הודעת המשטרה על ביטול הילולת הבבא סאלי היא צעד אחד יותר מדי מצד רשויות החוק והממשלה, ברמיסת זכויות האזרח בישראל. בחסות הקורונה ואירועי מירון, מצאו פה שיטה חדשה לשליטה על האזרחים: סוגרים. אלפי שוטרים נשלחים לפנות משפחות מסכנות בגבעת עמל במימון טייקון, אלפי שוטרים נשלחים להתפרע על נוער מיהודה ושומרון, אבל כוח אדם לאבטח אירוע אמוני – את זה מסתבר שאין. פשוט אוסרים, ומאיימים נגד מי שינסה לממש את זכותו האמונית.
והסגירה האוטומטית הזו נובעת בעיקר מבורות. הילולת הבבא סאלי מתרחשת בשטח מישורי ענק תחת כיפת השמיים (למעט מתחם הקבר עצמו), והיא נערכת בהצלחה גם בימים של גשם כבד כבר 36 שנים. מאות-אלפי מאמינים – משפחות, נשים וטף, דתיים, חרדים, מסורתיים וחילונים – באים להתפלל אצל הצדיק הנודע שהיה המנהיג הרוחני של יהדות מרוקו במאה הקודמת.
אין בהילולה הזו הדלקות של חסידויות שונות, אין שליטה על מתחמים, השטח כאמור מישורי, לא הר תלול – ובעיקר יש בה רק המון שמחה ואהבת חינם. אנשים תמימים שעבורם ההגעה לציון זו המסורת, התפילה, הילדות, ההורים או הסבים שהלכו לעולמם, הזהות שלנו.
לכו תמנעו מאתנו לחגוג את הנס
עבורי הבבא סאלי זו לא רק תמונה על הקיר. זכיתי שהוא אחיו הגדול של סבא שלי, רבי יצחק אבוחצירא, שנודע בכינוי הבבא חאקי. עבורי הבבא סאלי הוא הדוד של אמא. משפחה. כשהייתי בן שנה וחצי, נפלתי מחלון הקומה השנייה ושכבתי מספר ימים בתרדמת. סבתא שלי נסעה לנתיבות, ובכתה לגיסה שיציל לה את הנכד. הוא בירך על מים וביקש ממנה להגיע אליי לבית החולים ולמרוח עליי.
אמא שלי מספרת שהרופאים לא הבינו מה סבתא שלי רוצה, אבל היא ניגשה למיטה שלי עם המים והתפללה, וכמה שמחה הייתה כשמיד בסיום נתתי לראשונה שתן והתעוררתי. זה הסיפור, זו האמונה, עם זה גדלתי. זמן קצר לאחר השחרור מבית החולים, נסעו הוריי לנתיבות כדי שבבא סאלי יברך אותי. לצערי, לא היו אז מצלמות או טלפונים ניידים, אבל הוא הושיב אותי על ברכיו ובירך אותי.
כמוני יש אלפי סיפורים דומים. לאורך השנים שמעתי ממקור ראשון סיפורי ניסים מרבים שגילו שאני בן למשפחת הצדיק, והרגישו רצון לפרסם את הנס הפרטי שלהם. עכשיו לכו תמנעו מכל האנשים האלה להגיע לנתיבות ביום ההילולה של הצדיק, ולומר לו שוב תודה.
מרגישים פה מיעוט
לפני מספר שנים לגלג עלינו איזה איש רוח מטעם עצמו, שאנחנו "משתטחי קברים". מתברר שההתייחסות הגרבוזית אל הציבור הזה לא השתנתה עד היום. תראו באיזו קלות מבטלים אותנו, אנחנו הרי כלום, כמה קל – ככה פשוט.
הילולת הבבא סאלי היא לא אירוע פרטי. באירוע רוחני שאליו נוהרים מאות-אלפים, יש למדינה אחריות שהיא איננה יכולה להתנער ממנה. "כל האמצעים הדרושים לאי-קיום האירוע", שמפקד מחוז דרום מאיים, כולל "הפעלת כוח מאיים", לדבריו, צריכים להיות מנותבים על מנת לאפשר את קיום האירוע. ובטח שלא נגד האזרחים שרוצים לקיים פולחן דתי. תפקיד המשטרה הוא לאפשר לאזרחים לממש את זכותם, לא לאיים עליהם בכוח הזרוע.
ואם זה בגלל הקורונה, כמו שפרויקטור הקורונה הנוכחי זרקא איים, איפה הוא בהתבטאות נגד חגיגות הסילבסטר או הנובי גוד? דין אחד צריך להיות לכלל אזרחי המדינה, ולצערנו ציבור ענק מרגיש – חלקו לראשונה בחייו – מה זה להיות מיעוט במדינה שבה הוא אמור להיות שווה זכויות.
ככה בדיוק דמוקרטיות נופלות
ראוי שהשר לביטחון פנים יילחם למען זכותו של כלל הציבור, גם כשחלקים ממנו הם לא בהכרח מהמחנה הפוליטי שלו, ויבהיר למפקד המחוז כי עליו להיערך בכל האמצעים לאבטחת האירוע. הגבלות קורונה? כמו בשאר האירועים, עם תו ירוק. כשרוצים – מוצאים את הפתרונות.
הקלות שבה החליטו לסגור את ההילולה השנה צריכה להדאיג כל אזרח במדינה, ולא משנה מה דעתו הספציפית על האירוע הזה. היום זה אנחנו, ומחר זה הוא בדברים החשובים לו. ככה בדיוק דמוקרטיות נופלות.
הילולת הבבא סאלי תתקיים. עם פרסום מראות מסיבות סוף השבוע הצפויות, גם אדם מאמין שלא תכנן להגיע השנה לציון בנתיבות, יעשה זאת – ולו רק כדי להעביר מסר לממשלה שאנחנו לא אזרחים סוג ב'. מי יודע, אולי השנה תהיה זו ההילולה הגדולה ביותר שנערכה לצדיק מזה שנים רבות, כפי שכתב רבי ישראל אבוחצירא עוד בחייו, באחד משיריו הנודעים:
קֵץ יָמִים גַּלֵּה לְעַם אֵלֶּה עֲמוּסֵי תְלָאוֹת
גַּדֵּל צַעֲרִי וַעֲמָלִי בְפִלְאֵי פְלָאוֹת
מְצַפִּים אָבוֹת וְעוֹלָלֵי עֲשֵׂה לְטוֹבָה אוֹת
כְּלִילוֹ גְדִילֵי בָנֶיךָ עַל תִּלָּם.
