סערת בני הפלשמורה: האם זכותם לעלות לישראל?
(צילום: בראל אפרים, נויל האריס)
בדיון שקיימו שרת העלייה והקליטה פנינה תמנו שטה ושרת הפנים איילת שקד, עם בכירים במל"ל, נציגי הגופים הביטחוניים וגורמים מקצועיים האמונים על עליית הממתינים מאתיופיה, הוחלט: תזורז עלייתם של הממתינים שלהם בני משפחות בישראל מדרגה ראשונה, ואשר זכאים לעלייה על פי החלטת ממשלה קודמת משנת 2015, ולא יושמה עד כה באופן מלא.
עם תום הישיבה, שנדחתה מאמש להיום (ג'), הועברה דרישה לרשות האוכלוסין וההגירה לפעול באופן מיידי לאיסוף הרשימה של הזכאים לעלות, כך שניתן יהיה לחלצם ולהעלותם לישראל בהקדם, לאחר שבישיבה הוצגו הערכות מצב ביטחוניות. על פי ההערכות, מדובר על מספר גבוה יותר מ-3,000 העולים שאושרו לעלייה השנה, בתקציב המדינה הנוכחי.
ההחלטה איננה כוללת אלפי ממתינים במחנות בגונדר ובאדיס אבבה, שבני משפחותיהם שבארץ אינם מקרבה ראשונה, והם לא יכללו בחילוץ, והיא עלולה לשוב ולייצר סיטואציה של משפחות קרועות, מאחר ובשנים הרבות שממתינים אלה נמצאים במחנות הם הקימו משפחות, חלקם נישאו והולידו ילדים - אך רק מי שמופיע ברשימות הקיימות משנת 2015 יוכל לעלות, בעוד שאחרים ייאלצו להישאר באתיופיה ולהתמודד עם המלחמה.
"ניסו לגייס את אחייניי"
על פי עדויות שפורסמו ב-ynet, המורדים התיגרינים כבר נמצאים באדיס אבבה ובגונדר ומטילים אימה על התושבים במקום, ביניהם אלפים המבקשים לעלות לישראל, כאשר הקשר עם הקהילה היהודית הקטנה שעוד נותרה בחבל תיגראי אבד כבר לפני חודש. מדובר בקהילה יהודית שאיננה מבני הפלשמורה, ומבקשת לעלות לארץ כבר הרבה מאד זמן. תחת מלחמת האזרחים הקשה בשנה האחרונה – הם סבלו חרפת רעב, אונס, מקרי רצח, ניתוק מתשתיות וסילוק בביתם. כעת מאיימת המלחמה גם על מי שנמצא, כאמור, במחנות המעבר.
בני משפחותיהם של הממתינים מספרים על ניסיונות גיוס של צעירים ברחובות ובבתי הספר, וגשאו אבנטה, שאמו, אחותו וילדיה נמצאים במחנה בגונדר, מספר בריאיון לאולפן ynet כי הורה לאחייניו שלא לצאת מהבית. "הם יתומים", הוא מעיד, "ואמא שלי מסייעת לאחותי לגדל אותם. שניים כבר מעל גיל 18 ואחד עוד לא, והמורדים מחפשים לתפוס אותם ולגייסם. אז הם ברחו והגיעו הביתה. אמרתי להם לא ללכת לבית הספר, כי שם מסוכן, עד שיהיה רגוע".
אבנטה מספר כי אמו, אחותו וילדיה ממתינים לעלייה כבר למעלה מ-23 שנים. לדבריו, התקשורת שלו עם משפחתו הופכת קשה יותר ויותר. "באתיופיה אין חיבור אינטרנט, אז הם צריכים למצוא וויי-פיי כדי לתקשר איתנו, וגם זה מסוכן כי הם צריכים לצאת בשביל זה", הוא מעיד.
"קריטריונים ברורים לקביעת הרשימות"
התנאי הראשון בהחלטת הממשלה משנת 2015 תחת הכותרת "הבאתם לישראל של אחרוני בני קהילות הממתינים באדיס אבבה ובגונדר" - זו שפעילי העלייה וגם השרה חוזרים עליה – קובע כי "המועמד עזב את כפרו וממתין לכניסה לישראל בקהילות הממתינים באדיס-אבבה או בגונדר לא יאוחר מיום 1 בינואר 2010". ואולם גורמים המעורים בעלייה יודעים לספר כי מספר הממתינים במחנות גדל עם השנים, ולא רק מריבוי טבעי.
כיום ממתינים לעלייה לא פחות מעשרת-אלפים אנשים, כאשר ממשלת ישראל לא יכולה לדעת מיהם, האם הם יהודים ומה ההיסטוריה שלהם. נציגי המדינה סומכים על ראשי הקהילה שמעבירים את הרשימות. כאשר מגיעים העולים ארצה, הקסים והרבנות בודקים את קשריהם ליהדות, ופה מתחילות הבעיות.
"אנחנו לא מתנגדים כמובן לפעילות הומניטרית כזו או אחרת", אומר עו"ד ד"ר יונה שרקי, היועץ המשפטי של המרכז למדיניות הגירה ישראלית, בריאיון לאולפן ynet. "השאלה המהותית היא האם הם זכאים על פי חוק השבות, או לא, וזאת הפריזמה שבה נבחנים העניינים. יש מאות מוקדי לחימה בעולם כולו. זה לא אומר שאנחנו הולכים ואוספים אנשים מכל מקום שיש בו אולי מאבק מזוין כזה או אחר. שאלת הרשימות הללו צריכה להיבחן על בסיס קריטריונים של חוק השבות".
אובדן שליטה באתיופיה
מלחמת האזרחים באתיופיה פרצה כבר לפני שנה אבל בימים האחרונים היא יצאה מגבולות חבל תיגראי ומאיימת להשתלט על המדינה כולה, כשעל הכוונת של המורדים היא עיר הבירה- אדיס אבבה- שם נמצאים אלפי ממתיני עלייה לישראל.
המורדים התיגרנים שנחושים להפיל את ראש ממשלת אתיופיה, אביי אחמד, הצליחו להשתלט גם על ערים מרכזיות מחוץ לתיגראי. בימים האחרונים המורדים הצליחו להשתלט על הציר המרכזי בין ג'יבוטי לאדיס אבבה, שהוא העורק הראשי של אתיופיה, משם מגיע הדלק, המסחר וכל מה שנוגע לכלכלת המדינה.
נראה שהמלחמה על החיים, על זכות הקיום ועל זכות של תושבי תיגראיי לשלום וביטחון אישי שהחלה בין המורדים בתיגראי לבין ממשלת אתיופיה והצבא שלה, איבדה שליטה. לפי הערכות האו"ם, עד כה נעקרו מאות-אלפים מבתיהם, ויותר ממיליון וחצי בני אדם נאלצו לברוח לסודן השכנה. אלפי בני אדם נהרגו בלחימה, ועוד 400 אלף תושבים חיים בחרפת רעב.
"הקהילה היהודית על הכוונת"
ד"ר דוד רטנר, חוקר היסטוריה בת-זמננו של אתיופיה וקרן אפריקה, עקב באדיקות גם אחר מלחמות קודמות שהתרחשו באתיופיה אבל הפעם הוא מודאג במיוחד. "אני מקווה שהמלחמה לא תגיע לאדיס אבבה, אבל אם היא תיפול - יש סיכוי שאתיופיה לא תהיה יותר אותו דבר כמו שאנחנו מכירים, וזה יהיה אסון הומניטרי ברמה שלא ראינו".
הוא הודה כי, "לא חזיתי שהמלחמה תפרוץ מגבולות תיגראי ולא שהיא תשתלט על אזורים כה אסטרטגיים. אני מקווה ומאמין שזה צריך להיפתר בצורה דיפלומטית. האיחוד האפריקני הוא זה שצריך לעשות את ההידברות אבל כרגע יש ביניהם תהום עמוקה שלא מאפשרת לזה לקרות, וזה בהחלט מדאיג".
לדברי ד"ר רטנר, הקהילה היהודית ובני הפלשמורה שאמורים לעלות ארצה במסגרת איחוד משפחות, עלולים להיות על הכוונת של חיילי הצבא האתיופי. "היותם מזוהים עם חבל תיגראי, זה שם אותם כמטרה. כשיש מתיחות אתנית כל כך קשה, אז גם הקהילה היהודית סובלת מזה. יש כבר בני משפחה שהם לא בחיים, שנהרגו בקרבות ונפגעו מהמצב הנורא שם. נדרש פה מהלך מרחיב ופתיחת שערים, זה זמן טוב לדאוג להם ולסייע בהצלתם", אמר.
