לקראת סיומו של שבוע קשה לחברה הישראלית, שכלל קרבות עזים ברצועת עזה ואסון שבו נפלו 21 לוחמי מילואים, הרב הראשי דוד לאו קורא ללמוד מהנופלים איך להיות מאוחדים. "תסתכלו על התמונות של החבר'ה שנהרגו השבוע, אנשים מכל חלקי החברה. מתל אביב, מרהט, מחיפה, מקרני שומרון, מירושלים – מכל הארץ, כל המדינה כולה", הוא מציין בריאיון ל-ynet Live, "אז בואו נדע להיות ביחד. נסתכל על 21 התמונות שהיו בשער העיתון, ונאמר ללוחמים: חבר'ה, אתם ביחד – ננסה גם אנחנו להמשיך ביחד עבורכם".
ריאיון עם הרב הראשי לישראל, דוד לאו
(צילום: חגי דקל, עמית שאבי)
בשבת הקרובה יחול יום הזיכרון הבינלאומי לשואה. הרב הראשי האשכנזי מספר כי הוא שואב בימים אלה כוח ופרופורציות מסיפורו של אביו, הרב ישראל מאיר לאו, ששרד את השואה והפך לימים לרב הראשי לישראל. "כשמפונים שפגשתי אחרי שמחת תורה תיארו לי את השעות הקשות והאיומות שלהם בממ"ד, בזמן שבחוץ נשמעו מחבלים, קולות בערבית ויריות, סיפרתי להם משהו על אבא שלי", הוא משחזר. "הוא היה ילד בן ארבע כשהסתתר עם אמא שלו בבוידם בזמן שהגרמנים הכריזו על אקציה, חיסול הגטו של העיר. אבא שלו, רב העיר, היה מוכר לכולם, אז הוא הלך לכיכר השילוחים ועודד את כולם: 'תברחו, תתחבאו, אני לא יכול כי אותי מכירים ואם יחפשו אותי הם ימצאו גם אחרים'.
"כשאבא שלי ואמא שלו יצאו לבסוף מהמחבוא, מי היה בחוץ? הגרמנים? לא, הפולנים היו שם, אבל הם לא היו טובים יותר. אמרתי למפונים: אתם, החבר'ה בממ"ד, יצאתם החוצה ובחוץ היו אחים ואחיות שלכם, צבא ההגנה לישראל. נכון, באותו יום היינו צריכים להתנהל אחרת והכול צריך להיחקר וייחקר, אבל לא עכשיו. עכשיו בואו נאזור כוח, קודם תתעודדו ותראו שאלה אחים ואחיות שלכם שסיכנו את חייהם והגיעו להוציא אתכם מהממ"ד, לשכן אתכם במלון ולהתחיל לראות איך ממשיכים הלאה".
2 צפייה בגלריה
21 ההרוגים באסון קריסת המבנים ברצועת עזה. נופלים מרחבי הארץ ומקבוצות שונות בחברה
(צילום: דובר צה"ל)
הרב לאו ממשיך ואומר: "בכל המקומות שבהם הייתי יצאתי עם הרגשה כבדה, עד שהגעתי לכינוסי חיילים. שם הרוח מתרוממת, הרגשתי אנשים עם כל הלב, בשיא ההתלהבות, בידיעה ברורה: אנחנו נלחמים על הבית ואשרינו שאנחנו בדור של ארץ חמדת אבות, שבדורנו הפכה לנחלת בנים. זאת תקופה קשה, הלב לא רגוע. התמונה של נעמה לוי נגררת ומי יודע איך היא שורדת, שירי ביבס עם הילדים, וכל החטופים האחרים – אתה חושב על זה כל הזמן ולא מצליח לפעמים להירדם, או מתעורר באמצע הלילה. מדברים על סופה מתקרבת, מי יודע איך הם שורדים. אבל מסביבם, כבר לא רחוק מהם, חיילי צה"ל בקור, בגשם ובתוך הבוץ, מחפשים אותם ורוצים להביא אותם הביתה. אנחנו צריכים לנסות לחפש דרך דיפלומטית לפתור את זה, צריך להתפלל, וצריך להיות ביחד".
רואים מה קורה ברשתות החברתיות וכמה מהר חזרו מבחינת האווירה ל-6 באוקטובר. איך בכל זאת גורמים לדברים שאתה אומר לחלחל הלאה?
"אני חושב שכל אחד יעשה לעצמו את חשבון הנפש. נכון, לצערי במקום להיות חברתיות, הרשתות החברתיות הופכות להיות אנטי חברה, ובמקום לבנות חברה אחת משותפת האווירה שם מובילה לצערי למילים לא ראויות ולניסיון למצוא תמיד את השלילי ואת הבוטה. התרחקנו מהמטרה שלהן. אני מציע שנסתכל על התמונות של ההרוגים מחד והחטופים מאידך, וכל אחד יחשוב לעצמו: מה אני יכול לעשות עבורם. להפסיק להפסיק להסתכל על האחר ולבוא אליו בתלונות, ולהיות ביחד. תראו את רוח ההתנדבות המופלאה שיש לנו במדינה, תראו את רוח החיילים. חייבים ללכת איתם בכיוון הזה, ביחד, מתוך אמונה וידיעה שאנחנו צודקים. יש לנו אמונה בצדקת הדרך, יש לנו מסורת שראוי לכבד אותה ולהמשיך איתה ולאורה. זה הבית שלנו, אלו השכנים שלנו, לא הזמנו אותם אבל הם פה, אז בואו נראה איך אנחנו חזקים וחיים טוב גם בשכונה הזאת".
כמו שרבים שאלו איפה היה אלוהים בשואה, יש רבים ששואלים איפה היה אלוהים ב-7 באוקטובר.
"אני לא עושה את החשבונות של ה', הוא יודע מה הוא עושה. קטונתי. אדם הוא אדם ואלוקים הוא מעל. יש לי שאלה קטנה אלינו: לפני 7 באוקטובר, היינו בסדר? היינו חברה שראויה לרחמים ולעזרה? אז קודם בואו נפסיק לחפש אשמים מבחוץ, לא אלוקים ולא אחרים. אנחנו לא היינו בסדר, לא התנהגנו בצורה ראויה, לא היינו חברה טובה. במוצאי יום הכיפורים הרגשתי נורא".
אז זה סוג של עונש?
"לא, חס ושלום. לא עונש. אני לא יודע. אבל לפני שאני בא לטענות לאלוקים, אני בא לטענות לעצמי. ממנו אני מבקש שיעזור, אבל הוא יעזור לי כשאני אתנהג יותר טוב. אבל אם אני בעצמי לא מושלם, למה שהוא יעזור לי? אז זה לא עונש חלילה, אני לא יודע חשבונות שמיים, ומי שחושב שהוא יודע זו טעות איומה. אני כן יודע דבר אחד: בואו נהיה אנחנו בסדר לפני שנדרוש מאחרים שגם הם יהיו, וגם לפני שנדרוש מאלוקים. אליו נתפלל ונבקש עזרה להתנהלות טובה שלנו".
הרב לאו סיים במילות נחמה ועידוד למשפחות השכולות ולמשפחות החטופים. "הייתי במעלה מ-200 בתי אבלים בחודשים האחרונים, ואני מתרגש ומתפעל ואומר לעצמי: טעיתי. חשבתי שזה דור שעסוק יותר מדי במסכים. ממש לא. זה דור מופלא", הוא אומר. "אני אומר כמילת נחמה למשפחות השכולות: הילדים שלכם ובני משפחותיכם חיו חיים עשירים שהטביעו חותם, ועל החותם הזה אנחנו מסתכלים באהבה, בגעגוע אבל גם בגאווה. למשפחות של החטופים אני רוצה לומר שנמשיך לפעול בכל הדרכים, כפי שיעקב אבינו התכונן למפגש עם עשיו: דורון, תפילה ומלחמה. אם נראה לכולם שאנחנו יחד ועם אחד, אף אחד לא יכול עלינו. אם ישנם סדקים, אז מוצאים דרכים להיכנס אליהם. נמשיך להיות מדינה אחת ועם אחד. מתווכחים, מחייכים ולפעמים גם בוכים, אבל ביחד נצליח".
