כריסטיאן גולדנבאום (28), יליד סאו פאולו, כבר רגיל למבטים המשתאים לאחר שהוא מציג את עצמו. הוא מעיד כי כמעט בכל יום בתקופה שבה חי מחוץ לארצו - בניו-יורק, לונדון וירושלים - נשאל, "איך זה שבחור בשם גולדנבאום מסתובב עם שם כמו כריסטיאן?"
במקרים רבים הביעו יהודים דתיים הביעו חוסר נחת משמו, ורב אורתודוכסי התעקש לקרוא לו בשמו העברי, אברהם. סבו החורג נהג לקרוא לו "הילד", בנעוריו, כדי שלא לומר את שמו הפרטי. בפעם אחרת, דרש ממנו ישראלי מבוגר לשנות את שמו. "הוא היה אגרסיבי בעליל", נזכר גולדנבאום. "הוא בעצם אמר, 'עם השם הזה, אתה לא אחד מאיתנו'".
בשעה ששם משפחתו הוא יהודי טיפוסי, שמו הפרטי מבוסס על שם הצלוב הנוצרי (כריסטוס). זהו שילוב נדיר, אבל גולדנבאום איננו היחיד. מגיש החדשות היהודי מרשת "פוקס ניוז", כריס וואלאס, הוא אולי הדוגמה המפורסמת ביותר ליהודי עם שם שמקורו נוצרי.
בכתבת דיוקן של הניו-יורק טיימס אודותיו, סופר כי הוריו היהודים של וואלאס החליטו לקרוא לבנם כריסטופר משום שנולד ביום קולומבוס. במשפט הראשון בכתבה הוא מתואר כ"בנם של שני יהודים, המחזיק מחרוזת תפילה ליד המיטה" (מחרוזת התפילה היא מתנה מאשתו הקתולית, שאותה מלווה וואלאס לכנסייה בחג המולד ובחג הפסחא).
גיבורי התנ"ך הוחלפו בגיבורי התרבות האמריקנית
העיתונאי וואלאס שנולד ב-1947, קיבל את שמו בתקופה שבה יהודי אמריקה החלו לשנות את החשיבה שלהם לגבי הענקת שמות לילדיהם. ההיסטוריון גארי זוֹלא מסביר כי בדורות הראשונים, נטו היהודים האמריקנים לתת לילדיהם שמות תנ"כיים - אך לא חלף זמן רב לפני שהחלו לנסות להתאים את עצמם למוסכמות האמריקניות בתחום מתן השמות.
4 צפייה בגלריה
העיתונאי היהודי כריס וואלאס במהלך העימות הראשון במערכת הבחירות לנשיאות ארה"ב ב-2020. נקרא על שם כריסטופר קולומבוס
(Olivier Douliery/Pool/Getty Images)
אך למען האמת, במאה ה-19, התופעה של יהודים הקרויים על שם ג'ורג' וושינגטון, אברהם לינקולן ומנהיגים אמריקניים בולטים אחרים, לא הייתה כה נדירה. זולא, העומד בראש מרכז "ג'ייקוב רדר" של הארכיון היהודי-אמריקני ומרצה בהיברו יוניון קולג' בסינסינטי, מתאר כי במשך הזמן החלו היהודים לאמץ שמות אמריקניים כלליים יותר.
לדבריו, "הם עשויים לתת לילד שלהם שם כמו ג'יימס או איזידור במקום ישראל, כי יש לזה צלצול יותר אמריקאי... במקום שלום או שמואל, יקראו לך 'סימוֹר' או 'סַיי', ואז אתה משתמש בשם העברי שנתנו לך רק בבית הכנסת".
"אנשים בכיתה לא יודעים שאני יהודייה"
המגמה הזו נמשכה עד אמצע המאה ה-20, אז החלו להיכנס לקהילה שמות שנתפסו כרחוקים יותר מן המסורת. בחלק מן המקרים, יהודים שאינם דתיים פשוט אהבו שמות מסוימים - למשל כריסטופר – ולא ראו בהם בהכרח שמות נוצריים מובהקים.
4 צפייה בגלריה
זה אמנם עדיין נדיר יחסית, אבל בעשורים האחרונים שמות נוצריים במקור נהיו שכיחים יותר אצל יהודים
(איור: Grace Yagel)
"דבר כזה הוא נדיר, אבל בהחלט קרה בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה", אומר זולא. "יהודים אהבו את השם, ולכן נתנו אותו לילדים שלהם".
גם במקרים של נישואים מעורבים או גיורים, נוצר מצב שבו המסורת היהודית לקרוא לילדים על שם קרובי משפחה שנפטרו, גורמת להעברת שמות שמקורם בדתות אחרות, לדורות הבאים.
חנה כריסטיאנסון, סטודנטית בת 20 בבַּרנַרד קולג' בניו-יורק, קיבלה את שם משפחתה מאביה, לא-יהודי ממוצא נורווגי. לפעמים, היא אומרת, היא מרגישה שהיא צריכה להתאמץ יתר על המידה, בכדי שאנשים יידעו שהיא יהודייה.
בסוף שנתה הראשונה בקולג', היא פגשה חֲברה שעבדה בגיוס משתתפים לתוכנית "תגלית" דרך אירוע של ארגון "הִלל". לדבריה, החברה לא ניסתה לעניין את כריסטיאנסון בנסיעה לישראל - טיול ש"תגלית" מאפשרת בחינם ליהודים בני 18 עד 26 - כי הניחה, על סמך שם משפחתה, שהיא איננה יהודייה.
לעיתים, כריסטיאנסון מציינת, היא חשה מבוכה כשהיא מדברת על יהדותה, משום שהיא חוששת מן האופן שבו יישמעו דבריה לאוזני מי שמניחים שהיא איננה בת הקהילה היהודית. כך למשל, בקורס על יהדות שהיא לומדת בסמסטר הנוכחי.
"לפעמים אני מדברת בשיעור, ואז השם קופץ בפינה כי זה ב'זום', וכבר קרה שהרגשתי ממש מוזר כי הבנתי שאנשים בכיתה לא יודעים שאני יהודייה, אז זה נשמע כאילו אני מניחה הנחות על הקהילה היהודית שאין לי סמכות להניח", היא מספרת.
בהקשרים מסוימים, היא מדגישה, יש גם יתרונות באפשרות להיחשב ללא-יהודייה. "במרחבים מאוד שמאלניים ואנטי-ציוניים, הייתי מרגישה קצת לא בנוח לדבר על היהדות שלי, ולכן אני לא אומרת כלום", אומרת כריסטיאנסון. "ההנחות שנלוות לכך שאת יהודייה גורמות לאי-נעימות קלה, ואני מרגישה שיש לי יתרון שאני יכולה 'לא לגלות' את זה לאחרים במרחבים מסוימים".
המשפחה שנמלטה מהנאצים
הסיפור מאחורי שמו של גולדנבאום שונה במקצת. סבו וסבתו מצד אמו הם יהודים מגרמניה שנמלטו לברזיל לפני מלחמת העולם השנייה, ורצו שלנכדם יהיה שם שנשמע גרמני, כמחווה למורשתם.
סבו וסבתו מצד אביו, לעומת זאת, הגיעו ממצרים ונמלטו מארצם בשנות ה-50, כאשר עשרות-אלפי יהודים נאלצו להסתלק (משפחת סבו מצד אביו הייתה במקור מאירופה, מכאן השם גולדנבאום). בעקבות הטראומה הזו, רצה אביו לתת לבנו שם שלא יגרום לאנשים לחשוב שהוא יהודי. לכן החליטה המשפחה על השם כריסטיאן.
גולדנבאום אומר שבברזיל, מולדתו, אין לשם קונוטציות נוצריות מובהקות כל כך, כי המילה בפורטוגלית לאדם נוצרי היא "קריסטַאו". "כשאני אומר את שמי, אנשים פה לא חושבים בדרך כלל, 'הבחור הזה הוא יהודי שקוראים לו 'נוצרי'. הם אפילו לא מבינים את זה", הוא אומר.
"זה היה פוגע לשמוע שאני לא מספיק יהודי"
בקנדה, שמו של ג'סטין כריסטופר טוֹבּין (שקרוי בשמו של אביו, אירי קתולי), בהחלט "הרים כמה גבות", לדבריו. הוא אמנם לא נוהג להציג את עצמו בשמו האמצעי, אך הסטודנט בן ה-23 מאוניברסיטת מֶמוֹריאַל בניופאונדלנד נתקל בקשיים כאשר ניסה להיכנס לישראל כמשתתף - ובהמשך גם כאיש צוות - במסעות "תגלית" לפני כמה שנים. בשדה התעופה נשאל על ידי אנשי הביטחון של אל-על איך ייתכן שיהודי נקרא בשם כריסטופר.
4 צפייה בגלריה
ג'סטין כריסטופר טובין עוטה טלית במהלך מסע "תגלית", מספר שאנשי הביטחון של אל-על תשאלו אותו על שמו האמצעי לפני כניסתו לישראל
(באדיבות המצולם)
"זה היה כמעט פוגע לשמוע שאני לא מספיק יהודי או שאיכשהו אני מתחזה, אפילו שידעתי שאני יהודי וידעתי שיש לי זכות מלאה להיות חלק מ'תגלית'. זה יכול להיות מפחיד", נזכר טובין.
גם בבית הכנסת נתקל בתגובה מבולבלת, כאשר נקרא לעלות לתורה ומסר את שם אביו. אבל החוויות האלו לא הפחיתו מגאוותו של טובין בשמו ובמורשתו - לבני משפחתו יש שורשים יהודיים, איריים-קתוליים וקנדים-ילידיים.
"אני דווקא גאה בשם שלי", הוא מודה. "אני לא כל כך אוהב כשזה עולה ומישהו עושה מזה עניין. אבל יחד עם זאת, זו הזדמנות להסביר, 'היי, גם אם לך יש רקע יהודי מלא - לי לא, וזה בסדר".
