יהודה משי זהב הלך לעולמו | קובי נחשוני באולפן ynet
(צילום: סטס קופולו)
קשה לומר שיהודה משי זהב, שהלך הלילה לעולמו, ייצג בחייו באופן אותנטי את הציבור החרדי. אבל בערוב ימיו, לפני מותו, הוא הפך שלא בטובתו לאחד הסמלים הבולטים של תופעת ה-"MeToo" במגזר. בתוך החברה החרדית הוא נחשב גורם שולי שלא השתייך לזרם המרכזי ולא זכה בו להערכה – הן בצעירותו, כאיש חוגי ה"קנאים" ממאה שערים, והן לאחר ה"התפכחות", כאשר הפך לציוני נלהב. ואולם הפרסום והפופולריות שלהם זכה בציבור הכללי, ובעיקר במוקדי ההשפעה, מיתגו אותו כ"גשר לעולם החרדי", העשוי לתרום לריפוי ולשיקום יחסים דתיים-חילוניים – וממילא גם הסיום הטרגי של חייו נתפס כטלטלה חרדית.
ואכן, יהיה משי זהב בשר מבשרו של המגזר או לא, חשיפת פרצופו האמיתי כטורף וכתוקף מין התגלתה מהר מאוד רק כיריית הפתיחה לסדרה של פרסומים ותחקירים בכלי תקשורת שונים על מעלליהם של אישים חרדים נוספים, דמויות עוצמתיות בעלות מעמד גבוה והשפעה רבה, חלקם מזוהים עם ההנהגה הרבנית והפוליטית, מתוך ה"ממסד", כמי שפגעו בנשים, גברים וילדים, והשיא – החשיפות בעניינו של הסופר, איש החינוך והפובליציסט חיים ולדר.
אלא שהתאבדויותיהם של שני "כוכביה" הגדולים של תנועת ה-MeToo החרדית, בטרם מוצה בירור התלונות נגדם על ידי גורמים מוסמכים או מוסכמים ומבלי שנתנו את הדין על מעשיהם, עלולות להסיג לאחור את הישגיה, משום שהן מאפשרות הדחקה והכחשה של המעשים ואת המשך ההשתקה.
כבר לאחר מותו של ולדר היו רבנים ומשפיענים בחברה החרדית שבחרו לראות בו קורבן, ולהטיל על המתלוננים והמתלוננות את האשמה והאחריות כמי שדחקו אותו לפינה במשפט שדה, וגרמו לו לשלוח יד בנפשו – אולי על לא עוול בכפו. כל אירוע דומה גורר אחריו בלבול שעלול להוביל לליקוי מאורות ערכי ולחוסר אבחנה בין הטוב לרע ובין תוקף לקורבן, וכתוצאה מכך לעיכוב והאטת תהליך התיקון, שכבר הותנע בחברה החרדית.
השנה האחרונה בחייו – והקשה בהם
הפרשה האחרונה טלטלה את החברה החרדית, שנמצאת בעקבות כך בעיצומו של תהליך שנראה כשידוד מערכות בכל הקשור להגברת המודעות בנושא הפגיעות המיניות ולטיפול בהן. כך, במחקר מוגנות ראשון מסוגו, שפורסם היום (ד') באמצעות חברת "אסקריא", עולה כי למרות העלייה במודעות, למרבית ההורים החרדים עדיין אין כלים להתמודד עם פגיעה בילדיהם.
יהודה משי זהב, שנפטר בגיל 62, ניסה לשים קץ לחייו בביתו שבירושלים כבר לפני למעלה משנה, לאחר פרסום התחקיר על אודותיו. הוא הותיר אישה ושבעה ילדים. משי זהב, מי שייסד עם יהודה גלבשטיין את ארגון זק"א לזיהוי קורבנות אסון, זכה בפרס ישראל זמן קצר לפני שהתפוצצה הפרשה, אך ויתר עליו לאחר פרסום העדויות על שורה ארוכה של פגיעות מיניות שביצע לכאורה במהלך השנים, תוך ניצול כוחו ומעמדו.
השנה האחרונה לחייו, העיד, הייתה הקשה בהם, עם פטירתם, בתוך חודש אחד בלבד, של אחיו, אמו ואביו – השניים האחרונים מסיבוכים של נגיף הקורונה. זמן קצר לאחר מכן התבשר על זכייתו בפרס היוקרתי, ומיד לאחר מכן פורסמו טענות קשות שהציגו אותו כטורף מיני. בעקבות כך לקח "פסק זמן", כדבריו, מפעילותו בזק"א.
"הילד הרע" של מאה שערים
משי זהב נולד ב-1959 למשפחה ירושלמית מוכרת בפלגים הקיצוניים. סבו מצד אמו, הרב יוסף שיינברגר, היה מזכיר העדה החרדית, קואליציית החצרות האנטי-ציוניות. הוא גדל בשכונת מאה שערים והתחנך במוסדות של חוגי "הקנאים". בצעירותו השתתף במאבקים שארגנו אותם הפלגים נגד מדינת ישראל ומוסדותיה, בעיקר בענייני דת, ובהמשך נודע כפעיל מרכזי וזכה לתואר הלא-רשמי "קמב"ץ העדה החרדית". נוסף על כך היה במשך תקופה מסוימת גם עורך עיתון "העדה", שבין השאר שימש כשופר לאותה התנגדות.
כ"קצין" שהוביל "מבצעים" של העדה – חלקם אלימים ובניגוד לחוק – נעצר משי זהב פעמים רבות בידי המשטרה. במאה שערים מתארים את האירועים ההם "משחקי חתול ועכבר", שבאופן אירוני גרמו גם להתקרבות בין הצדדים ולקשרי ידידות בין הפעיל הקיצוני ובין קצינים ושוטרים ש"טיפלו" בו.
לימים יטענו קורבנותיו של משי זהב כי מערכת היחסים שנרקמה הפכה אותו למשת"פ של רשויות החוק, מעין סוכן לא רשמי שלהם במעוז הקנאים, דבר שגרם לליקוי מאורות והעניק לו חסינות – במודע או שלא במודע – מפני חקירה על עבירות המין שיוחסו לו.
ממאה שערים להר הרצל
המהפך החל אצלו בשנת 1989, כשהיה מהראשונים שהגיעו לזירת הפיגוע הקשה של קו 405 בירושלים, שבעקבותיו הקים את ארגון זק"א (זיהוי קורבנות אסון). בתהליך שעבר החל להתקרב לציונות – ובמקביל, ספג חרמות מבית וסיפר כי בתקופות מסוימות לא דיבר עם הוריו.
בשנת 2003 נבחר להדליק משואה בטקס יום העצמאות, ואמר אז כי "חשבתי שאם אתה הולך עם שק ואפר על הראש ביום העצמאות ברחובות מאה שערים, ומכריז על אי הכרתך במדינת ישראל, זה קידוש השם. היום זה הפוך".
בחודש ינואר 2021 נפטר אחיו משה ממחלה בגיל 59, אמו שרה זיסל (80) הלכה לעולמה מנגיף הקורונה – ובתוך השבעה עליה התמוטט גם אביו, הרב מנחם מנדל (83), ומשי זהב טען כי "פטירתו היא תוצאה של מחלת הקורונה שהשליכה על דברים אחרים".
במהלך חודש מרץ 2021 פרסמה ועדת הפרס על זכייתו של משי זהב בפרס ישראל על מפעל חיים, לצד ד"ר יוסף צ'חנובר. בנימוקיה ציינה הוועדה כי הפרס ניתן למשי זהב "על תרומתו יוצאת הדופן הן לקידום הסיוע באירועי אסון והן על פועלו לחיזוק האחדות וקירוב הלבבות בחברה הישראלית".
משי זהב כתב אז ב-ynet: "גדלתי וחונכתי על ברכיו של דודי, מנהיג נטורי קרתא, הרב עמרם בלוי. בצעירותי הייתי חייל קטן במערכה עת הצטרפתי להפגנות שהנהיג, ומפיו שמענו שוב ושוב על הסכנה הגדולה של המדינה הציונית, על גזירות השמד והעבירה על הדת של השלטון הציוני, שכל מטרתם היא להעביר את עם ישראל על דתו ואמונתו, ושבמדינה הציונית תוך כמה שנים לא יישאר שריד ופליט מעם ישראל.
"כיום, כעבור 73 שנות מדינה ציונית, אני שמח שרעיונותיו ההזויים של הרצל לא התממשו, ושחששות השווא של נטורי קרתא התבדו ולא התקיימו. יש לנו מדינה יהודית ציונית נפלאה ומדהימה המשמשת דוגמה ומופת לכל מדינות העולם".
עדויות קשות על תקיפות מיניות
זמן קצר לאחר מכן פורסם ב"הארץ" תחקיר שהביא עדויות ולפיהן משי זהב תקף מינית לאורך עשרות שנים ילדים, נערים, נערות ונשים, תוך שהוא מנצל את מעמדו ואת מצבם של הקורבנות, לכאורה. משי זהב טען כי מדובר ב"עלילות שווא" ובניסיונות להתנקם בו, אך ויתר על הפרס. ביום שבו ניסה להתאבד היה אמור להתפרסם תחקיר נוסף נגדו, הפעם בתוכנית "עובדה".
לפי התחקיר שפורסם במרץ שעבר, בשכונות מאה שערים, שמואל הנביא וסנהדריה המורחבת שבירושלים, רבים ידעו על מעשיו. גם מבין אנשי משמרות הצניעות היו שידעו, אך לא דיווחו לרשויות אכיפת החוק. עם זאת, משי זהב נחקר בתחילת העשור הקודם בחשד לתקיפה מינית של אישה חרדית, אבל היא סירבה אז להגיש תלונה, והחקירה נסגרה מחוסר ראיות.
ב-ynet פורסם כי כבר ב-2013 נחשד משי זהב בעבירות אונס והיה נתון להאזנות סתר מתמשכות. החוקרים הגיעו לפרטים במסגרת חקירה לאי-סדרים כספיים בארגונו של משי זהב, אך במהלך המעקב אחר הארגון עלה החשד לעבירות מין מצד יו"ר הארגון. העדויות המצטברות הביאו להגשת תלונות במשטרה.
