גורל אחד שם אותנו כאן: אחדות בחסות הקורונה
(צלם: ישעיה ה. עמית יקותיאל)
לימוד סוער בכל שעה משעות היממה, שירי סעודה שלישית גם ביום שני, ריקודים נלהבים להרמת המורל – ודיוני "השקופה" ברומו של עולם: כ-1,200 תלמידי ישיבות מכל הזרמים, מהליטאים הכי צו"לים ועד המכיניסטים הכי קולים, ממלאים בימים אלה את מלוניות הקורונה הייעודיות, ונפגשים – רובם לראשונה בחייהם – עם השקפות אחרות וזרמים אחרים במגזר הדתי.
יהושע וסרמן, תלמיד ישיבת מיר ברכפלד הליטאית, השוהה במלונית ב"דן פנורמה", מספר ל-ynet כי לא הכיר כלל חובשי כיפות סרוגות: "עד לפני שהגעתי למלונית הקורונה, הקשר היחיד שלי עם העולם הדתי-לאומי היה פגישה חפוזה באיזה אוטובוס בדרך לבני ברק, או בשטיבלך בתפילת מעריב חפוזה. מעולם לא היה דיבור מהותי ואידיאולוגי בנושאים שונים".
המציאות במלונית הקורונה אילצה בחורים מזרמים שונים מאוד – חרדים שמרנים וכאלה מודרנים, חסידים, חרד"לים, הסדרניקים מגוונים שונים של ישיבות ובני מכינות קדם-צבאיות – לחלוק 24/7 את בית המדרש, בית הכנסת וחדר האוכל. למתבונן מבחוץ נסביר כי המגזר הדתי וזה החרדי מורכבים מתתי-מגזר רבים שלעתים הקשר ביניהם שווה לקשר שיש להם עם אנשים שאינם שייכים לעולם התורה והמצוות, והמפגש שכפתה הקורונה מייצר הפתעות לכל הכיוונים.
היחס למדינת ישראל: דיבייט בין "מרכזניק" לתלמיד בפוניבז'
(נריה שחור, תנועת הנוער אריאל)
למשל, המשפט הבא מפי וסרמן הליטאי, שהוא ממש לא דבר של מה בכך במושגים פנימיים, מצד מי שרואים בעולם התורה הליטאי אמת מוחלטת ונעלה על שאר המגזרים הדתיים - ובמיוחד אלה הציוניים, רחמנא לצלן: "מבחינתנו היום, 'מרכז הרב' זו לא עוד ישיבה, אלא ישיבה מרכזית ואינטגרלית בעולם הישיבות, כמו 'חברון', 'פוניבז'', 'מיר' ו'עטרת'".
"שמחנו לגלות שאנחנו מאוד דומים"
עולמות הלימוד התורניים של הזרמים השונים הכה מנותקים, נפגשו במלונית הקורונה: "הקמנו תפילת שחרית ביחד ולמדנו ביחד ואכלנו ביחד ורקדנו ביחד", מספר וסרמן. "גולת הכותרת הייתה בעונג שבת (לאחר סעודת ערב שבת) כשכולם הצטופפו יחד, שרו ודברו אלה עם אלה מכל זרמי הישיבות החרדיות והדתיות, ממש עד השעות הקטנות של הלילה. עלו על הפרק נושאים מאוד חמים וחשובים ביום-יום".
2 צפייה בגלריה
חלק גדול מהנוכחים לא שמעו על המושג "דיבייט" - ושיחת עומק על השקפה דתית ציונית מול זו החרדית היא לא משהו שחלמו עליו בבית
(צילום: אורי וולף)
עמית יקותיאל (19) תלמיד ישיבת ההסדר "ניר" בקריית ארבע השוהה במלונית הקורונה שב"גרנד קורט", הבין שמתרחש מולו משהו מיוחד, והעלה לרשתות החברתיות תיעודים של "שטייגן" (לימוד סוער) של עשרות בחורים. במלונית שבה הוא שוהה, כמעט בכל חלל ציבורי התמקם לו "בית מדרש". "הסגרים גרמו להרבה מאוד ישיבות להיסגר, ובבידוד הרבה יותר קשה ללמוד", סיפר בריאיון לאולפן ynet. "עכשיו כשכולם ביחד, אז חוזרים ללמוד כמה שיותר".
אלנתן מלכא ונפתלי לין מישיבת "מרכז הרב", ספרו כי "האווירה בתוך המלונית מאוד מיוחדת וחוצה מגזרים. בחורי ישיבה מהישיבות הציוניות והחרדיות יושבים ומנהלים דיונים על מגוון נושאים אקטואליים ואידיאולוגיים. אחרי כל השוני האידיאולוגי, שמחנו לגלות שאנחנו מאוד דומים ושלכל עם ישראל יש אותה תורה וכל הדיונים והבירורים התנהלו ברוח טובה וללא מתח ושנאה".
"לפחות שמענו את הצד השני"
סרטונים המתעדים שירה משותפת וריקודים שבהם משתתפים גם ר"מים - הרבנים אנשי חינוך השוהים אף הם במלונית - חסידים וסרוגים, כבשו את הרשת החברתית ועוררו התרגשות בקבוצות ווטסאפ, בפייסבוק ובטוויטר, חרדיות ושאינן כאחד. אבל השיא נרשם אולי בפאנל אידיאולוגי שנערך באופן ספונטני-מאורגן על במה מאולתרת בחדר האוכל, ותועד באחת ממלוניות הקורונה בירושלים.
צעירים חרדים ודתיים, שרובם מעולם לא למדו דיבייט (וחלקם גם לא שמעו על המושג), התכנסו להרצות בקצרה על תפיסת העולם האידיאולוגית שלהם, ש"הצד השני" שמע עליה, עד כה, על דרך השלילה ואף הדמוניזציה בלבד: גיוס לצה"ל, אקטיביות בסוגיית ההתיישבות בארץ ישראל, היחס לנשים ושלל נושאים שיוצרים את ההבדל בין המגזרים.
ארבעה בחורי ישיבה (שהם גם בוגרי תנועת הנוער "אריאל") היו מיוזמי האירוע החריג, והם מספרים כי הוכן לו"ז מאולתר ומרתק. למשל, "תורה ועבודה" - נציג מפוניבז' הבני-ברקית נגד נציג מישיבת ההסדר "ניר" שבקריית ארבע. היחס למדינת ישראל – "מרכז הרב", ישיבת הדגל של הציונות הדתית, נגד "פוניבז'", ישיבת הדגל של עולם התורה החרדי. היחס לסיגריות – ישיבת "מיר" הליטאית היוקרתית נגד ישיבת "מאור תורה" הספרדית.
הדיונים הצליחו לרתק את כל הצדדים, ואלחנן - חרדי מישיבת קריית מלאכי – הודה כי "לא נוכל להגיע לקו אחיד בדיון של כמה שעות, אבל לפחות שמענו את הצד השני והבנו אותו". אורי וולף, מיוזמי הערב, הגדיר את האירוע "מיוחד ומרומם, שלא קורה סתם ככה". לדבריו, "תלמידי ישיבה פשוטים דנו בסוגיות כבדות משקל בצורה מכבדת, מתוך הערכה ורצון להבין את הצד השני. אני מאוד נהניתי לראות ולהבין מה הצד השני חושב".
דביר עמיאור, מזכ"ל "אריאל", רואה באחדות בין בתי המדרש השונים "דבר מרגש, נפלא וחשוב מאין כמותו", כדבריו. "הוא גורם לנו לזכור שאנשים אחים אנחנו ולומדים את אותה התורה. הערב הזה היה צעד משמעותי וחריג שמצמצם את הבורות ותורם ליתר הבנה, בתקווה שיוביל לרוח טובה ושיתוף פעולה נרחב גם בהמשך בין המגזרים".
המחנכים החרדים צופים בדאגה
אבל לא כולם אהבו את המתרחש. בעיקר בקרב דור המחנכים המבוגר של העולם החרדי, שרואה בהסתגרות חינוך-לכתחילה, השומר על הנוער בחממה נצחית. טקסט שפרסם "איש חינוך השוהה כעת במלונית המיועדת לבני ישיבות", כפי שנכתב בקבוצות ווטסאפ חרדיות, תמה מה עדיף: "סבל זמני לעשרה ימים בבית - או סבל מתמשך למשך שנים בבית?"
"הלב בוער, קשה לכתוב, הכוחות לא ממש לטובתי, אבל קשה עוד יותר לשתוק", פתח. "לפני ארבעה ימים נדבקתי בנגיף הקורונה. נתוני המשפחה והבית הכריחוני לפנות את עצמי למלונית בכדי שלא לסכן את שאר בני הבית. הגעתי למלונית בשעות אחר הצהריים, מלונית המיועדת אך ורק לבני ישיבות.
"נמצאים במלונית בני ישיבות מכל גווני הישיבות, למן הכי נחשקות בעונת הרישום עד לישיבות שמוגדרות(!) כישיבות גרועות, זאת מלבד קבוצה ענקית של בחורים מהמגזר החרדי-לאומי. בית המדרש שבמלון היה עמוס בבני ישיבות שעסקו בחשק רב בתורה וביררו סוגיות חמורות באווירה מיוחדת ומרגשת, ממש קידוש השם".
אז למה לקלקל את האווירה, הוא שואל – ומתאר את הבחורים שלא הצטרפו ללימוד, והעדיפו לשבת בלילות "קבוצות-קבוצות של בחורים בלובי המלון, פוקר, קלפים, נרגילות, שש בש, שח מט, פינג פונג, ועוד תעסוקות... זה מגיע אחרי יום ריק ממעש... לפעמים זה אחרי יום של שיחות ארוכות בשפה לא שפה, עם מושגים שלא מעלמא הדין (מהעולם הזה)".
והוא מדגיש את הקשר שנוצר בין "בני העלייה" (בני התורה המובחרים), לאלה "שבמצב רגיל הבן יקיר שלכם לא היה מעיז להגיד להם בוקר טוב ברחוב, וכיום הם כבר בקשר, החליפו מספרי טלפון, ישבו משעות הערב עד שעות הבוקר ושוחחו... באוויר סגנון ושיח שלא היה נשמע בקלות בבתי ישראל. אין עט שיוכל להכיל את כאב הלב בראותי בני ישיבה, בעיקר צעירים, אשר כל כך נהנו לבלות את הלילה בחברה צעירה ותוססת, אשר תשאיר בליבם ובמוחם כל כך הרבה שטויות, שיח זול וריקני, נושאי שיחה שמעולם לא שמעו ועוד מרעין בישין".
"להזכירכם הורים יקרים, אין משגיח במלונית. כשעמדה בפניכם הדילמה לאיזה ישיבה לשלוח את בנכם כמה ביררתם, כמה ישבתם לדון וכמה התייעצתם, ועכשיו בהחלטה של רגע, למען הנוחות הזמנית, שלחתם את בנכם ללוע הארי. למקום שנמצאים בו כמעט עשרה ימים ללא כל פיקוח, והמחיר שעלולים לשלם על זה הוא יקר מידיי".
