"עד גיל 21 תגיעו לירח", הבטיחו לילדים שלנו כשהיו צעירים. הנבואה הכמעט-בדיונית הזאת גם כיכבה בעתידות המפורסמות של מסטיק בזוקה, כאילו מדובר בצומת מרכזי בחיים שאליו מתנקזים כל היכולות והערכים שרכש הילד, שהפך לנער ולגבר – בדרך ליעד הגדול הבא שלו.
- הנאשמת האמיתית בירי על הבחור האוטיסט/ פרופ' רוחמה וייס
ביום הולדתו ה-21 של בני, ישבתי לצידו במקום הכי לא צפוי בעולם, על ספסל הנאשמים בבית המשפט המחוזי בירושלים, עם כובע גרב שחור על הראש. ככה, כל המשפחה, כדי שלא יזהו אותנו. שחלילה לא יפגעו בנו.
לפני קצת יותר משנתיים הוא זרח מאושר, הגשים את חלומו ללכת בעקבות אביו למג"ב – לשירות הכי מפרך, משמעותי ומסוכן. שלחתי למג"ב לא רק לוחם חדור מוטיבציה, אלא ילד עם סולם ערכים גבוה, שסובלנות וסבלנות אינן סיסמאות עבורו – אלא דרך חיים. דחפנו אותו עם הרבה חשש בלב. לא תיארתי לרגע שהחיוך שלו יימחק.
זה קרה סמוך לרמדאן, במאי 2020. הוא רק סיים טירונות וכבר הוצב בשכונה הכי נפיצה בישראל, ואולי במזרח התיכון – בשער האריות בעיר העתיקה בירושלים. 6 בבוקר, חילופי משמרות, ברשת הקשר דיווחו על מחבל חמוש באקדח. הוא יצא מהעמדה שלו עם מפקדו והצטרף למרדף אחרי החשוד, שעטה כפפות שחורות וניסה להימלט בסביבה אזרחית.
באותה רגע התחדדה אצלו הבנה שבעוד רגע יהיה כאן מסע הרג. המפקד ירה לעבר החשוד, אבל זה המשיך במנוסה, עד שנכנס לחדר אשפה כשלידו שלושה אזרחים. הבן שלי ירה ברגלו, ולאחר שזיהה עוד תנועה שהייתה עלולה להיות מסוכנת, ירה פעם נוספת. החשוד נוטרל. כוחות גדולים חיפשו את האקדח במסלול מנוסתו. אז התברר כי החשוד שנפטר מפצעיו הוא אדם עם מוגבלות, איאד אל-חלאק.
"ליבי כאילו עצר מלכת. הרי 17 שנה אני צמודה לילדים על הרצף האוטיסטי במוסד החינוכי שבו אני עובדת. זה עולמי ועולמה של כל משפחתי, כי העבודה מגיעה גם הביתה. הבן שלי מכיר אותם, מכבד, מוקיר"
ליבי כאילו עצר מלכת. הרי 17 שנה אני צמודה לילדים על הרצף האוטיסטי במוסד החינוכי שבו אני עובדת. זה עולמי ועולמה של כל משפחתי, כי העבודה מגיעה גם הביתה. הבן שלי מכיר אותם, מכבד, מוקיר. אין אצלו טיפת ציניות.
צונאמי של פייק ניוז
כמה טרגי מה שקרה. כמה עצוב על האובדן. מציאות בלתי נתפסת ללוחמים שלא יודעים לעולם אם הסבתא התמימה היא בעצם מחבלת קרת רוח, או אם הנער שרוכב על אופניים לא ישלוף פתאום סכין ויתקע להם בצוואר. אלה לא חלומות בלהות, אלא המציאות שלנו.
לבן שלי היו 9 שניות לקבל החלטה. 9 שניות תוך הנחת עבודה שהחשוד חמוש – הנחה שנבעה מהדיווח ברשת הקשר וממה שקרה בשטח. בתוך ליבי אפילו חשבתי שיהיה נכון לנחם את המשפחה שאיבדה את היקר לה מכול.
"אמא, רציתי למנוע פיגוע, למנוע הרג של אזרחים", הוא אמר לי. חיבקתי אותו.
"כמה טרגי מה שקרה. כמה עצוב על האובדן. מציאות בלתי נתפסת ללוחמים שלא יודעים לעולם אם הסבתא התמימה היא בעצם מחבלת קרת רוח. אלה לא חלומות בלהות, אלא המציאות שלנו"
ואז התחיל צונאמי של פייק ניוז. בימים ובשבועות שלאחר מכן נפוצו שקרים על גבי שקרים. שהבן שלי ירה 15 כדורים, כיוון לראש, קראו לו "רוצח" ומה לא. המחלקה לחקירות שוטרים שנכנסה לתמונה שכחה שזה היה אירוע מבצעי של שניות, שכחה שלא הייתה לו שום דרך לדעת שמדובר באזרח תמים, שהוא חש בסכנה, שהוא פעל כמו שלימדו אותו. במח"ש נפלו למלכודת השקרים. הגישו כתב אישום שלא היה כדוגמתו, ורוצים לשלוח אותו ל-12 שנים בכלא.
להוציא את הצדק לאור
קראתי את הטור של פרופ' רוחמה וייס – והזדעזעתי. הבן שלי, היא כתבה, חייב להישפט ולהיענש על המעשה הרע שעשה. אבל אז הבנתי: גם את, פרופ' וייס, נפלת למלכודת השקרים, למפלצת הפייק-ניוז שמח"ש רק מלבה ולא עוצרת. לא, גבירתי היקרה – הבן שלי לא ירה למוות בבחור חסר ישע ששכב מולו מבוהל ומדמם, כמו שאת כתבת. הוא היה בטוח שמולו מחבל חמוש, ולא הייתה לו שום דרך לדעת אחרת.
אם את היית נקלעת למקום, היית רוצה שכל לוחם יגן עלייך, ובצדק! אין דרך להגיש קפה ועוגיות ולברר מה כוונתו של אדם כשכל הסימנים מעידים שהוא יכול להרוג ברגע. מחוץ לאולם בית המשפט שמעתי עוד פייק ניוז, צעקו שם שאיאד לווה במדריכה. הלוואי שזה היה נכון, אבל יש סרטונים ורואים שהיא לא הייתה לידו בכלל. בונים מציאות מסולפת על בסיס שקרים.
הבן שלי הוא לוחם ערכי. אילו היה יודע שמדובר באדם תמים, היה מקריב את חייו עבורו. הבן שלי לוחם, לא פושע. הוא צריך את החיבוק שלכם במלחמה שלו נגד השקרים. רק כך הצדק יֵצא לאור.
- הכותבת היא אמו של א', שוטר מג"ב שירה למוות בצעיר הערבי איאד אל-חלאק במאי 2020, ונאשם בעבירה של המתה בקלות דעת. שמות הלוחם ובני משפחתו לא הותרו לפרסום.
