בכל חומרת הדין
אין גבול להחמרות שנפוצו בעדות ישראל השונות במועד שבו אמורים לחגוג חירות. חסידי ויז'ניץ, למשל, לא אוכלים דגים בפסח (לאחר שרעייתו של אחד האדמו"רים מצאה חתיכת לחם בבטן של דג). יוצאי מרוקו לא אוכלים חומוס (שהגייתו מזכירה חמץ), ובקהילות מזרח אירופה היו קהילות שנמנעו מחומץ (משום שבלשון הקודש חמץ נהגה כ"חומץ"). ועוד לא הזכרנו את הקהילות שגם כיום אסור אצלם להזכיר בפסח את המילים חמץ או לחם.
- מה נשתנה: שנת הקורונה בעולם היהודי | פרויקט מיוחד
בקרב חרדים קיצונים (בעיקר בירושלים) יש שאוגרים מים לפני פסח, בכמות שתספיק לכל החג (מחשש שמישהו השליך חמץ לכנרת).
אבל את תואר "אלופי ההחמרות" קוטפים חסידי חב"ד. רבים מהם לא אוכלים בפסח מוצרי חלב. פירות וירקות הם אוכלים רק אחרי הקילוף (כולל עגבניות, ופרי שאי אפשר לקלף, פשוט לא אוכלים). חלק מהחב"דניקים לא משתמשים לאורך החג בשמן אלא מטגנים בעזרת שומן עוף(!) הם גם לא משתמשים בתבלינים ובכלל מתנזרים ככל האפשר מכל מוצר תעשייתי. אגב, אם כלי של פסח נפל לרצפה, לא יעזור לנקות אותו ואין להשתמש בו עד לשנה הבאה.
10 שקל למצות? זול מדי
ברשתות השיווק תשלמו עשרה שקלים לחבילת מצות, אבל יש כאלה שמשלמים גם 580 שקל על קילו מצות. מתברר שאם רוצים מצות ממש מהודרות, משתמשים בקמח שהופק מחיטים שהחל מרגע הקצירה נשמרו היטב כדי שלא יהיו במגע עם מים.
הגרעינים של החיטה נטחנים על ידי בחור ישיבה בצורה ידנית, בעזרת "ריחיים של יד". לאחר מכן אפיית המצות נעשית דווקא בערב פסח. בנוסף, המצות היקרות ביותר הן אלה שיוצרו ב"תנור ראשון", כלומר, נעשו בסבב הראשון של העבודה, כאשר כל כלי העבודה והתנור היו נקיים לחלוטין וללא חשש חמץ.
כל שלב כזה מייקר את המחיר, והשנה למשל מוכרים בשכונת הדר שבחיפה שלוש "מצות מצווה", במחיר מבצע של 200 שקל.
המילון הפנימי של יצרני המצות
אפיית מצות מהודרות לפסח היא לא רק יקרה, אלןא כוללת גם מילון-פנימי. לדוגמה, מיד אחרי שפַארְנֶעמֶער מכין מַיירֶע, החוילק פורס את הבצק לטייגלעך. אחר כך צריך ללוש בעזרת פינער, להעביר לגוימר ואחריו לרעלדר ואז השִׁיבֶּער מכניס לתנור.
טקסט עתיק שעבר עדכון
אמירת "הגדה של פסח" אמנם מקובלת בכל עדות ישראל, אבל הטקסט בעצם התגבש במשך יותר מ-1,500 שנים. לדוגמה, מנהג אמירת "הקושיות" קיים עוד מימי בית המקדש השני, כלומר לפני יותר מאלפיים שנים, אלא שאז, למשל, הקושייה השלישית הייתה "שבכל הלילות אנו אוכלין בשר צלי שלוק ומבושל - הלילה הזה כולו צלי".
קטע אחר בהגדה, שנאמר בארמית ("הא לחמא עניא"), כנראה נוצר אחרי חורבן בית המקדש השני, כאשר רבים מהיהודים חיו באזור אירן-עירק של ימינו ודיברו ארמית. לעומת זאת, הפיוטים והפזמונים שנאמרים בסוף ההגדה (חד גדיא ואחד מי יודע), הם ממש חדשים. הכול יחסי כמובן, והכוונה ב"חדשים" היא לאירופה של ימי הביניים.
לאורך מאה השנים האחרונות היו ניסיונות רבים לייצר הגדות מודרניות ומעודכנות, למשל בקיבוצים החילוניים ובקרב הזרמים הרפורמיים והקונסרבטיביים. אבל עם יד על הלב, אף אחד מהניסיונות האלה לא הצליח לתפוס אחיזה כמו הטקסט המקורי.
הקשר של בן גוריון ליציאת מצרים
כשדוד בן גוריון היה צריך להסביר מדוע מגיעה ליהודים מדינה משלהם, הוא טען שזה בזכות סיפור יציאת מצרים. בשנת 1946 קמה ועדת חקירה משותפת לבריטניה ולארה"ב כדי לגבש עמדה בנוגע לפליטים היהודים באירופה, ולשאלה האם בארץ ישראל צריכה לקום מדינה יהודית.
בן גוריון, ראש הסוכנות דאז, אמר בפני הוועדה: "לפני 300 שנה ומעלה הפליגה לעולם החדש אונייה ושמה 'מייפלאואר'. היה זה מאורע גדול בתולדות אנגליה ואמריקה. אבל תאב אני לדעת, האם יש אנגלי אחד היודע בדיוק אימתי הפליגה אונייה זאת? היודעים הם כמה אנשים היו באותה אונייה, ומה היה טיבו של הלחם שאכלו בצאתם?
"והנה, לפני יותר מ-3,300 שנה, לפני הפלגת 'מייפלאואר', יצאו היהודים ממצרים - וכל יהודי בעולם, ואף באמריקה וברוסיה הסובייטית - יודע בדיוק באיזה יום הם יצאו, בחמישה עשר בניסן; וכולם יודעים בדיוק איזה לחם אכלו היהודים: מצות, ועד היום הזה אוכלים יהודים בכל העולם כולו מצה זו בחמישה-עשר בניסן באמריקה, ברוסיה ובארצות אחרות. ומספרים ביציאת מצרים ובצרות שבאו על היהודים מיום שיצאו לגולה. והם מסיימים בשני מאמרים: השתא עבדי, לשנה הבאה בני חורין. השתא הכא, לשנה הבא בירושלים, בציון, בארץ ישראל. כך טיבם של יהודים".
גם הסינים מסמנים משקופים
פסח זכה לשמו כי על פי הנאמר בספר "שמות", בלילה שבו יצאו בני ישראל ממצרים, אירעה מכת הבכורות. ובעוד שלא היה בית מצרי ללא מת, "פָסַח" (כלומר דילג) הבורא מעל בתי היהודים, אשר סימנו את מקום המגורים שלהם בעזרת דם שנמשח על משקופי הדלתות.
מנהג דומה מאוד קיים בסין. אגדה עתיקה מספרת על מפלצת בשם Nian שנהגה לטרוף ילדים, עד שחכם זקן הסביר כי משיחת משקופים בצבע אדום תרחיק את הסכנה ותגרום לה לפסוח על מי שמקפידים על כך. עם השנים המנהג הזה מיושם בעיקר סמוך לראש השנה הסיני. מה שלא ברור הוא האם הדבר נוצר כתוצאה מההערצה של הסינים לעם היהודי - או מיהודים שהשתקעו בסין והביאו איתם את המנהג.
להקת בצל ירוק
ליל הסדר גדוש בשלל מנהגים שעיקרם לעודד את הילדים לשאול שאלות ולהישאר ערים, במסגרת הציווי "והגדת לבנך", רקי העברת הסיפור היהודי לדורות הבאים. לכן, בחלקים נרחבים מעדות המזרח נהוג לעשות הצגה קצרה שבה לובשים בגדים מרופטים, מחזיקים צרורות ואז הילדים שואלים: "מאין באתם?" ועונים להם: "ממצרים". הילדים שואלים "לאן אתם הולכים?" והתשובה היא "לירושלים". השאלה האחרונה היא "מה אתם נושאים על הגב?" ומשיבים: "מצות".
חלק מהמנהגים נועדו כנראה להעלות חיוך בקרב בני המשפחה. לכן בקרב יוצאי פרס, בשירת "דיינו" מחטיפים עם בצל ירוק על הראש - ואצל הרומנים תוכלו לראות בחורה רווקה רצה עם פולקע ביד.
הקשר בין אליהו, פתיחת דלת ועלילות דם
בדורנו ליל הסדר הוא אירוע חגיגי ומשמח (לפחות בחלק מהעדות). אבל לאורך הדורות, בעיקר בימי הביניים, היה מדובר במועד שבו התרחשו עלילות דם רבות. הטענה הייתה שיהודים רוצחים תינוקות נוצרים כדי להשתמש בדמם לצורך אפיית מצות.
העלילה הזו מתועדת החל מהמאה הראשונה לספירה, ותפסה תאוצה בימי הביניים. לרבים ממנהיגי הכנסיות האמת ההיסטורית – יהודים מנועים מלאכול דם (גם לא של חיה) - לא ממש הפריעה, ולכן בעיקר סמוך לפסח היהודי ולחג הפסחא הנוצרי, היו לאורך הדורות שלל פוגרומים, רציחות והתנכלויות כלפי יהודים. החל מ-1505, יש תיעוד מסודר של עלילות דם, שהאחרונה שבהם הייתה ב-1911, כאשר יהודי מקייב בשם מנחם בייליס נאשם ברצח ילד.
מכל מקום, כאשר אומרים בהגדה את "שפוך חמתך", נהוג "לפתוח את הדלת לאליהו הנביא". מכיוון שאף אחד לא באמת ראה את אליהו נכנס באותו זמן, חלק מהחוקרים חושבים שפתיחת הדלת נועדה לבצע בדיקה מהירה האם אין ליד הדלת גופה שעלולה לסבך את בני המשפחה בעלילת דם חדשה.
הקשר בין אליהו, תיקו וכדורגל
אין ילד שלא נשאר ער עד סוף ליל הסדר, כדי לראות אם אליהו הנביא מגיע לשתות מ"הכוס של אליהו". בליל הסדר שותים ארבע כוסות, לזכר ארבעה ביטויים הקשורים ליציאת מצרים ומופיעים בתורה: "והוצאתי, והיצלתי, וגאלתי, ולקחתי". בתקופת התלמוד נוצר ויכוח שכן חלק מהחכמים חשבו שיש לשתות כוס חמישית בליל הסדר, בגלל פסוק שבו מבטיח הבורא: "והבאתי אתכם אל הארץ".
המסקנה של הגמרא היתה "תיקו" - קיצור של המילה הארמית "תיקום", שמשמעותה "תעמיד", כלומר תשאיר את המצב על כנו. הכוונה היא שאם יש ויכוח ואין הכרעה, נשאיר את המצב ללא שינוי. לכן החליטו החכמים שהמנהג לא ישתנה, בפסח נשתה ארבע כוסות, אבל בגלל הוויכוח נמלא כוס חמישית שאותה לא נשתה.
עם השנים הפכה המילה "תיקו" לראשי תיבות: "תשבי יתרץ קושיות ובעיות". הנה ההסבר: "תשבי" הוא אליהו הנביא, שאחד מכינוייו היה "אליהו התשבי". הכוונה של הביטוי תיק"ו היא שבימות המשיח יבוא אליהו, ויגיד לנו מה עושים בכוס החמישית.
עם השנים הפכה המילה "תיקו" לסימן לסופו של ויכוח ללא הכרעה. לכן כאשר הכדורגל הפך פופולרי גם בארץ הקודש, חיפשו מילה למקרה שבו המשחק הסתיים ללא ניצחון או הפסד, והמילה שנבחרה היא "תיקו".
אז לא נורא שאתם מספרים לילדים שאליהו צריך להגיע, אבל לפחות כדאי שתדעו מדוע לא שותים כוס חמישית – וכיצד הגיעה המילה "תיקו" לכדורגל הישראלי.
איך שיר נולד?
סיפור "יציאת מצרים" מעניק השראה לעולם התרבות כבר הרבה מאוד שנים. במאה השנייה לפני הספירה חיבר יהודי מתייוון בשם יחזקאל הטראגיקן, מחזה בשם "יציאת מצרים" (ביוונית - Exagoge). העבדים האפריקאים בארצות הברית שחלמו על שחרור וחירות, שרו "Let my people go" ("שלח את עמי").
יציאת מצרים שימש השראה גם בקולנוע, בין שאר בסרט "עשרת הדיברות" (The Ten Commandments) של הבמאי ססיל דה-מיל ב-1956, וב"נסיך מצרים" של "דרימוורקס" מ-1998. אגב, למטאליקה יש שיר בשם Creeping Death. אם תהיתם מה ההשראה לשיר - הבסיסט קליף ברטון ראה את הסרט "עשרת הדיברות", וכשצפה בחלק שמתאר את עשרת המכות אמר "Whoa – it's like creeping death".
פורסם לראשונה: 11:47, 31.03.21
