.1
בואו נדבר קצת על זרש.
למה אף אחד לא מדבר על זרש? אתם אומרים: אשת צורר, נו. ואני אומרת: אשה פקחית, שהדרך היחידה שלה לממש את עצמה הייתה דרך בעלה.
2.
אבל למה לכתוב עליה? בשביל מה? הרי אם היא ובעלה היו מנצחים, לא הייתי יושבת לך היום בחדר הנוח שלך וכותבת עליה.
זהו, בדיוק. אנחנו ניצחנו, ועכשיו אני יכולה לשבת בחדר הנוח שלי ולכתוב עליה.
3.
פירוש שמה בפרסית עתיקה: זהב.
4.
בקטלוג התחפושות של "שושי זוהר" תמיד שומרים את בדי הזהב, הנצנצים והכתרים הבוהקים לתחפושות של אסתר. לזרש נשמרים הבדים הכהים, הכבדים והמכוערים ביותר.
אני יכולה להבין את זה, אחרי הכול, צוררת.
5.
אבל חכמה! אפילו חז"ל נאלצו להודות בזה.
6.
זרש מופיעה במגילה פעמיים. הייתה אמורה להיות גם פעם שלישית, אבל היא נחלצה מזה איכשהו. בשתי הפעמים שהיא מוזכרת, היא מייעצת לבעלה.
בפעם הראשונה שזה קורה, המן שלה מתוסכל מאוד: מצד אחד, הוא מוזמן לפגישה פרטית חשובה עם המלך ואסתר, ומצד שני, כל זה לא שווה לו כל זמן שמרדכי היהודי לא כורע ולא משתחווה לפניו.
7.
ילדים, תשמעו בדיחה: איך יודעים שבשושן הבירה שיחקו כדורגל?
כי כתוב במגילה "ומרדכי יושב בשער המלך".
חה-חה-חה.
8.
זרש לא אוהבת לראות את המן שלה מדוכא.
"ותאמר לו זרש אשתו וכל אוהביו, יעשו עץ גבוה חמישים אמה, ובבוקר אמור למלך ויתלו את מרדכי עליו... וייטב הדבר לפני המן ויעש העץ".
לפי המדרש, זרש והמן הלכו יחד לחפש אחר העץ המתאים לתלייה, ובסוף החליטו שזה יהיה אטד.
מעניין מי היה זה שבחר.
אבל אי אפשר להתעלם מזה שהמן היה קשוב לזרש שלו ומילא אחר עצותיה. הם היו זוג שפעל יחד.
אני חושבת שזו הייתה אהבה.
10.
ילדים, תשמעו בדיחה: איך יודעים שזרש לא אהבה את המן?
כי כתוב במגילה, "ותאמר לו זרש אשתו ו כ ל אוהביו".
חה-חה-חה.
11.
חז"ל מאוד מתפעלים מחוכמתה.
כשקראתי את המדרש הזה בפעם הראשונה, לא האמנתי שהוא נכתב על ידי חכמינו, שכידוע לא נהגו לפרגן לפקחותן של נשים.
תקראו בעצמכם: "וכולם לא היו יודעים לתת עצה, כזרש אשתו. שהיו לו (להמן) שלוש מאות ושישים וחמישה בעלי עצה, כמניין ימות החמה".
להמן היו 365 יועצים - וזרש עלתה בפיקחותה על כולם. ככה לפי חז"ל.
תשאלו: ולמה את כל כך מופתעת?
אענה: ראיתם פעם את חז"ל מתפעלים ככה מדבורה הנביאה? ממרים הנביאה? בכל פעם שמופיעה במקרא איזו אשה פקחית, תמיד יצוצו מדרשים שיקטינו אותה, או יחלישו אותה, אז מה פתאום דווקא את זרש הם מהללים?
12.
כי זרש לא מסוכנת, זה למה.
כי זרש לא עלולה לשמש מודל לחיקוי לבנותינו הקטנות והטובות, זה למה.
כי זרש היא סתם צוררת מרושעת, אז אפשר לפרגן לה, זה למה.
13.
חה-חה-חה.
14.
מה לעשות, הגענו לשלב במגילה שאחשוורוש לא מפרגן להמן.
הוא מכריח אותו להוביל את מרדכי הרכוב על סוס, ברחובות שושן הבירה, ולהכריז שככה יעשה לאיש שהמלך חפץ ביקרו.
אני מקווה בשביל זרש שהיא לא הסתכלה מהמרפסת.
15.
ידעתם שהייתה להם בת?
לפי המדרש, כשהמן הוביל את מרדכי ברחובות העיר, ביתו השקיפה מהמרפסת, הניחה בטעות שמרדכי הוא זה שמוביל את אביה, ואז רוקנה עליו מלמעלה סיר לילה גדוש.
פיכסה.
16.
אני זוכרת שסיפרו לנו את זה בגן בתור מעשייה משעשעת. אני זוכרת שבכל פעם שעוזרת הגננת הייתה מגיעה לחלק הזה, היא הייתה נעצרת ואנחנו היינו ממשיכים את המשפט בצהלה "פיפי על הראש!"
כמה צחקנו.
היום אני כבר יודעת שבהמשך המדרש, בת המן מבינה שהיא רוקנה את סיר השפכים על ראשו של אביה, והיא קופצת מהחלון ומתה.
17.
לא הכול מספרים לנו בגן.
18.
עכשיו המן עולה הביתה "אבל וחפוי ראש". המדרש מפרש שהוא אבל על בתו - וחפוי ראש מכל מה שנשפך עליו מלמעלה.
זרש כבר ממתינה לו שם. זרש כבר קוראת את המפה. "אם מזרע היהודים מרדכי אשר החילות לנפול לפניו, לא תוכל לו כי נפול תיפול לפניו".
בלב היא כבר יודעת. זה נגמר.
19.
צפיתי פעם בריאיון עם ד"ר תמר עילם גינדין המרתקת, שסיפרה שבתקופה ההיא בפרס, לנשים האצילות היה הרבה כוח. הן היו חזקות, בעלות רכוש, משכילות, יכלו לערוך טקסי דת, ואפילו חוקי הירושה היו לטובתן.
"אם הייתי צריכה להיות אישה בעולם העתיק – אז באירן", היא אמרה וחייכה למצלמה. האמנתי לה.
אני עדיין מאמינה.
20.
הגענו לסוף המגילה, אבל לא בטוח שזה סופה של זרש.
את סופם של המן ועשרת בניהם, כולנו מכירים.
אבל מה איתה? הרי אם היו תולים אותה שם בכיכר, לצד בעלה ובניה, היו מכריזים על זה בקול גדול, לא?
אבל לא הכריזו.
יש כל מני פרשנויות שונות ו(מאוד) משונות. יש אומרים שנמלטה משושן עם בנים נוספים, יש אומרים שנלקחה לארמון לשמש כשפחה לאסתר, יש המסבירים שמאחר שהיא עצמה לא מזרע עמלק, לא היה צורך להורגה, יש אומרים שגורלה היה כגורל ביתה שקפצה מהחלון.
הייתי יכולה להמשיך ולפרט כאן, אבל בעיניי היא נענשה בעונש הכבד מכל.
21.
היא הושארה לחיות.
