בית כנסת "חלב חיטים" לעולי ג'רבה הוצת - השכן הערבי כיבה
הערים המעורבות בוערות ונראה כי יחסי היהודים והערבים אזרחי ישראל נמצאים בשפל חסר תקדים, אבל בשני הצדדים יש מי שלא מוותר - ומתעקש להיאחז בדו-קיום ולשמר את השכנות הטובה. ביפו היה אמש (אור ליום ה') ניסיון להצית בית כנסת עתיק, ומי שכיבה את האש וגירש את הפורעים היה דווקא סמי, ערבי תושב העיר. בטירה בחר אמיר לבטא רוח פיוס בתפילה משותפת לשלום יחד עם חבר יהודי מהעבודה.
בית הכנסת "חלב חיטים" לעולי ג'רבה שוכן ופועל כבר שנים רבות ברחוב לה מרטין ביפו. אתמול בערב שפכו צעירים ערבים חומר דליק על חלונות המבנה, שברו את המנעול והחלו לשרוף אותו ואת תכולתו. השכן סמי, שגדל באזור יחד עם הרב שאול כהן ז"ל, מי שניהל את המקום - מיהר, כאמור, לכבות את האש ולסלק את המציתים, ובכך מנע נזק גדול. במקביל הוא הזעיק את אתי לוסקי כהן, אחותו של הרב שאול, כי שתדאג לפתיחת הדלת ולהצלת ספרי התורה.
שבעה ספרים חולצו על ידי ראשי הקהילה, מלווים בכוח משטרה, והוסעו למקום מבטחים במכוניתו של סמי הערבי. לוסקי כהן הנסערת הודתה לו ואמרה: "נס גדול היה לנו, בזכות רבי חי טייב" (הצדיק מתוניסיה שעל שם חיבורו, "חלב חטים", קרוי בית הכנסת של יוצאי ג'רבה).
אתי, מתפללת בבית הכנסת "חלב חיטים" ביפו הגיעה למקום אחרי עבודת כיבוי השריפה אמרה, כשהיא נסערת, "לא צריך לדבר על זה יותר מידי, היה נסיון להצתה וברוך השם בית הכנסת שלנו ניצל בנס. אנו הגענו למקום לאחר מעשה וראינו את השכנים הערבים לצד השכנים היהודים ביחד כשהם התיזו מים וכיבו את השריפה, ובעצם מנעו את ההתלקחות".
"רציתי להנציח את הרגע"
מחווה נוספת של פיוס הגיעה, כאמור, מטירה, כאשר תושב העיר אמיר עבד אלחי (30) קיים תפילה משותפת עם עמיתו לעבודה היהודי, עומר שחר (22) מרעננה. "לאור המצב המתוח בארץ, החלטתי לקיים תפילתי עם הבחור היהודי שעובד איתי בסניף", הסביר. "התפללנו שיתגשם השלום, למען השלווה והשקט ברחובות בין שני העמים". אמיר הביע תקווה שהתפילה המתועדת תהווה דוגמה לצעירים משני הצדדים ותעודד יחסי שכנות טובה ודו-קיום.
עבד אמיר אלחי וחברו מתפללים ביחד לשלום
(באדיבות: אמיר עבד אלחי)
עבד אלחי הוא מורה לחינוך מיוחד בבית ספר רב גלאי "אל חנאן" בטירה, במקביל לעבודתו זה 11 שנים כמנהל משמרת ברשת סופארם ברעננה. הוא מגדיר את עצמו "מוסלמי שומר מסורת שמתפלל 3 פעמים ביום וצם ברמדן". הוא ושחר מספרים כי "נוצר קליק ביניהם והם חברים טובים גם מחוץ לשעות העבודה".
"אני התלהבתי ממנו שאנחנו דומים, הוא ממש מקביל אליי במחשבות וברעיונות", מספר עבד אלחי. "הוא דיבר ערבית מצויינת. היו לנו הרבה שיחות על החיים ועל החלום המשותף על שלום אמיתי בין שני העמים. אנחנו מבלים יחד, ביקרנו בבתים האחד של השני. לימדתי אותו שיעורים פרטיים בערבית, אבל הוא סירב ללמד אותי עברית". שחר מחייך: "כי העברית שלו מעולה".
עבד אלחי מוסיף כי "ראינו אחד בשני את הבנאדם שבפנים, את הנשמה, מעולם לא נתנו לעובדה שאני ערבי והוא יהודי להפריד או לעמוד ביננו. מעולם לא דיברנו על פוליטיקה. בכלל, רוב החברים שלי יהודים, את הלימודים שלי התחלתי באוניברסיטת בר אילן ועם השנים רכשתי הרבה חברים יהודים דתיים שעד היום אנחנו מרכים אחד את השני בחגים, ומעולם לא שוחחנו על פוליטיקה או על השונות שביננו. חיפשנו את המשותף והמאחד".
מאיפה הרעיון לתפילה המשותפת?
"בהחלטה ספונטנית. זה היה שלשום, כששנינו היינו במשמרת ערב. היה סוף הצום והזמנתי את עומר שיאכל איתי פיצה אחרי התפילה. הוא אמר מיד, 'רגע, אני רוצה לבוא איתך גם להתפלל'. הופתעתי. אמרתי לו, 'וואלה? אתה רציני?' כל כך התרגשתי שביקשתי את רשותו לצלם סרטון של דקה ששנינו מתפללים. רציתי להנציח את הרגע".
תפילה ספונטנית משותפת: "בא לנו לצעוק"
על הרגע ההוא מספר עבד אלחי: "עמדנו אחד ליד השני - אני הערבי והוא היהודי - שנינו מתפללים לאל אחד למען הגשמת השלום בין שני העמים, למען החזרת השלווה והשקט ברחובות והחיים בדו-קיום אמיתי ומלא בין יהודים לערבים. מעולם לא היה מצב מטורף ולא שפוי כזה בארץ. שני הצדדים נסחפו הפעם, ובא לנו לצעוק, 'חבר'ה בוא נחזור למה שהיינו לפני'.
"תקשיבי אנחנו לומדים יחד, גרים יחד, חיים ביחד. אפילו השפה הרשמית השנייה היא ערבית. השלטים ברחובות בערבית. אי אפשר להתעלם אחד מהשני. התפללנו שחלס, הגיע הזמן לשלום. זה הבית שלי, זו המדינה שלי. מעולם לא הנפתי דגל פלסטין. הכול כל כך נפיץ שאני מעדיף להתעסק באהבה שלי לכל אדם, בתפילות, ובתקווה שהמצב ושיגרת השקט שהיינו בה – תחזור".
במשפחתו של עבד אלחי התגובות היו חיוביות: "הראתי לאמא שלי את הסרטון והיא מאוד אהבה והייתה גאה בי. אני מבין שלא כל התגובות יהיו כך וזה גם בסדר. לא עשינו רע לאף אחד, פשוט התפללנו זה לצד זה. כאדם מאמין, כאיש חינוך, כאדם שאוהב את המדינה שלו, אני מקווה שבעצם הפרסום אני וחברי נהיה דוגמה אידיאלית שאפשר ונעים יותר לחיות יחד. כשאני רואה יהודי וערבי שיושב בבי קפה זה מרגש אותי, יהודים שמגיעים לטירה ומבקרים במסגדים ומכירים את החיים שלנו – זה מרגש".
עומר שחר מספר כי "אני לא אדם דתי ולא מתפלל באורח קבע. במקרה היה לי סידור תפילה בתיק שהיה שייך לסבא שלי, שנפטר לא מזמן. אני אוהב את המסורת ומכבד אותה ואוהב את העם והמדינה, וכשאמיר קם להתפלל זה הרגיש לי כל כך נכון. קשה לי להסביר במילים למה, אבל היה ברור לי שאני רוצה להתפלל - ועוד מהסידור של סבא שלי. התפללנו תפילת מעריב יחד וזה היה נראה לי טבעי".
שחר מודאג מהמצב "בימים אלו, כשאני רואה איך החיים המשותפים הולכים ונשברים", לדבריו. "אני שומע הרבה כעס הן מהצד הערבי והן מהצד היהודי. חייבים להבין שהעתיד שלנו והחיים שלנו במדינה הזו – חשובים... אסור לאף אחד לפחד להיות בביתו. חשוב גם לשמור על חופש הפולחן". ועבד אלחי מוסיף: "ודי להצתות. משני הצדדים. ואני מתכוון גם לשריפות וגם למילים שגורמות להצתת סכסוכים אלימים".
