות לסקול אותי. הם הלכו לכנסייה, והיה שם כומר שנשא דרשה שאת היהודים צריכים להרוג"
קרן רודרמן שלקחה על עצמה לחשוף את הקונפליקט שחווים היהודים שאינם לבנים, מעלה נתונים מעניינים הנסמכים על סקר "פיו" 2021. כ-80% מהנשאלים סיפרו כי חוו אפליה במסגרות יהודיות, ויותר ממחציתם (54%) ציינו שאין הרבה גיוון גזעי-אתני בקהילותיהם היהודיות. כמעט שני-שלישים (65%) מהמשיבים בסקר ציינו כי מנהיגים יהודים אמריקנים היו "רעים" (41%) או "רעים מאוד" (24%) בטיפול בגזענות בקהילה היהודית האמריקנית.
"אני לא חצי, אני שלמה"
שרה יעקובי האריס, אפרו-אמריקנית ויהודייה בת 29, הפיקה מספר סרטים העוסקים בנושא הגיוון היהודי, אחד מהם נקרא "מיהו יהודי". "אמא שלי יהודייה מגאורגיה, ואבי מג'מייקה", היא מספרת, ומודה כי "זה שילוב מורכב ומסובך", אבל מציינת כי "לכולנו הייתה היסטוריה של טראומה ושל גזענות, אבל הייתה שם גם שמחה וטוב.
"אני רוצה לדבר על הטוב ועל ההנאה שבמפגש עם יהודים בקהילה, וגם עם יהודים שחורים אחרים בקהילה, שיש להם ניסיון זהה או קצת שונה משלנו. אני מעוניינת לדבר על מה שלא קשה, ועל איך אנחנו נעים קדימה ומוצאים את התקשורת שתביא אותנו להגיע האחד לשני. מעניין אותי איך אני דוחפת לשינוי בקהילה, וגורמת לאנשים לעמוד על זהותנו בגאווה ובשמחה".
יעקובי האריס המתגוררת בטורונטו, קנדה, הקימה בשנים האחרונות את No Silence On Race, ארגון הפועל בקנדה ובארצות הברית במטרה להעניק כלים חינוכיים לעידוד והכרה של הגיוון היהודי. עם חברי קהילה נוספים שחברו אליה, היא יוצרת תוכן חינוכי לנוער במטרה לתת מקום והכלה ליהודים ממגוון דעות וזרמים.
שרה יעקובי האריס: "אני מעוניינת לדבר על מה שלא קשה, ועל איך אנחנו נעים קדימה ומוצאים את התקשורת שתביא אותנו להגיע האחד לשני. מעניין אותי איך אני דוחפת לשינוי בקהילה, וגורמת לאנשים לעמוד על זהותנו בגאווה ובשמחה"
"אנשים אוהבים להגיד שהם 'חצי'", אומרת האריס, שהגיעה אף היא לכנס של קהילת ROI. "אני לא חצי מכלום. אני לא חצי-שחורה ולא חצי-יהודייה. אני מלאה בכל דבר. לחיות בקונפליקט בקנדה, ששם יש מיקס מכל דבר, רק הביא אותי להבין עד כמה אנחנו הרבה יותר דומים משונים, וזה המסר שאני מעוניינת להעביר".
מנהל קהילת ROI, ברי רוזנברג, הסביר כי "אנחנו מאמינים שהקשר המיוחד בין אותם סוכני וסוכנות שינוי, המגיעים מרקעים שונים ומתחומי ידע שונים, הוא המפתח לעשייה חברתית בעלת ערך והשפעה. הקשר הזה נותן מענה לאתגרים בקהילות היהודיות בישראל ובעולם. החיבור ביניהם לא מתבטא בדיבורים. הם מתרגמים אותו לעשייה ממשית בשטח".
בקרן רודרמן אמרו כי "חשוב שקולות אלה יישמעו, על מנת להכיר את הקהילה היהודית-האמריקנית המייצגת את סיפורם של כ-8% מיהדות ארה"ב. מדובר בקבוצה של יהודים-אמריקנים שלפעמים אינם מיוצגים מספיק בארגונים היהודיים המסורתיים במדינה, ולעיתים סובלים מגזענות ומאפליה".
פורסם לראשונה: 20:33, 14.07.22
