יהודי ארצות הברית חוששים: הם מודאגים מנגיף הקורונה שכבר גבה כרבע מיליון קורבנות אמריקאים ומתפשט במהירות רבה יותר ככל שמתקרב החורף. הם חרדים באשר לעתידם הכלכלי חסר הוודאות. הם חוששים מהאנטישמיות ומהאלימות מימין, שמונעות על ידי קבוצות עליונות לבנה שהופכות פעילות יותר ויותר, תחת שמות מגוכחים וסדר יום מטריד (Proud Boys, QAnon ו-Boogaloo Bois).
בטחונם התערער כאשר כמה ממחאות ה-Black Lives Matter באביב ובקיץ לוו באלימות מזדמנת והשחתת רכוש אנטישמית ואנטי-ישראלית. הם אינם חשים בנוח לנוכח עליית פרוגריסיבים מזן מסוים בכמה מקומות בשמאל, שרוצה להפוך את התמיכה בישראל לחטא פוליטי ומוסרי. ויותר מכול, הם חוששים משקיעתה של הדמוקרטיה האמריקאית.
הנשיא טראמפ קעקע במשך חודשים את לגיטימיות הבחירות שייערכו ב-3 בנובמבר, וסירב להתחייב להעביר את השלטון בצורה מסודרת אם יפסיד. ייתכן כי שיבוש של הבחירות - או אפילו ניצחון ברור של מועמד כזה או אחר - יוביל לתסיסה אזרחית נרחבת וכאוס פוליטי. האף-בי-איי קרא למוסדות יהודיים לחזק את האבטחה מחשש לאלימות אפשרית סביב יום הבחירות, יהא המנצח אשר יהא.
"דרכון שני - שיהיה לכל מקרה"
בקהילה היהודית הדמוקרטית ברובה מצביעים הסקרים על העדפה ברורה של ג'ו ביידן על פני טראמפ, בהפרש של 75%-22%. רוב היהודים האמריקאים מודאגים מאוד מאפשרות של כהונה שנייה של טראמפ, ומהמשמעות שתהיה לה לעתיד אמריקה, הבית שלהם.
7 צפייה בגלריה
הרב יצחק סמיט נואם בהפגנה של יהודים אורתודוכסים במדינת ניו-יורק למען טראמפ
(שירה הנאו)
"זו תקופה של חרדה גדולה באמריקה באופן כללי, והיא איננה מוגבלת ליהודים בלבד", אומר יונתן סרנה, היסטוריון של יהדות אמריקה באוניברסיטת ברנדייס. "קיים חשש אמיתי שאמריקה מידרדרת. נגיף הקורונה רק הדגיש זאת. אם מבינים שהפחד העמוק הוא שחלפו ועברו הימים הטובים של אמריקה, אז החרדה הזו איננה רגעית, בפרט עבור היהודים שגדלו על סיפורי השואה. השאלה היא האם כדאי לבדוק אפשרויות מחוץ לארצות הברית".
זו הפעם הראשונה שיהודים אמריקאים מדברים ברצינות על השגת דרכון שני, "שיהיה לכל מקרה". הם בודקים אפשרות להגר לקנדה, לקבל אזרחות ממדינה אירופית או לעלות לישראל. השנה נרשם מספר שיא של יהודים אמריקאים שהחלו בתהליך הגשת בקשה לעלייה לארץ דרך ארגון "נפש בנפש", המטפלת בעלייה מצפון אמריקה.
"מספר מפתיע של יהודים - אם הם מדברים בכנות - אומרים מה שלפני עשור היה בלתי מתקבל על הדעת: מה יקרה אם נצטרך לעזוב את המדינה?" אומר סרנה. "מהי תוכנית הגיבוי?"
לא מחכים להידרדרות
ליליאנה שייפר (19) שגרה בווסט וירג'יניה, נמצאת כבר בתהליך בקשת אזרחות גרמנית, דרך אביה שנולד בגרמניה. "אני רואה עלייה באנטישמיות מהימין ומהשמאל, וזה מפחיד אותי", שייפר אמרה. "אם טראמפ מפסיד ומסרב לפנות את הבית הלבן, אני פשוט רוצה שיהיה לי דרכון נוסף. אני לא רוצה לחכות שהמצב יתדרדר עוד יותר".
7 צפייה בגלריה
גוברת התחושה בקרב יהודים אמריקאים כי האסונות שפקדו את הקהילות היהודיות במקומות אחרים בעולם יכולים להתרחש גם אצלם
(Getty image)
הת'ר סגל, עורכת דין מטורונטו שמטפלת בבקשות הגירה זה 25 שנה, מספרת שמעולם לא נתקלה בהתעניינות כה רבה של אמריקאים בהגירה לקנדה. רוב לקוחותיה הם יהודים אמריקאים. לדברי סגל, היא שומעת בעיקר חששות: "אני לא אתקע כאן". "תהיה מלחמת אזרחים". "זה יהיה סוף הדמוקרטיה". "אני מאוד חושש לעתיד שלנו". "אני לא רוצה לחכות ולראות מה יקרה". "הוריי עזבו את פולין במלחמת העולם השנייה".
"את המשפט: מעולם לא חשבתי שאשקול זאת. אני מבוסס בארצות הברית. המשפחה שלי כאן, העסק שלי כאן. מעולם לא העליתי על הדעת שארצה לעשות את זה', אני שומעת כמה פעמים ביום", היא מוסיפה.
"האנטישמיות הפכה לתופעה קבועה"
חודשי המגפה האחרונים, התסיסה האזרחית והמאבקים הפוליטיים הגבירו אמנם את חרדתם של היהודים האמריקאים, אך חשש זה נמצא במגמת עלייה כבר שנים, כך על פי סקרים. ביוני 2019 פורסם הסקר השנתי של הוועד היהודי האמריקאי, ולפיו 65% מהמשיבים אמרו כי לדעתם מצבם של יהודי ארצות הברית פחות בטוח לעומת השנה שעברה (15% אמרו שהמצב בטוח יותר), עלייה מ-55% בשנת 2018.
7 צפייה בגלריה
הת'ר סגל, עורכת דין קנדית לענייני הגירה, אומרת כי היא מקבלת השנה, יותר מאי-פעם, פניות מאזרחים אמריקאים, יהודים ברובם
כאשר השאלה נשאלה ספציפית בנוגע לאנטישמיות, 41% אמרו בשנת 2017 כי אנטישמיות היא בעיה חמורה בארצות הברית, עלייה מ-21% בשנת 2016, 21% בשנת 2015 ו-14% בשנת 2013 (בשנת 2014 לא נערך סקר).
במשך שנים סברו יהודים אמריקאים שאנטישמיות היא משהו שמתרחש שם - בצרפת, באנגליה, באינטרנט, בעולם המוסלמי. אבל קשה יותר ויותר להתעלם מהסימנים המעידים כי זו הגיעה גם לבית שלהם: חודשים של מתקפות נגד יהודים אורתודוכסים בברוקלין בשנת 2019; הטבח בבית הכנסת "עץ חיים" שבפיטסבורג באוקטובר 2018; הירי בבית חב"ד בפאווי, קליפורניה באפריל 2019 - ומתקפות בהפרש של שבועות בדצמבר 2019 (במונסי, ניו-יורק, וג'רזי סיטי, ניו-ג'רזי), שבהן נהרגו ארבעה בני אדם.
"ראשית, עלינו להכיר בבעיה כפי שהיא: זוהי מגפה", כתבה חברת הקונגרס היהודייה, ניטה לואי, במאמר משותף עם ראש הוועד היהודי האמריקאי, דיוויד האריס, שפורסם בניו-יורק טיימס לפני כמעט שנה. "איננו מדברים עוד על פעולות בודדות, מזדמנות - חמורות לא פחות - אלא על תופעה קבועה. שנית, עלינו להכיר בעובדה שישנם מספר מקורות אידיאולוגיים המזינים מתקפות שנאה אלו. אין הן תוצאה של נקודת מבט פוליטית יחידה".
הרפובליקנית שמתהדרת באנטישמיות
כיום נראה שהאנטישמיות בכל מקום: הקונספירטורים של QAnon טוענים כי הדמוקרטים היהודים הם "עובדי כת השטן" שמפעילים רשת פדופיליה עולמית סודית. סטודנטים במכללות מטרידים ודוחקים לשוליים עמיתים יהודים שמעזים לתמוך בגלוי בישראל או מסרבים לגנות את הציונות כגזענות. ספורטאים וידוענים מעלים פוסטים אנטישמיים במדיה החברתית באין מפריע.
מרג'ורי טיילור גרין, המועמדת הרפובליקנית המובילה לניצחון בבחירות לבית הנבחרים האמריקאי שייערכו בחודש הבא, פרסמה תמונות עם מנהיג נאו-נאצי לשעבר, שיתפה סרטון המציג טענות אנטישמיות על "עליונות ציונית" שמנסה להציף את אירופה בפליטים, ואף קידמה תאוריות קונספירציה המאשימות את ג'ורג' סורוס ואת משפחת רוטשילד בניסיון להשתלט על העולם.
בשנת 2019 נרשם מספר שיא של כל הזמנים בתקריות אנטישמיות, כך לפי נתוני הליגה נגד השמצה, עם למעלה מ-2,100 תקריות תקיפה, השחתת רכוש והטרדה על רקע אנטישמי, לרבות חמישה בני אדם שנרצחו. בשנת 2020 נראה כי בעקבות הסגר שהוטל ושהגביל את הפעילות בחוץ - ירד מספר התקיפות האנטישמיות. עם זאת, הרטוריקה האנטישמית פורחת באינטרנט, לרבות קונספירציית "הנגיף היהודי".
7 צפייה בגלריה
תושבים חרדים בשכונת בורו פארק מוחים נגד ההחלטה להטיל סגר על השכונה
(ספנסר פלאט/Getty Images)
מספרם הלא פרופורציונלי של חולי קורונה בשכונות בניו-יורק שבהן אוכלוסייה חרדית גדולה, וההפגנות הקולניות בשכונת בורו פארק שבברוקלין נגד ההגבלות בחודש האחרון – עוררו חשש נוסף מתגובה אנטישמית אפשרית נגד כלל היהודים, בטענה כי הם מפיצים את המגפה.
ואולם נראה כי רוב התקריות האנטישמיות ב-2020 אינן קשורות לנגיף. הפגנות Black Lives Matter בעקבות הריגתו של ג'ורג' פלויד במאי, הביאו להשחתת בתי כנסת בלוס-אנג'לס, ויסקונסין, מיניאפוליס ומקומות אחרים. בסוף אוגוסט הוצת בית חב"ד באוניברסיטת דלאוור. כמה ימים קודם לכן, הוצת בית חב"ד בפורטלנד, אורגון פעמיים (הרשויות חוקרות את נסיבות האירוע). באוקטובר הודה גלוח ראש בכוונתו לפוצץ בית כנסת בקולורדו.
בבתי כנסת בארצות הבית יש אבטחה קבועה בכניסה - נוהג נפוץ באירופה במשך עשרות שנים, אך נדיר בארצות הברית עד לפני מספר שנים. חלק ממימון האבטחה של מוסדות יהודיים מגיע מממשלת ארצות הברית, בצורת מענקים של המשרד לביטחון המולדת.
טראמפ מעדיף לשמור על ערפול
כעת חשים יהודי אמריקה כי הבחירות הקרובות הן בעלות משמעות מיוחדת עבורם. הרבה מוטל על כף המאזניים. תומכיו היהודים של ביידן - כשלושה רבעים מיהודי ארצות הברית - שותפים לחששותיהם של הדמוקרטים האמריקאים באופן כללי: הם דואגים כי כהונה שנייה של טראמפ תחריף את הקיטוב בחברה האמריקאית, תסכל פעולה אפקטיבית של ארה"ב נגד נגיף הקורונה, ותמשיך לרוקן מתוכן מוסדות אמריקאים - ממרכזים לבקרת מחלות ועד למחלקת המדינה.
7 צפייה בגלריה
מפגיני ימין למען הזכות לשאת נשק, בראשות חבר תנועת "בּוּגַלוֹ בּוֹיז", צועדים בריצ'מונד, וירג'יניה
(Chad martin/LightRocket באמצעות גטי)
הם גם חוששים מיחסו המעורפל של טראמפ כלפי אנשי העליונות הלבנה. בעימות הנשיאותי הראשון, כאשר טראמפ התבקש על ידי המנחה, כריס וואלאס (גם הוא יהודי), לגנות בצורה ברורה את Proud Boys - קבוצת אנשי ימין קיצוני אלימים וחמושים – ענה טראמפ: "Proud Boys, עמדו מנגד והיו מוכנים".
אנשי Proud Boys מיהרו לאמץ הצהרה זו כקריאה להיערך לקרב. לאחר קיתונות של ביקורת, טראמפ פרסם גינוי מפורש יותר כלפי העליונות הלבנה. דפוס זה מזכיר את תגובתו להפגנת Unite the Right באוגוסט 2017 בשרלוטסוויל, וירג'יניה, שבה הצועדים נושאי הלפידים שרו "היהודים לא יחליפו אותנו!" - ומפגין מהימין הקיצוני רצח מפגינה מנגד בפיגוע דריסה.
כשנשאל האם הוא מגנה את אנשי הימין הקיצוני בעצרת, אמר אז טראמפ כי "היו כמה אנשים רעים מאוד בקבוצה הזאת, אבל גם אנשים טובים מאוד, משני הצדדים". לאחר מכן פרסם גינוי חריף יותר, בעקבות לחץ.
האנטישמיות המתורבתת של השמאל
תומכיו היהודים של טראמפ – בעיקר אורתודוכסים (על פי סקר שנערך לאחרונה ומצא כי 83% מהיהודים האורתודוכסים מעדיפים את טראמפ) - חוששים מניצחון של ביידן: אלימות ותסיסה משמאל, אימוץ מסרים פרוגרסיביים, אנטישמיים ואנטי-ציוניים על ידי הממסד הפוליטי, התרבותי והתאגידי הנוטה לשמאל, ובית לבן שינקוט גישה ניצית יותר ביחס לישראל.
בד בבד, יהודים רפובליקנים רבים שותפים לחששותיהם של יהודים דמוקרטים בנוגע לאנטישמיות מימין, ומצביעים יהודים דמוקרטים מודאגים מהגישה האנטי-ישראלית של השמאל. "ראיתם מפגינים שריססו בגרפיטי 'לשחרר את פלסטין' על בית כנסת בקנושה? שמעתם על הצעדה בוושינגטון שבה שרו 'ישראל, אנחנו מכירים אותך, את רוצחת גם ילדים'?" כתבה בארי וייס, מחברת הספר "כיצד להיאבק באנטישמיות", במאמר שהתפרסם לאחרונה ב"טאבלט".
"יש סכנה אחרת, והיא מהשמאל. בניגוד לטראמפ, סכנה זו זכתה לדומיננטיות תרבותית, ושבתה את ליבן של האליטות האמריקאיות והמוסדות החזקים ביותר שלנו. אם ביידן ינצח, קשה לדמיין שגישה זו תיתקל בהתנגדות. לכן אני רוצה להבהיר בצורה ברורה את כוונתי: אני כאן כדי להתריע. אני כאן כדי לומר: אל תהיו מזועזעים יותר. תפסיקו לומר, אנחנו לא מאמינים. הגיע הזמן לקבל את המציאות, אם אתם רוצים שתהיה תקווה כלשהי לתקן אותה".
לא לעולם חוסן
ארני זינגר, מצביע יהודי מתלבט מניו-יורק, תיאר את הדילמה הפוליטית שלו כבחירה בין הלב לשכל: "השאלה מתעוררת בקרב מצביעים שתומכים במצע הרפובליקני, אבל אינם יכולים לסבול את טראמפ. הוא הקשה עלינו מאוד, מפני שאמנם ייתכן שאנו אוהבים כמה מהדברים שעשה (הורדות מיסים, המדיניות במזרח התיכון, גישתו העסקית), אבל אנחנו שונאים את הדרך שבה הוא מתנסח, מתנהג בבריונות, התפרצויות הזעם שלו ורצונו לזכות באהדת הימין הקיצוני (למרות שהוא עצמו אינו גזען בוטה ובהחלט לא אנטישמי)".
"הצבעה לביידן", כתב זינגר בפייסבוק, "גם היא הצבעה למפלגה הדמוקרטית שנוטה יותר מדי שמאלה, ויש בה מגזר חזק שמדיניותו כלפי ישראל מפחידה אותנו. למרות שביידן עצמו אולי לא מפחיד אותנו, מי שמשפיע עליו ובאופן בלתי נמנע יתפוס את מקומו בעוד ארבע שנים (או לפני כן), כן מפחיד אותנו".
בקרב יהודים אמריקאים מימין ומשמאל גוברת התחושה שבטחונם במה שפעם נחשבה ל"מדינת הזהב" הולך ונמוג. אולי הדמוקרטיה האמריקאית איננה בלתי ניתנת לערעור. אולי הליברליזם אינו ערובה בלתי חדירה לביטחון היהודים. אולי האסונות שפקדו את הקהילות היהודיות במקומות אחרים בעולם, יכולים להתרחש גם כאן.
כתב JTA בן סלס סייע בהכנת כתבה זו.
