שעות אחרונות של אור ברחוב הרב שך בבני ברק, היכן שנמצא בית הכנסת העמוס ביותר בעיר החרדית הצפופה, "שטיבלך איצקוביץ'". תפילת מנחה ואחריה ערבית וביניהן זורמים מתפללים החוצה. שתי מילים לאחד מהם מצידנו מספיקות כדי לעורר שיח בנושא שהסעיר לאורך היום את בחורי הישיבות. "בג"ץ הגיוס", אנחנו אומרים לישראל, אברך בן 23 ששואל מה נושא הכתבה שלשמה באנו.
"על זה? הציבור רותח, זה דבר נורא ואיום", אומר ישראל. זה מה ששמענו כאן – החלטה מנותקת. "אין להם באמת סיכוי מול עולם התורה", הוא אומר. "אף אחד לא יגויס, אבל הם רוצים לעקור את הכול, את התורה, את הקדושה, את המצוות. אבל אנחנו נילחם בזה. הרב משה הלל הירש, ראש ישיבת סלבודקה, אמר שצריך למסור את הנפש – ובזה אנחנו נילחם גם במסירות נפש. אנחנו מאמינים בקדוש ברוך הוא ובתורה, ומבינים שבלי התורה החיילים לא ינצחו ולא יצליחו. אם כולם היו לומדים תורה – לא היו מלחמות, אבל במציאות שלא כולם לומדים ויש מלחמות – אלה שלומדים עוזרים ללוחמים".
שני נערים בני 16 בערך מאזינים לשיחתנו. הם, אגב שומעים כאן לראשונה על החלטת בג"ץ שפורסמה כמה שעות קודם לכן.
אך הם המיעוט. השיחה על הנושא הנפיץ מביאה להתגודדות של עשרות צעירים ומספר מבוגרים סביבנו. לכל אחד יש משנה סדורה בנושא וכל אחד מבקש לפרט אותה בפנינו. "אם דרככם זה יגיע לאוזניים הנכונות – מעולה", אומר שמחה, אברך נוסף. "אנחנו במלחמה ובמלחמה – מגיבים כמו מלחמה. אף אחד לא חושב שזה ימומש ולא יגייסו אף בחור ישיבה, אבל מה שקרה היום הוא שהשופטים אמרו שלימוד תורה במדינת ישראל זה דבר לא חוקי. על האמירה הזאת כולנו אומרים: 'נמות ולא נתגייס'".
לדבריו, מדובר בעמדת הרוב. "היום כולנו מאוחדים, פלג או לא פלג, גם מי שעד היום לא דיבר ככה אומר – כולם היום אוחזים בעמדה הזאת", מציין שמחה.
חברו בנימין מוסיף: "החילונים אומרים לנו 'שוויון בנטל – הוא גיוס לצבא באופן שווה', אבל אנחנו רואים את זה אחרת. בגמרא כתוב שתלמידי חכמים לא משתתפים במלחמה, אלא לומדים תורה. כמו שאני לא אומר במלחמה לחילונים 'בואו ללמוד תורה איתי בבית המדרש, כי זה מה שצריך לעשות במלחמה' – אני מצפה שהחילונים לא יגידו לי מה עושים בעת מלחמה. הצבא זה קו אדום בעיני הציבור החרדי. גם מי שלא לומד לא צריך להיות שם".
"גיוס לצבא הוא בעייתי", אומר אברך בשם יחזקאל, "יש שמועה שבהקמת הנח"ל החרדי תמך הרב שטיינמן בזמנו, אבל זה לא נכון. הוא כתב שמדובר רק במי שכבר לא חרדי. מחללי שבתות ועוברים על איסורים חמורים – רק הם יתגייסו, וגם הוא לא תמך בכך, אלא רק שתק, וגם על זה מחו נגדו גדולי ישראל".
ליחזקאל יש טיעון נוסף: "בקבינט לא פוסקים לפי התורה. אם יש להרוג 300 פלסטינים כדי שלא ימותו 10 חיילים בפעילות – הם יחליטו שימותו החיילים שלנו ורק שלא ייהרגו 300 פלסטינים. אנחנו לא מוכנים למות בשביל החלטות כאלה", הוא טוען ומשוכנע בתוקף בנתונים ששלף.
"גדולי ישראל התנגדו להקמת המדינה", מוסיף נחמן, חסיד ברסלב שמצטרף גם הוא למעגל השיח. "יהודים הסתדרו במדינות שונות, נתנו לנו ללמוד, בעיקר במדינות ערב. האנטישמיות בישראל החלה בהקמת המדינה. מעולם לא נרצחו כל כך הרבה יהודים על ידי ערבים כמו מאז הקמת המדינה", הוא אומר.
אחרים מנסים דווקא להתקומם נגד דבריו. הם מזכירים את מקרי רצח תלמידי הישיבות עשרות שנים לפני הקמת המדינה, אבל נחמן נחוש. "זה התחיל מראשית הציונות", הוא קובע. "המדינה הכניסה אותנו לבוץ של טרור ורצח, ועכשיו מצפה שנתגייס לעזור לה". דבריו מעוררים מהומה.
אבי, צעיר ליטאי הלומד בכולל, מוחה גם הוא בתוקף על החלטת בג"ץ. "כל מי ששמעתם עד עכשיו הם הפלג הירושלמי או כל מיני קיצוניים ששומעים שיש תקשורת והם רצים להגיד את הדברים הכי מקוממים שהציבור החרדי לא מזדהה איתם", הוא אומר. "גם אצלנו היה דיבור בכולל על החלטת בג"ץ וזה עורר עניין, אבל אנחנו לא נגד צה"ל. אני לא הולך לצבא כי אני יודע שכשיש חייל בעזה – מה שעוזר לו זו התורה שאני לומד. אני מעריך את החיילים מאוד ושומר עליהם בלימוד התורה. לגבי מי שלא לומד – יש מחלוקת, יש רבנים שתומכים בגיוס שלו ויש כאלה שלא".
ההחלטה מטרידה את אבי. "אף אחד לא יגויס, זה ברור, אבל זה מטריד. אם המעמד שלנו כחייבי גיוס ישפיע על קבלת רישיון נהיגה, מחיר למשתכן וזכויות כאלה מהמדינה", הוא אומר.
בשלב זה נשמעת צעקה. "ביטול תייירה" (ביטול תורה), קורא עובר אורח שמבקש לפזר את ההתקהלות. אנחנו ממשיכים ברחוב. צעיר אחד מגלה לנו בשקט שהוא חייל כיום, אחד מראה לנו תעודה שהוא מתנדב במשטרה, אך הם לא מעוניינים לדבר על זה בקול ובטח שלא להזדהות בשמם.
ריקודים במהלך מסע גיוס כספים של רבנים חרדים בארה"ב
הבנות מכירות את המסרים גם הן. "אם כולם ילמדו לא יצטרכו צבא, ננצח לבד", אומרת לנו ילדה כבת 10. "לדבר על הפסיקה באתם?" אומרת אישה מבוגרת בעלת חזות חסידית. "זו גזרת שמד. החלטה נוראה".
אנחנו מנסים לשמוע עוד קולות. בעל חנות מבוגר משתף אותנו: "התורה לא צריכה את המדינה, אבל למדינה יש זכות להחזיק את עולם התורה ולהיות שותפה להחזקת התורה, והיא מוותרת על הזכות הזאת. יש לי שבעה ילדים, כולם לומדים בכוללים, הם רוצים לעזור לי בחנות ואני מתעקש שרק ישבו ללמוד, מזה החנות צומחת ומזה המדינה קיימת. אני אוהב את החיילים וכל לוחם שנפל אני בוכה עליו, אבל התורה עוזרת להם, היא השטר שבזכותו נקנית לנו כיהודים ארץ ישראל ובלי התורה אין לנו קיום כאן".
"צבא לא מתאים לחרדים בכלל", מסביר יהודה, "זה לא בשביל צעיר בחור ישיבה להיות עם בנות, אוכל בכשרות לא מתאימה. לא שייך".
הערב יורד. לבית הכנסת נכנסים שוב ההמונים, הפעם לתפילת ערבית. מכאן ילכו הרווקים לסדר ג' – לימוד הלילה. הנשואים ישובו לביתם, לקראת יום חדש. שגם בו, ברור להם לפחות, הם לא ילכו מרצונם לצבא.
