לפני כשנה הלך לעולמו האספן והביביליוגרף ישעיהו וינוגרד, מי שהפך זה מכבר לשם דבר בקרב חוקרים בעולם המתעמקים בדמותו של הגאון מווילנה, הרב אליהו בן שלמה זלמן (או בקיצור, הגר"א). וינוגרד עצמו - על אף היותו חובש כיפה סרוגה - היה צאצא למשפחה המיוחסת לתלמידי הגר"א, והקדיש את חייו לאיסוף פרטים המנציחים את מי שנחשב לאבי הזרם החרדי-ליטאי.
הגאון מווילנה (1797-1720) נודע, בין היתר, בהתנגדותו החריפה לתנועת החסידות שאך החלה באותם ימים. האוסף הנדיר מספק הצצה אל מתחת לדימויו כחכם שכלתני ומנותק מחיי היום-יום, תוך שהוא חושף תמונה שונה ומורכבת של הרב המתגלה כחובב מדע, מוזיקה ומיסטיקה - ואף ציוני-דתי נלהב עוד טרם המצאת הרעיון הלאומי המודרני.
מעל למאתיים פריטי אספנות נדירים מכיל האוסף שצבר וינוגרד, כחלק מעיסוקו רב השנים ברישום ותיעוד ביביליוגרפי של ספרי הגר"א ותלמידיו - בעיקר של ספרים, כתבי יד אך גם גביע כסף של הגאון מווילנה, ומפות עתיקות שציירו הוא או תלמידיו. כל אלה הפכו את וינוגרד למומחה הבלתי רשמי לענייני הגר"א, והם מוצעים למכירה פומבית שתיערך היום (ג') מטעם בית המכירות הפומביות "קדם" על ידי בניו, שמחה ואלחנן וינוגרד.
בית הדין הגביל את ההדפסה
שמחה וינוגרד מספר כי פועלו של אביו - ריכוז רשימה ביבליוגרפית ענפה ומפורטת של הספרות שכתב מי שמכונה לעיתים בקיצור "הגאון" (או שנכתבה עליו) – הפך את מיפוי כתביו למשימה קלה. "הגאון מווילנה לא הסכים להדפיס שום דבר בחייו", מסביר וינוגרד. "לאחר פטירתו הכריזו שני בתי דין מאותם הימים כי הם ורק הם יהיו הסמכות להדפסת כתבי היד של הגאון. כך שלמעשה, כל דבר נדפס רק לאחר מותו, מה שיצר בעיה גדולה לשמור על אותנטיות והיה פתח להמון צרות של תיעוד".
וינוגרד הבן מדגיש כי "אנחנו לא מכירים שום מקרה אחר בהיסטוריה של רב, ששני בתי דין שונים מתכנסים לאסור הדפסה של כתביו ללא אישור מהם. בתי הדין מתכנסים ומאשרים את הדפסתם של שבעה ספרים - חמישה מהם ספרים קבליים, ובאחרים פירושים תלמודיים שכתב וזהו. הם לא מתכנסים לאשר יותר ספרים, וכך כל מה שהודפס בהמשך יצא ללא אישור בתי הדין בווילנה".
"לאחר פטירתו הכריזו שני בתי דין מאותם הימים כי הם ורק הם יהיו הסמכות להדפסת כתבי היד של הגאון. כך שלמעשה, כל דבר נדפס רק לאחר מותו, מה שיצר בעיה גדולה לשמור על אותנטיות"
הוא מסביר כי מדובר למעשה בעשרות רבות של ספרים, יש המונים כ-160 כתבים, "חלקם ספרים שכתבו תלמידיו ששמעו זאת מפיו. בפועל זה לא הגר"א שכתב, אלא מפעל רחב של תלמידים רבים ופרשנות שכתבו. זה משהו שהרבה יותר גדול מבן אדם אחד".
תנ"ך - או ספר גורלות מיסטי?
הצצה לרשימה של וינוגרד המנוח מגלה תמונה שונה ומגוונת בהרבה מתדמית הגאון התלמודי, כפי שהוא נתפס כיום. אחד מהם - כריכת התנ"ך של הרב עצמו, שאף הוצגה בעבר בתערוכות ונחשבת לאחד הפריטים הבודדים בעולם הקשורים באופן אישי וישיר לגאון מווילנה.
8 צפייה בגלריה
מלבד היותו גאון תלמודי היה הגר"א, בסופו של דבר, מקובל שהאמין בכוחות מאגיים ובכללם כישוף
( מאוסף וינוגרד)
התנ"ך הזה הוא גם מקור לאחת השמועות הנפוצות על הגאון, ולפיה השתמש בטכניקה מיסטית של פתיחה אקראית של ספר התנ"ך, על מנת לקבל מענה לשאלות שונות. שימוש בטכניקה הזאת, המוכרת כ"גורל הגר"א", נעשה גם בזמננו אנו, למשל על ידי הרב אריה לוין בשנת 1950, כדי לזהות את גופותיהם של אנשי שיירת הל"ה.
על אף שמומחים שונים טוענים כי אין הוכחה לכך שהגאון עסק בניחוש גורלות באמצעות התנ"ך, הרי שהערה שנכתבה בספר "עליית אליהו", מעידה כי הגאון ייחס סודות רוחניים מיוחדים לספר התנ"ך ולכך "שהיה בקי בספר הזה... ויודע איך גנוזים כל ספרי התלמוד ושארי חיבורי תורה שבעל-פה כולם בתוך התנ"ך". ובכך כריכת התנ"ך הופכת לפריט מיסטי לא פחות מהיסטורי.
הרב היהודי ששילב כשפים וגיאומטריה
מרבית הספרים הראשונים שהוצאו לאור תחת אישורם של בתי הדין הם ספרים קבליים ופרשנות לספרות קבלית כמו הזוהר, ספר ההיכלות, ספר הנסתרות ועוד, מה שמאושש את ההנחה כי מלבד היותו גאון תלמודי, היה הגר"א, בסופו של דבר, מקובל שהאמין בכוחות מאגיים ובכללם כישוף.
באוסף של וינוגרד נמצא ספר נדיר של שולחן ערוך עם תוספות הגר"א, ובהקדמה לו כותב הגאון ביקורת חריפה (ולא אופיינית לרבנים בני תקופתו) על הרמב"ם, שלא האמין במעשי כשפים וטען כי אין בהם ממש: "אבל כל הבאים חלקו עליו, שהרי הרבה לחשים נאמרו בגמרא, והוא נמשך אחר הפילוסופיא הארורה, ולכן כתב שכשפים ושמות ולחשים ושדים וקמיעות הכול הוא שקר, אבל כבר הכו אותו על קדקדו..." דברי הביקורת הללו צונזרו במהדורות מאוחרות יותר של הספר.
לצד התעניינותו בתורת הנסתר ובכוחות מאגיים שונים, עסק הגאון מווילנה - כמלומדים רבים בני תקופתו, יהודים ושאינם - במדע. רעיונות מדעיים כונו אצלו "חוכמות" ונחשבו לחשובים ולחיוניים, מתוך נקודת מבט דתית הטוענת כי חסרון ידיעה ב"חוכמות" משליכה על חסרון ידיעה בחוכמת התורה.
תפיסה זו מנוגדת באופן בולט לממשיכי דרכו בני זמננו, החרדים הליטאים, שפוסלים את לימודי הליבה. אך היא מופיעה בהקדמה לתרגום לעברית שהוציא אחד מתלמידיו, רבי ברוך שיק, לספרו של החכם היוני אוקלידוס, וכך כתב בהקדמה לתרגום: "והנה בהיותי בק"ק ווילנא המעטירה… שמעתי מפי קדוש כי כפי מה שיחסר לאדם ידיעות משארי החוכמות, לעומת זה יחסר לו מאה ידות בחוכמת התורה, כי התורה והחוכמה נצמדים יחד... וציווה לי להעתיק מה שאפשר ללשוננו הקדוש מחוכמות... ותרבה הדעת בין עמנו ישראל..."
לצד התעניינותו בתורת הנסתר ובכוחות מאגיים שונים, עסק הגאון מווילנה - כמלומדים רבים בני תקופתו, יהודים ושאינם - במדע. רעיונות מדעיים כונו אצלו "חוכמות" ונחשבו לחשובים ולחיוניים
לא רק שיש עניין דתי בלימוד מדעים ו"חוכמות שונות", ישנה אף חשיבות לתרגום כתבי יד מדעיים לעברית, על מנת שמלומדים יהודים לא יצטרכו "לעם אחר" ויוכלו לשמור על עצמאות תלמודית. מהדורה אחת ויחידה יצאה לספרו המדעי של הגאון, "אייל משולש", ובו חישובים שונים בטריגונומטריה, אלגברה ועוד. הספר נדפס מתוך כתב יד של הגאון עצמו. מתוך כתבי תלמידיו עולים תחומי עניין נוספים כגון מוזיקה, שאותה ייחס ל"חוכמת הלוויים במקדש" וכן לרפואה ולענפים מדעיים שונים שהחלו להתפתח בתקופתו.
ישעיהו איש הספרים
האוסף הגדול של ישעיהו וינוגרד המנוח הוא מפעל חיים של דמות בלתי שגרתית. וינוגרד הוא צאצא למשפחה ירושלמית שורשית המיוחסת לתלמידי הגר"א שעלו ארצה במחצית השנייה של המאה ה-19. "לכולם היו מסורות ומנהגי הגר"א. בבית שלו היו מנהגי הגר"א מאוד ייחודיים, שרק התלמידים של הגר"א נהגו אותם", מספר בנו.
8 צפייה בגלריה
עיסוק ב"מצוות התלויות בארץ" הרחק מארץ ישראל: מפה המציגה את גבולות הארץ לצורך הדיון ההלכתי
(בית המכירות הפומביות קדם, ירושלים)
"בתור אספן קצת הפריע לו שכל האספנים הגדולים אוספים בעיקר פרטי חסידות, והוא החליט לבנות אוסף של פרטי הגר"א. במשך שנים רבות אבא התפלל בבית כנסת הגר"א בשכונת שערי חסד הירושלמית. הרב יהושע כהן החליט להוציא סידור שלם בנוסח הגר"א, וביקש מאבא שלי שיסייע לו בגלל הרקע שלו בספרים. אותו אדם הכיר את נוסח התפילה של הגר"א מהבית, אבל באמצע העבודה על הסידור הוא נפטר והעבודה עברה לאבי שלקח על עצמו את הוצאת הסידור כפרויקט. מאז חלפו עשרות שנים ו-15 מהדורות הודפסו. כיום מתפללים רבים בנוסח הזה בזכותו".
בנו מוסיף כי "כל חייו הוא עבד עם ספרים. אבא היה אדם מאוד חכם. איש ספר בעל ידע עצום, ומצד שני אדם מאוד פשוט. הוא לא למד ולא לימד באוניברסיטה - אבל כל גדולי הפרופסורים שעסקו בתחום שהוא עסק בו, התייעצו איתו.
מתחילת המאה ה-19 החלו תלמידיו לעלות ארצה באופן מאורגן בשלושה גלי עלייה, שהונעו מתוך תפיסתו המיסטית של הגר"א להחיש כך את ביאת הגאולה. בתפיסה החרדית, זו נחשבת לעלייה הראשונה המאורגנת לארץ ישראל
"אני זוכר שפעם באו לראיין אותו לעיתון חרדי וצילמו אותו מאחור עם הכובע על ראשו, כדי שלא יראו את הכיפה הסרוגה שלו ושהוא מגולח. אבא תמיד עסק בספרים - באיתורם, בעריכת רשימות בביבליוגרפיות וכמובן במפעל חייו, הספר שהוציא על כל כתבי הגר"א".
העלייה הראשונה, המקורית
לצד העיסוק המיסטי והמדעי התמקד הגאון מווילנה במצוות והלכות שנחשבו לבלתי רלוונטיות בתקופתו - "מצוות התלויות בארץ", כלומר מצוות שהקיום שלהן חל אך ורק בתחום הגיאוגרפי של ארץ ישראל. לצד פרשנות על מסכתות בתלמוד הירושלמי, הוא עסק בשרטוט מפות. אחת המפות באוסף מציגה את גבולותיה הגיאוגרפיים של ארץ ישראל, בעיקר לאור המשמעות ההלכתית המיוחסת להם לצורך קיום המצוות הנוגעות לעבודת האדמה. במפה אחרת מנסה הגאון להציג את החלוקה הפנימית של הטריטוריות של שבטי ישראל בתוך גבולותיה של הארץ המקראית, ואחרת מבקשת למקם את בית המקדש העתידי בירושלים.
8 צפייה בגלריה
"כל גדולי הפרופסורים שעסקו בתחום שהוא עסק בו, התייעצו איתו". ישעיהו וינוגרד ז"ל, אספן וביביליוגרף
(בית המכירות הפומביות קדם, ירושלים)
השאיפה לחיים בארץ האבות לא נשארה רק בתחום הרגשי-הלכתי, אלא תורגמה בפועל לעלייה ארצה. הגאון עצמו לא זכה להשתקע בארץ ישראל (לאחר שניסיון שלו לעלות נכשל), אך את השאיפה לחיות בה הזכיר באיגרת שכתב לתלמידיו ערב העלייה, ובה ביקש שלא יצטערו על לכתו, ואף רמז כי עלייתו נועדה להכין את הקרקע להבאת בני משפחתו כולם. בהקדמת בני הגר"א לפרשנותו על השולחן ערוך, כתב בנו כי "לעת זקנתו שאלתי פעמים רבות מדוע לא נסע לארץ הקדושה ולא ענני. פעם א' (אחת) הפצרתי בו הרבה, והשיבני: אין לי רשות מן השמים…"
תלמידיו וצאצאיו שאפו לעלות לישראל כשאיפה דתית, וחלקם אף הצליחו תוך קשיים רבים. אחד מהם, רבי ישראל משקלוב, מתאר בהקדמה לספרו את קשיי העלייה באותם ימים, ובין היתר מספר על מגפה שפרצה בגליל בשנת תקע"ג, על פטירת אשתו בעת בריחתם לירושלים, על פטירת ילדיהם מהמגפה שהתפשטה גם בירושלים ועל פטירת הוריו בגליל. הוא ממשיך ומספר על חזרתו לגליל לאחר מכן, על השלכתו לבית הסוהר בעת מצור שהוטל על עכו, על הצלתו בנס ממפולת בתים בחורף בעיר צפת, ועוד שורת מקרים הממחישה את קשיי החיים בארץ.
נינו של הגר"א שעלה ארצה הוביל למתחים משפחתיים מורכבים, שתוארו בין מכתביו ויומניו: "מתברר כי לאחר פטירת אשתו הראשונה נשא רבי אלעזר אשה שנייה", מספר שמחה וינוגרד. "כפי הנראה, אשתו זו לא הסכימה לעלות עמו לארץ ישראל ולכן עלה רבי אלעזר בגפו. במכתב משנת תרכ"ט, ביקש רבי אלעזר לנדא מרבי בן ציון שטרנפלד (רבה של רעייתו), שידבר על לבה שתקבל ממנו גט: 'כאשר באתי לפה עיר הקודש ירושלים... ואני גלמוד פה, אבקש... לרחם עליי ולקרוא את אשתי חוה שיינע, ולדבר על לבה שתתרצה לקבל גט פיטורין, כי מה בצע לה שתעגן אותי...' אל מכתב זה צורף מכתב מ'הגאונים הרבנים' בירושלים, בו הם מבקשים מהרב שטרנפלד לטפל בעניין".
בפועל, מתחילת המאה ה-19 החלו תלמידיו לעלות ארצה באופן מאורגן ויזום. שלושת גלי העלייה של מי שראו עצמם תלמידיו, הונעו מתוך תפיסתו המיסטית של הגר"א להחיש את ביאת הגאולה דרך עלייה לישראל וקיום בפועל של "שיבת ציון". בתפיסת החברה החרדית, זו נחשבת לעלייה הראשונה המאורגנת לארץ ישראל, והיא התקיימה טרם עלייתם של בני המושבות, וסייעה בביסוסו של מה שכונה לאחר מכן "היישוב הישן" בארץ ישראל.
8 צפייה בגלריה
מתוך פירוש הגאון מווילנה לספר אוקלידס. ממשיכי דרכו מדלגים על זה
(בית המכירות הפומביות קדם, ירושלים)
המכירה הפומבית של "הגר"א ותלמידיו, מאוסף ישעיהו וינוגרד" (און-ליין) תתקיים היום (ג', 17:00) באתר בית המכירות "קדם"
