אז מתי מתחיל הצום ומתי מסתיים?
הצום מתחיל בעלות השחר, ומסתיים בצאת הכוכבים. מי שהתנה בערב, יכול להשכים ולטעום אוכל לפני עלות השחר.
שעת צאת הכוכבים היא אחרי הדלקת נרות - לחצו כאן לזמני השבת. ואכן, מיוחד הוא צום זה, שצמים בו עד הקידוש של ליל שבת אחרי תפילת ערבית.
עשרה בטבת הוא אחד משלושת הצומות על החורבן, בנוסף לשבעה עשר בתמוז ותשעה באב. בעשרה בטבת החל המצור של נבוכדנאצר מלך בבל על ירושלים, בשנה התשיעית למלכות צדקיה. בשבעה עשר בתמוז הובקעה החומה (בבית שני), ובתשעה באב – חרב הבית.
צומות אלו נזכרים כבר בדברי הנביא זכריה: "כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת: צוֹם הָרְבִיעִי (בתמוז) וְצוֹם הַחֲמִישִׁי (ט' באב) וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי (ג' בתשרי) וְצוֹם הָעֲשִׂירִי (י' בטבת) יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ" (זכריה ח', י"ט).
הצום היחיד שחל ביום שישי
צום עשרה בטבת - היום בו החל המצור על ירושלים - הוכרז על-ידי הרבנות הראשית לישראל כ"יום הקדיש הכללי" כבר בשנת התשי"א (1951), כזיכרון לניספים בשואה שיום פטירתם לא נודע. בני משפחה שאינם יודעים מתי נפטרו (או נרצחו) קרוביהם, נוהגים ביום זה כיום זיכרון שנתי שבו פוקדים את הקבר, מדליקים נר נשמה, ואומרים את תפילת ה"קדיש" לעילוי הנשמה.
"קולנו תשמע". פס הקול של י' בטבת כולל את זכרון השואה
(צילום ועריכה: אורות)
בהלכות תענית כותב השולחן ערוך: "כל ארבעת צומות הללו (השלושה שנזכרו וצום גדליה) - אם חלו להיות בשבת, נדחין לאחר השבת". הרמ"א מוסיף: "ואם חלו בערב שבת, קורים בשחרית ומנחה ויחל" (אורח חיים סימן תקנ, ג). כלומר, אם חלו ביום ששי, נוהגים בהם כבשאר הצומות.
אולם המשנה ברורה מעיר כי לפי חשבון הלוח העברי, דבר זה נכון רק לגבי עשרה בטבת, ואילו שאר הצומות אינם חלים לעולם ביום שישי.
הפוסקים מבארים שעשרה בטבת לא היה נדחה אפילו אם היה חל בשבת (אף-על-פי שבמציאות לעולם לא יקרה שיחול בשבת), מפני שיש לגביו התבטאות מיוחדת בדברי הנביא יחזקאל: "וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי בַּשָּׁנָה הַתְּשִׁיעִית בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ לֵאמֹר: בֶּן אָדָם כְּתָב לְךָ אֶת שֵׁם הַיּוֹם אֶת עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה סָמַךְ מֶלֶךְ בָּבֶל אֶל יְרוּשָׁלִַם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה" (יחזקאל כ"ד, א'-ב'). הביטוי "בעצם היום הזה", בא ללמד שהצום יחול ביום זה בכל תאריך, בדומה לצום יום כיפור.
צמים עד הקידוש
התפילות ביום זה הן כבכל יום צום: בשחרית הש"ץ אומר "עננו", והיחידים אומרים "עננו" במנחה ב"שומע תפילה".
לאחר חזרת הש"ץ בבוקר אומרים "אבינו מלכנו" וסליחות, מוציאים ספר תורה וקוראים "ויחל". גם במנחה קוראים "ויחל", ומפטירים "דרשו ה"'. בשחרית ובמנחה אומרים אזכרה לחללי השואה, כתקנת הרבנות הראשית לישראל. אולם אין אומרים "תחנון" ו"אבינו מלכנו" במנחה.
יש מקומות שמקדימים להתפלל מנחה גדולה אחרי חצות היום, ויש המתפללים כרגיל עם כניסת שבת. במקרה זה צריך להקדים את התפילה (כ-15 דקות) כדי להספיק את קריאת התורה, ההפטרה וברכת כהנים לפני השקיעה.
הנשים מדליקות נרות בזמן, ואם רוצות להגיע למנחה לבית הכנסת, יכולות להקדים את ההדלקה, ולהתנות שאינן מקבלות שבת עד אחרי מנחה. רצוי שלא להאריך בתפילת ליל שבת, כדי להקדים לבוא הביתה לקידוש וסעודה.
