רבות דובר ונכתב מאז תחילת המלחמה על העלייה בגילויי האנטישמיות ושנאת ישראל בקמפוסים של אוניברסיטאות רבות בארצות הברית, אבל הבעיה לא נמצאת רק שם: גם באקדמיה בבריטניה, למשל, יש סחף גדול נגד ישראל. ד"ר אמירה הלפרין, מרצה באוניברסיטה באנגליה, מומחית לתקשורת, פליטים וטרור, מעידה שתחושת הביטחון שלה נפגעה מאוד בעקבות ההתפתחויות.
"אנחנו שומעים את הסיפורים מארה"ב, אנחנו רואים את הקריאה לגנות את האנטישמיות באוניברסיטאות ואת הנשיאים והנשיאות של המוסדות שנכשלים בזה פעם אחר פעם, ואני חושבת שצריך להבין שמה שמסתתר מאחורי זה אלה לא רק המילים הגדולות של אנטישמיות ונשיאים שלא מגנים – אלא פשוט אנשים כמוני שחיים בפחד ואין מי שיגן עלינו", היא אומרת בריאיון ל-ynet Live.
האנטישמיות גוברת באנגליה | ריאיון עם ד"ר אמירה הלפרין
(צילום: חגי דקל)
למה את חיה בפחד? מה את מרגישה?
"זו לא רק הרגשה, אלה איומים. אנחנו משתמשים במילה הגדולה אנטישמיות, והפירוש שלה, אם נפרט בשפה פשוטה מאוד, הוא איומים יומיומיים של אנשים. אני מדברת על קהילה גדולה של סטודנטים תומכי חמאס שיכולים לבוא בבוקר ולאיים, ולשלוח אימיילים".
מה נאמר באימיילים, ומה הם אומרים לך בעל פה?
"נאמר שצריך להשמיד את ישראל, כי זה בעצם הפתרון שלהם – זה פתרון למדינה אחת, כלומר השמדת ישראל באופן מוחלט. נושא נוסף שמדברים עליו כמובן הוא הטענה שישראל מבצעת 'רצח עם'. הכול מתחיל מתנועת BDS גדולה מאוד שקיימת הרבה זמן באוניברסיטאות באנגליה, ולא רק בהן. אני מכירה את הנושא מתחקיר שעשיתי".
מאיימים עלייך גם באופן אישי?
"כן, לכן אני מאוד מבקשת וקוראת פה לעזרה. אני לבד. בארה"ב יש קהילה גדולה של יהודים וישראלים. אני מאוימת, אני מפחדת, אני דואגת מהאפשרות שמחר בבוקר יבוא איזה סטודנט, ייקח כלי נשק ואני לא יודעת מה יכול להיות הצעד הבא. ברגע שיושב לידך סטודנט שיודע שאת מרצה ישראלית ושולח לך את המסרים האלה, ובעצם מאיים עלייך, בוודאי שיש פה איום אישי".
2 צפייה בגלריה
הפגנה פרו-פלסטינית בלונדון נגד ישראל. "אני לבד, אין לנו עזרה"
(צילום: רויטרס / Hollie Adams)
את ממש חוששת שמישהו יפגע בך פיזית.
"מאוד, ואני גם אגיד לך מה הסיבה – שאני לבד. אין לנו עזרה, גם לא מהנהלת האוניברסיטה".
את לא פונה אליהם ואומרת להם שאת חווה איומים? הם לא מגיבים? יש גם את שגרירות ישראל בבריטניה.
"האוניברסיטאות דוגלות באותם ערכים של הסטודנטים, כלומר אין פה הפרדה בין סטודנטים למרצים או פרופסורים. כולם נגדנו, אין עם מי לדבר, אין בפני מי להתלונן".
את אומרת שאין הפרדה בין סטודנטים למרצים, אבל אם את תשלחי מייל מאיים לאותו סטודנט, אני מניחה שנראה באזז אדיר וגיבוי של רשויות האוניברסיטה לאותו סטודנט – ואצלך אנחנו לא רואים דבר דומה. אז מה, זה כמו שאנחנו רואים בארה"ב, שאומרים לך דברים כמו "זה תלוי בהקשר"? איך הם בכלל מגיבים לאיומים מפורשים כאלה?
"מתעלמים לגמרי. יש חוק שלפיו אנחנו אמורים לדווח על סטודנטים באוניברסיטה שפועלים בפעולות רדיקליות ותומכים בטרור. יש לנו חוק במדינה והוא תקף לגבי האוניברסיטה, שאמורים לדווח אם נתקלים בדבר כזה – אבל ברגע שאני מדווחת מתעלמים לגמרי, אומרים שלא היה שום דבר ואין שום דבר".
2 צפייה בגלריה
שלט אנטי ישראלי בהפגנה בבריטניה. האשמות ב"רצח עם"
(צילום: Alishia Abodunde / Getty Images)
תני רגע דוגמה מהאיומים שאת מקבלת.
"זה יכול להיות מצב שכבר קרה לי, שנכנסה מנהלת בכירה לכיתה באמצע שיעור והתחילה לצעוק נגד הכיבוש. יכול להיות שאחרי שהיא עושה את זה סטודנטים מרגישים לגיטימציה לפעול באותה דרך, כי אם ההנהלה עושה את זה אז גם להם יש לגיטימציה, ואז הם פועלים – שולחים אימיילים או צועקים שאנחנו הרגנו אנשים ובגלל זה מגיע לנו".
פנית לשגרירות ישראל בבריטניה? יושבת שם ציפי חוטובלי, שגרירתנו בלונדון.
"אני חושבת שיש התעלמות, וגם מדינת ישראל השאירה אותנו מאחור. אני לא מכירה את השגרירה ציפי חוטובלי באופן אישי, אבל אני יודעת שמדינת ישראל אמורה לקחת אחריות ולעזור לנו. אני כן רואה למשל שגלעד ארדן עושה דברים בארה"ב, אבל אני לא חושבת שלי יש איזושהי כתובת לפנות אליה. לכן אני חושבת שחשוב לומר, אם ציפי חוטובלי שומעת אותי עכשיו ואם שר החוץ שומע אותי עכשיו – אני מבקשת, תפנו אליי ותעזרו לי, לפני שיהיה מאוחר מדי".
למה בעצם את לא חוזרת לארץ? יש פה אקדמיה, הנה השבוע גם חוזרים ללימודים, אומנם בלי המילואימניקים, אבל יש תקווה שהם יצטרפו בקרוב. אולי תארזי את הדברים ותבואי ללמד פה?
"הלוואי שהייתה תעסוקה בארץ, זה לא כל כך פשוט. הלוואי שזה היה אפשרי. אני חושבת שבן אדם צריך, בשורה התחתונה, לחשוב על פרנסה, זה הדבר הכי חשוב ואיפה שיש פרנסה – זה המקום לגור בו מבחינתי. עם כל האידאולוגיה של 'הכי טוב בישראל', יש לי שני ילדים לפרנס".
הזכרת את הילדים, מה הם מרגישים בבתי הספר שלהם?
"גם הילדים שלי מרגישים את מה שקורה. אני לא חושבת שאם אנחנו נברח זה פתרון שמשדר משהו נכון. יש אנשים כמוני שעובדים פה וילדים ישראלים כמו הילדים שלי שלומדים פה בבתי ספר. לברוח זה לא פתרון. כלומר, אני חושבת שצריך להיות איזשהו מענה של המדינה כדי לעזור במקרים האלה".
משגרירות ישראל בלונדון נמסר: "העלייה במקרי האנטישמיות בבריטניה בכלל ובקמפוסים בפרט מדאיגה מאוד. השגרירות פועלת בתקופה זאת ביתר שאת מול אוניברסיטאות וגופים רלוונטיים לטפל באירועי אנטישמיות. האירועים אותם מתארת דר הלפרין הם חמורים מאוד ואנו עומדים בקשר איתה על מנת לבחון את דרכי הפעולה המיטביים".
