ביקור במבצר חשמונאי עתיק
(צילום: נדב אבס)
חומות מרשימות מאבני גזית ענקיות, שרידים של מגדלי שמירה, מבנים עתיקים - ומערכת מים תת-קרקעית יפהפייה ויוצאת דופן הכוללת עשרה בורות מים החצובים בסלע: בלב השומרון, מצפון ליישוב איתמר, על גבעה נישאה בגובה 843 מטרים מעל לפני הים, מסתתר מבצר חשמונאי מפואר, שהוא חלק בלתי נפרד מהמורשת ההיסטורית היהודית עוד מימי התנ"ך.
הכירו את תל ארומה, השוכנת בין הכפרים הפלסטיניים העוינים עקרבה וביתא. בשל מיקומו האסטרטגי הנפיץ, האתר הזה לא נחפר מעולם וסודותיו הצפונים מהווים חידה ארכיאולוגית ומושא לתשוקת החוקרים. מה כן נעשה בו? סקירות קרקע שטחיות בשנות ה-60 של המאה הקודמת. לדברי החוקרים - מעט מדי, והם מקווים כי החפירות הנדרשות בו לא יגיעו מאוחר מדי.
בעקבות דיווחים מטרידים שהגיעו למערכת ynet על הרס שיטתי של האתר הארכיאולוגי בידי הרשות הפלסטינית, ובניית מסגד ענק על חורבות המבצר החשמונאי – יצאנו לתעד את מה שנשאר מתל ארומה, הנמצאת בשטח B בשומרון - אזור דמדומים בשליטה פלסטינית אזרחית, ובמקביל תחת שליטה צבאית ישראלית.
"השרידים נהרסו במכוון"
בחודש מרץ 2020 - הפעם האחרונה שבה עלו מטיילים וארכיאולוגים לבקר בתל ארומה - התפתחו מהומות קשות ואלימות במיוחד, שבסופן נמנו נער פלסטיני הרוג ועשרות פצועים. אין אפשרות להגיע לאתר המורשת החשמונאית עצמאית, וחובה לתאם את הביקור עם אבטחה צבאית.
11 צפייה בגלריה
בתוך בור גבעון יקב קדום מתקופת התנ"ך תקופת הברזל ואולי משויך לאבימלך בן גדעון
(צילום: אסף קמר)
כדי להגיע בבטחה לתעד את האתר, יש להיכנס אליו בשעות הלילה בליווי צבאי כבד. "זאת נקודה שאנחנו לא מגיעים אליה, בדרך כלל, אז מבחינתנו זאת זכות לנצל את ההזדמנות לקראת חנוכה ולטייל במבצר החשמונאי המרשים", אומר אלי שוקרון, מ"פ המילואים של פלוגת איתמר והגדעונים. יאיר אלמקייס, מנהל מרכז לימוד וסיור שומרון ודוקטורנט לארכיאולוגיה באוניברסיטת אריאל, מלווה את הסיור שלנו בפן המקצועי, והוא אחד הפעילים המרכזיים בשומרון לשימור המורשת הארכיאולוגית היהודית.
אנחנו יורדים מהכביש לנסיעת שטח לילית בדרך עפר חשוכה, לפי הדיווחים הרבים ברשת הקשר וההתרגשות של החיילים, ניתן להבין כי לא מדובר בסיור רגיל, ואנחנו עולים בנסיעה קופצנית דרך מטעי זיתים עתיקים בדרך עוקפת, לתוך הציר החדש שנפרץ לאתר הארכיאולוגי על ידי הפלסטינים.
בכניסה לתל ארומה ממתינה ההפתעה ההרסנית הראשונה: מתוך החשיכה בולט מסגד ענק בן שש קומות, שזכה בפרסומים הפלסטיניים לשם "מסגד השאהידים". אלמקייס, מזועזע, יוצא מיד לבדוק את ממדי ההרס של השרידים הארכיאולוגיים - בני יותר מאלפיים שנה.
"הפלסטינים פרצו לפה דרך לפני כעשר שנים", אומר החוקר. "כואב הלב, הדרך הזאת הרסה חלק נכבד מהשרידים - אבל גם חשפה את בורות המים הגדולים של ארומה. אני לא מבין מה גורם לאנשים להרוס במכוון שרידים ארכיאולוגיים ולא משנה של מי: יהודים, נוצרים מוסלמים או שומרונים".
עיר הבירה של אבימלך בן גדעון
כדי להגיע לפסגת התל יש לטפס רגלית, עם חיילי המילואים, וקרני האור הראשונות של הבוקר צובעות את השמיים בזריחה אדמדמה ומושלמת, שמגלה נוף מרשים אך גם את ממדי ההרס הנורא. אלמקייס מצביע על שרידי חומה מרשימה מאבני גזית ענקיות, שדרך עפר מודרנית חותכת אותה באכזריות. "כאן הייתה החומה, כאן עמד חדר מגדל שמירה החשמונאי, קצה המבצר. הארכיאולוג ד"ר דביר רביב צילם את החומה והמגדל לפני שנה וחצי - ועכשיו הכול הרוס".
ההרס מכוון: טרקטור יישר את השטח, הרס את החומה החשמונאית, גילח את כל המבנים העתיקים - והציב דגל פלסטיני ענק בראש התל. אלמקייס שבור, ולמרות הזריחה המדהימה והאדרנלין השוטף, תחושה של דיכאון וחמיצות עולה בגוף. החוקר מציין כי השמדת שרידים אותנטיים של אנשי הממלכה החשמונאית, ממשיכי דרכם של המכבים, היא בגדר אסון לאומי. למותר לציין כי ההרס המכוון של האתר הארכיאולוגי הנדיר, הוא ניסיון ישיר לפגוע בלגיטימיות שלנו כעם היהודי השב לארצו.
"מבצר ארומה לא הוזכר בספר המכבים, אבל הוא מוזכר פעמיים בספר שופטים בתור עיר הבירה של אבימלך, בנו של השופט גדעון, ליד שכם", מספר אלמקייס. "הפעם השנייה שהאתר מוזכר כמבצר גדול, היא אצל ההיסטוריון הידוע יוספוס פלביוס. לאחר מלחמת ששת הימים, מיפו את האתר הארכיאולוג פרופ' חנן אשל והסייר זאב חנוך (ז'אבו) ארליך. לאחרונה שרטט ד"ר דביר רביב, מאוניברסיטת בר אילן, את האתר ואת עשרת בורות המים שלו".
מקושר לנכדו של מתתיהו
המקום כאמור לא נחקר, ועל כן הסיפור המדויק שלו נעלם מן העין, תרתי משמע - אך החוקרים מעריכים כי המבצר נבנה כחלק ממסע המלחמה של יוחנן הורקנוס החשמונאי, או של בנו, אלכסנדר ינאי, נגד האוכלוסייה השומרונית - וכדי להגן על עולי הרגל לכיוון ירושלים. מדובר במאה השנייה לפני הספירה, ומי שהיה הכהן הגדול ונכדו של מתתיהו, שבשמו נקשר נס החנוכה וניצחון המעטים על היוונים. "המבצר הזה מעלה שאלה גדולה במחקר: מהו השטח היהודי שהיה פה? על מי הוא הגן? מה שבטוח - זה אתר מרשים ויוצא דופן", מוסיף אלמקייס.
11 צפייה בגלריה
בגדר אסון לאומי: אסף קמר עם החוקר יאיר אלמקייס, בפתחו של בור מים חשמונאי
(צילום: נדב אבס)
במהלך הסיור הנדיר בתוך שרידי המבצר החשמונאי מתגלה מערכת מים מרשימה. אנחנו יורדים לתוך חלל תת-קרקעי, אל יקב קדום מתקופת התנ"ך, המכונה בשפת המדע "בור גבעון". בתוך היקב מימי שפוט השופטים, שעומקו כשניים וחצי מטרים, היו משמרים את היין בימי התנ"ך. אלמקייס מסביר כי מאות שנים אחר כך, החשמונאים הפכו אותו לבור מים, תוך כדי שבירת הקירות.
תשעה בורות מים מרשימים וענקיים נחצבו בסלע, כחלק ממערכת המים החשמונאית. ציר הגישה הפלסטיני המודרני שפרץ את החומות, גילה את הפתחים אליהם, ואנחנו מדליקים פנסים כשאלמקייס מוביל אותנו בזהירות לימי הבית השני, כמו במנהרת זמן, לעבי האדמה. "מדובר במערכת איסוף מים מרשימה", הוא מסביר. "40 אלף קוב מים שנאגרו במערכת של עשרה בורות. כל הבורות נחצבו בצורה סימטרית, עם גג ישר ואחיד. זאת מערכת של בנייה ממשלתית אימפריאלית, מתוך שאיפה להחזיק במקום. הכוונה מראה את החשיבות של האתר. ובאופן אישי אותי מעניין מדוע אגרו כל כך הרבה מים במקום הזה".
חווה סולארית על שרידי המבצר העתיק
המתיחות באזור כיום מחייבת הקפדה על התיאום הביטחוני עם הרשות הפלסטינית, ומחייבת אותנו לעזוב כחצי שעה לאחר הזריחה. השמש עולה בשמיים והנוכחות שלנו בתל ארומה כבר נגלית לעין. למרות הסיטואציה הנפיצה והזיעה שעוטפת אותנו מהריצה המהירה סביב המבצר והטיפוס מבור המים, המפגש המחודש עם קצין צה"ל בתוך שרידי המבצר החשמונאי, היא חוויה מרגשת במיוחד. "השארנו את המשפחות בבית ובאנו לשמור על הגזרה", שוקרון אומר. "זה מרגש שיש הזדמנות לעלות למקום היסטורי כזה עם כל ההיסטוריה של העם שלנו. לצערנו אנחנו צריכים לבוא דרוכים ועם ציוד".
בהתאם למורשת הפלמ"ח אנחנו יורדים למטה בנתיב שונה מהנתיב שממנו באנו, חותכים דרך חווה סולארית פלסטינית לייצור חשמל שנבנתה, כמו להכעיס, על שרידי המבצר - והגוף מתכווץ מכעס על הרס אתר המורשת היהודית.
בעולם מתוקן, מבצר ארומה המרשים ואתרים ארכיאולוגיים נוספים בשומרון, היו יכולים להיות אתרי מורשת ותיירות בינלאומיים – לרווחת כלל תושבי האזור. אך החוקרים מציינים כי באופן מצער מתבצע בשנים האחרונות צונאמי של הרס מכוון ואלים כלפי שרידים חשמונאיים באזור, ממצאים פיזיים אותנטיים המנציחים את זכותנו ההיסטורית על הארץ. הם מוסיפים כי בקרוב לא יישאר זכר למדינה היהודית ששלטה כאן לפני יותר מאלפיים שנה, ולאף אחד, כך נדמה, לא אכפת.
"זו תעודת עניות"
מקמ"ט ארכיאולוגיה במִנהל האזרחי ביהודה ושומרון, הממונה על אכיפת חוק העתיקות באזור זה, נמסר כי "האתר המדובר נמצא בתחום שיפוט ואחריות של הרש"פ, ולמנהל האזרחי אין סמכויות אזרחיות במקום זה. פשוט".
ביחידה לתיאום פעולות הממשלה בשטחים אומרים כי "המנהל האזרחי רואה בחומרה רבה פגיעה והרס של אתרים ארכיאולוגיים במרחב יהודה ושומרון. הטענות שהוצגו בפנייתכם ייבחנו על ידי גורמי המקצוע במנהל האזרחי ויטופלו בהתאם. נדגיש כי המנהל האזרחי משקיע מאמצים ומשאבים רבים בחקר ובשמירה על האתרים הארכיאולוגיים בשטחי יהודה ושומרון, לצד קידום פעילויות אכיפה נגד שודדי עתיקות ומבנים שהוקמו בלב אתרים ארכיאולוגיים".
עוד הוסיפו: "האתר הארכיאולוגי המדובר נמצא בשטח B, המצוי על פי הסכמי אוסלו תחת שליטה אזרחית של הרשות הפלסטינית. נדגיש כי על פי ההסכמים, המנהל האזרחי אמון על מימוש הסמכויות האזרחיות בשטחי C בלבד. חרף זאת, המנהל האזרחי פועל למיגור פגיעה באתרים ארכיאולוגיים בכל מרחבי יהודה ושומרון".
יוסי דגן, ראש המועצה האזורית שומרון, אמר כי "בימי החנוכה אנחנו עדים להריסת מבצר חשמונאי, מהחשובים ביותר, בצורה כה ברברית על ידי הרשות הפלסטינית, שבצורה מכוונת פוגעת באתרים היסטוריים של העם היהודי". הוא הוסיף כי "אבותינו החשמונאים מתהפכים בקברם בשל אוזלת היד שמגלה המנהיגות היהודית בארץ ישראל, וזו תעודת עניות לכל העוסקים בדבר. המועצה האזורית שומרון פנתה לכל הגורמים הנוגעים בדבר, אולם הרשות הפלסטינית ממשיכה לפעול להרס המקום העתיק".
