המצוות העיקריות
יום טוב: ראש השנה הוא בראש ובראשונה מועד ככל המועדים, ולכן מתקיימות בו כל הלכות יום טוב – איסור מלאכה, קידוש והבדלה, מצוות שמחה והסעודות הכרוכות בה, תפילות וקריאת התורה.
שני ימים טובים של ראש השנה: ראש השנה מיוחד מכל המועדים בארץ ישראל, בכך שהוא יום טוב הנמשך יומיים רצופים. בתורה, ראש השנה הוא מועד של יום אחד – א' בתשרי. הכפלת הימים נובעת מהספק בקביעת החודש, בימים שבהם היו מקדשים על פי עדים שראו את התחדשות הלבנה.
בחו"ל כל החגים הם כפולים (מלבד יום כיפור), אבל בארץ רק ראש השנה "זכה" לכפילות הזאת, כי הוא חל בראש חודש, ולכן אפילו בירושלים ובמקדש לא ידעו בוודאות איזה יום הוא ראש החודש וראש השנה, עד שבאו העדים. לכן החליטו, ליתר ביטחון, לחגוג את שני הימים האפשריים, ולא להישאר תלויים בספק עד בוא העדים.
במהלך הדורות נוספו לכפילות הימים גם טעמים וניחוחות אחרים. המקובלים תופסים את היום הראשון של ראש השנה כיום הדין הקשה, ואת היום השני כיום הדין הרך. בכל אחד מן הימים יש קריאה שונה בתורה, הפטרה אחרת ופיוטים שונים. כך שגם אחרי שנקבע הלוח, וכולם יודעים שראש השנה "מדאורייתא" – מן התורה – חל ביום א' בתשרי, שהוא הראשון מבין שני הימים, עדיין נצמדים למסורת ומקיימים יומיים של ראש השנה. שני הימים שווים במידת החגיגיות שלהם ושונים במקצת בצביונם. רק במקרים נדירים ויוצאי דופן מקילים להתייחס אל היום השני כאל מועד "מדרבנן".
שופר: המצווה המיוחדת של ראש השנה. מכיוון שיום ראשון של ראש השנה חל הפעם בשבת, לא יתקעו השנה בשופר ביום זה, אלא רק ביומו השני של החג.
זמנה של המצווה – ביום. לכתחילה, מהנץ החמה. המנהג הוא לתקוע בשופר בזמן התפילה בבוקר, לפני תפילת מוסף ובמהלכה. בדיעבד, אם מסיבות שונות אין אפשרות להשתתף בתפילה עם הציבור, או שמסיבות שונות מזדמן להשיג שופר רק בשעות מוגבלות (מה שיכול לקרות לחיילים, למטיילים בחו"ל או למי שמאושפז בבית חולים), אפשר לצאת ידי חובת מצוות השופר החל מעלות השחר בבוקר ועד שקיעת החמה, גם אם אין מניין ואפילו אם בכלל לא מתפללים.
מבחינה הלכתית נשים פטורות ממצוות שופר, שכן היא מצוות עשה שהזמן גרמה, אבל הן קיבלו עליהן מדורי דורות לקיים מצווה זו, ומנהג אשכנז שרשאיות לברך על המצווה "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו".
קולות השופר: מן הפסוקים המזכירים את התרועה של ראש השנה בתורה למדים שצריך לשמוע לפחות שלוש פעמים תקיעת שופר. כל תקיעה מורכבת משלושה חלקים: קול פשוט המכונה תקיעה, קול שבור המכונה שברים או תרועה, ושוב קול פשוט. בסך הכול, כדי לצאת ידי חובה מן התורה צריכים לשמוע תשעה קולות.
תוקעים בשופר מסביב לעולם
(צילום: אלי מנדלבאום)
יש ספק איך צריך להישמע הקול השבור, כגניחות או יללות או צירוף של שתיהן. הקול המדמה גניחות נקרא "שברים", הקול המדמה יבבות נקרא "תרועה". נוהגים להשמיע את כל האפשרויות: תקיעה – שברים – תקיעה (מסומן במחזורים כתש"ת או קש"ק), תקיעה – תרועה – תקיעה (מסומן כתר"ת או קר"ק) ותקיעה – שברים תרועה – תקיעה (מסומן במחזורים תשר"ת, או קשר"ק). המחזור השלם של תקיעות שצריך לשמוע הוא שלוש פעמים תשר"ת, תש"ת, תר"ת. ובסך הכול – שלושים קולות.
זהו מחזור התקיעות הראשון. הוא מתקיים אחרי קריאת התורה ולפני תפילת מוסף. תחילה אומרים פסוקים ומזמורי תהילים, אחר כך מברכים: "אשר קדשנו במצוותיו וצוונו לשמוע קול שופר" ו"שהחיינו", ותוקעים את שלושים הקולות. מי ששמע את מחזור התקיעות הזה בשלמותו יצא ידי חובה. הלכה זו נחוצה ביותר לחיילים, חולים, זקנים והורים המטופלים בילדים ופעוטות המתקשים להחזיק מעמד עד תום כל מאה הקולות – בסוף תפילת מוסף.
השופר עצמו עשוי בדרך כלל מקרן איל, כבש זכר – על אף שבמשנה נאמר ש"כל השופרות כשרים חוץ משל פרה". קרן האיל עוברת עיבוד שבו מוצא ממנה החלק הפנימי. השופר צריך להיות שלם, לא סדוק, וללא ציפוי.
המדריך לתוקע בשופר
(גבי ניומן)
יום טוב שחל בשבת
השנה היום הראשון של ראש השנה חל בשבת. לא תוקעים בשופר בשבת, ולכן תקיעת שופר השנה תהיה ביום השני בלבד. ביום טוב רגיל מותר לפי ההלכה לבשל (אך לא להדליק אש או לכבותה, אלא רק להעביר מאש שדלוקה מבעוד יום), אבל ביום טוב שחל בשבת הבישול אסור.
האשכנזים אינם אומרים בשבת "אבינו מלכנו" בתפילה, כיוון שזו תחינה שביסודה נתקנה לתעניות. לדעת האר"י אומרים גם בשבת, ורבים מהספרדים נוהגים כך. המנהג המקובל הוא לדחות את התשליך ליום השני.
טוב להקדים את הסעודה השלישית ולא להרבות באכילה, כדי שלא יהיו שבעים מדי לקראת ארוחת החג (ויש המחלקים את הסעודה השנייה לשניים. מברכים, מפסיקים מעט, למשל בלימוד, ושוב נוטלים ידיים לסעודה שלישית). הנוהגים להקל בקבלת חג מוקדמת לא יקלו במקרה כזה, כי לא נכון לקבל יום טוב בתוך השבת (בשעת הדחק כגון לצורך זקן או חולה ניתן להקל).
במוצאי השבת (ליל יום טוב) מוסיפים בתפילת ערבית "ותודיענו", ואין אומרים "ויהי נועם" ו"ואתה קדוש". יש להדליק את נרות יום טוב רק במוצאי השבת, לאחר שהמדליקה אמרה "ברוך המבדיל בין קודש לקודש" (או התפללה ערבית ואמרה "ותודיענו"). יש לזכור להדליק לפני שבת נר נשמה, כדי שאפשר יהיה להעביר אש בחג לצורך הדלקת הנרות ולצורך בישול. בברכת שהחיינו בהדלקת הנרות, תתכוון האישה על החג המתחדש וגם על פרי חדש.
לפי ההלכה אסור להכין בשבת שום דבר לצורך יום טוב. לכן אין לסדר את השולחן ליום השני של החג לפני צאת השבת (19:20). אומנם, מותר לנקות ולסדר דברים המועילים גם לשבת עצמה. כמו כן אין לחמם את התבשילים אלא במוצאי השבת (לאחר אמירת "ברוך המבדיל בין קודש לקודש"). לכן, כדאי להכין תבשילים המתחממים בקלות.
הקידוש בערב היום השני של החג כולל גם את ההבדלה של מוצאי שבת. לכן מדליקים נר להבדלה, ומברכים לפי הסדר של סימן יקנה"ז, כלומר: י' – יין, "בורא פרי הגפן". ק' – קידוש, "מקדש ישראל ויום הזיכרון". נ' – נר, "בורא מאורי האש". ה' – הבדלה, "המבדיל בין קודש לקודש". ז' – זמן, ברכת שהחיינו.
חג של תפילה
הימים הנוראים בכלל וראש השנה בפרט, הם מועדים של תפילה. כבר בחודש אלול מתחילים להרבות בתפילה, להשכים באשמורת הבוקר לאמירת סליחות. הספרדים מתחילים כבר בראש חודש אלול, והאשכנזים ממוצאי השבת שלפני ראש השנה או שבוע קודם לכן.
בשונה מיום הכיפורים, שבו הנושא המרכזי של התפילה הוא הווידוי והתשובה, הסליחה והכפרה, הרי שבראש השנה הנושא המרכזי של התפילות הוא מלכות ה' ושלטונו בעולם, וכמעט שאין מזכירים בו חטא ותשובה. בדרך כלל, סודרו תפילות הימים הנוראים ב"מחזור" מיוחד, ובו משתמשים במקום הסידור הרגיל המשמש לימי חול ולשבת.
בשני הימים קוראים בתורה בספר בראשית. ביום הראשון קוראים את סיפור הולדת יצחק. לפי המדרש, האבות נולדו בתשרי. סימן טוב לפקידת עקרות. גם ההפטרה עוסקת בעקרה שילדה: חנה, אם שמואל. בסיפור הולדת יצחק מסופר גם סיפורם של הגר וישמעאל. ביום שעניינו המלכת ה' בעולם, מזכירים גם את העמים הקרובים לנו, שהיו שותפים בהפצת תורתו של אברהם אבינו בעולם.
ביום השני קוראים את סיפור עקדת יצחק. המוטיבים של הזיכרון, הברית, ההבטחה וקרן האיל שהפכה לשופר, קשורים כולם לראש השנה. מפטירים בירמיהו, נבואת נחמה שעוסקת בזיכרונות, בהבטחת ה' לפקוד את עמו, ומזכירים את רחל, האם המבכה על בניה, והבטחת הנביא: "מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ... וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם".
כבכל יום טוב, מוציאים שני ספרי תורה. חמישה קרואים לספר הראשון, ואחד נוסף עולה ל"מפטיר" בספר השני, שבו קוראים את קורבן היום מספר במדבר. נהוג לכבד בעליות לתורה את חשובי הקהל ואת בעלי התפקידים: הרב, החזנים והתוקע. יש מקומות שבהם "מוכרים" את העליות לכל המרבה במחיר.
סימנים לראש השנה
(אורות)
ה"הפסקה": יש קהילות שנוהגות להפסיק בין תפילת שחרית למוסף, לפני התקיעות בשופר. ההפסקה נועדה לאפשר לאנשים לעשות קידוש ולטעום משהו כדי לאזור כוח להמשך. יש הנמנעים מאכילה ושתייה לפני תקיעות וממשיכים ברצף עד אחרי מוסף. בכל אופן, אין סועדים סעודה של ממש לפני התקיעות, אלא אם כן אדם זקוק לכך מבחינה בריאותית.
תשליך: מנהג קהילות רבות בישראל לצאת אחרי מנחה ביום ראשון של ראש השנה למקום מים ו"להשליך" לשם את העוונות. כאשר חל היום הראשון בשבת, כמו השנה, יש הנוהגים לדחות את תפילת התשליך ליום המחרת.
המים הזורמים הם סימן לחיים ואם יש גם דגים במים – מה טוב, הם מסמלים פריון ומזל טוב. ראשיתו של מנהג זה באשכנז בימי הביניים, מקובלי צפת אימצו אותו ועיטרו אותו בטעמים מתורת הסוד, ובכך הבטיחו שיתקבל גם בעדות הספרדים וכלל ישראל. יש המקצרים בנוסח ה"תשליך" ויש המאריכים מאוד בתפילות ותחנונים.
מה מאחלים בראש השנה?
נוהגים לברך זה את זה בראש השנה "לשנה הבאה תיכתב ותיחתם", או "כתיבה וחתימה טובה".
ראש השנה בבית
כפי שראינו בספר נחמיה, ראש השנה הוא לא רק יום של תפילה ותשובה, אלא גם מועד של מאכל ומשתה בלב טוב ושמח. החלק הזה של המועד הוא באחריות הבית והמשפחה, בדרך כלל.
ערב ראש השנה: בראש השנה מדגישים באופן מיוחד את החשיבות של הכנת הגוף: תספורת, תגלחת, רחיצה וטבילה, לבישת בגדי חג. מעבר לרגיל בכל שבת וחג, מדגישים זאת במיוחד בראש השנה, כדי להראות שעם ישראל נכנס ליום הדין מתוך ביטחון בה', ואינו ירא או חרד מדי מאימת הדין.
סימני ראש השנה
(אורות)
כניסת החג: ביום הראשון מדליקים נרות ומברכים להדליק נר של יום טוב, ו"שהחיינו". לפי ההלכה אין להכין דבר מן היום הראשון לשני. הדלקת נרות, עריכת השולחן, חימום ובישול אוכל לסעודת הערב – נעשים רק אחרי צאת הכוכבים.
הסימנים: הסימנים נאכלים במהלך הסעודה – יש שמתחילים בהם מיד אחרי קידוש, ויש ממתינים עד אחרי נטילת ידיים וברכת "המוציא". יש אומרים "יהי רצון" לפני האכילה ויש אומרים אחריה, יש מברכים על הפירות והירקות בפני עצמם ברכת "בורא פרי העץ" ו"בורא פרי האדמה" ויש שאינם מברכים, מכיוון שהם נכללים בברכת הסעודה.
א. טובלים את פרוסת החלה אחרי ברכת "המוציא" בדבש ואומרים "יהי רצון שתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה". ויש ממתינים עם ה"יהי רצון" הזה עד התפוח בדבש. המנהג לטבול את פרוסת הלחם או החלה בדבש נמשך גם בשאר הימים הנוראים, ויש הממשיכים אותו עד הושענא רבה.
ב. מאכלים בסעודה שיש בהם סימן טוב: אוכלים דגים – ואומרים "יהי רצון שנפרה ונרבה כדגים". אוכלים ראש של כבש (או דג), ואומרים "שנהיה לראש ולא לזנב". ועל הכבש יש אומרים: שתזכור לנו עקדת יצחק.
ב. דברי המאכל המוזכרים בגמרא: קרא (סוג של דלעת או קישוא), רוביא (סוג של קטנית, "לוביה"), כרתי (כרשה), סילקא (עלי תרד, סלק או מנגולד), תמרי (תמרים). על הקרא אומרים – "קרע גזר דיננו", על הרוביא – "שירבו זכויותינו", על הכרתי – "שייכרתו אויבינו", על הסילקא – "שיסתלקו עוונותינו", ועל התמרים – "שייתמו עוונותינו" או "שייתמו אויבינו".
מימי הביניים, משהתפזר עם ישראל לכל קצווי תבל, לא הכירו בכל המקומות את המאכלים הללו, ומשם החלו להמציא תחליפים שונים. אוכלים רימון – ואומרים "יהי רצון שירבו זכויותינו כרימון". אפשר להשתמש בסימנים גם בשפות אחרות – דוברי גרמנית ויידיש אכלו גזר ואמרו "יהי רצון שנתרבה", כיון שגזר בגרמנית הוא "מערן" ומשמעותה של מילה זו היא גם להרבות. מכאן ואילך – השמיים הם הגבול. במיוחד מצטיינים בהמצאת סימנים ספרי מנהגים של אדמו"רים חסידיים. הנטייה של רוב המפרשים היא להסביר שאין שום משמעות מאגית בראייה או באכילה של הסימנים הללו – רק אמירת "יהי רצון" כתפילה, והתעוררות הלב למחשבה על הסימן הטוב, יש בה ערך.
שהחיינו: מעיקר הדין, ביום השני אין מברכים שהחיינו – לא בהדלקת נרות, לא בקידוש ולא בתקיעת שופר, שהרי אין זה חג "חדש" לעצמו. כדי לזכות ב"שהחיינו" נוהגים לחדש דבר מה: בהדלקת נרות ובקידוש מניחים פרי חדש, ומתכוונים לאכילתו בהמשך (יש הנוהגים – כאחד הסימנים). בבוקר, מקובל שהתוקע לובש בגד חדש ומתכוון גם עליו, כשמברך "שהחיינו" לפני התקיעות.
יום ראש השנה: כבכל יום טוב, סועדים סעודת חג. יש נוהגים, על פי מאמר בתלמוד הירושלמי, שאין לישון בראש השנה (ביום) – ויש סומכים על דברי האר"י, שאחרי חצות מותר, ואדרבה, מוטב לישון מאשר לעסוק בדברי בטלה: "וְקוֹיֵ ה' יַחֲלִיפוּ כֹחַ".
סיוע לנופשים בחו"ל
לקראת ראש השנה, ארגון "חב"ד לישראלים" השיק בוט ייעודי חדש לישראלים בחו"ל, שיוכלו מהיום למצוא סעודות ראש השנה בעברית, תפילות לדוברי עברית ועוד. הארגון בהנהלת הרב שמעון בינשטוק פועל תחת "מרכז 302", הזרוע הביצועית של חב"ד העולמית בראשות הרב מענדי קוטלרסקי. הוא מלווה ותומך בלמעלה מ-100 בתי חב"ד לישראלים בתפוצות, הפועלים עם קהילות, סטודנטים ומטיילים.
לדברי הרב בינשטוק, "הבוט כרגע בגרסת הרצה ובהמשך אף ייתן מענה רחב יותר לכל מה שישראלי מחפש בחו"ל, החל מסעודות שבת ועד חיפוש בייביסטר בעברית לילד. כל עזרה רוחנית וגשמית שישראלים מחפשים בתפוצות".
פורסם לראשונה: 16:17, 16.08.23
