הרב ישראל מאיר לאו מסביר על השמיטה
(צילום ועריכה: אורות)
שנת התשפ"ב הבאה עלינו לטובה בלוח השנה היהודי, נקראת גם שנת שמיטה. לוח השנה היהודי מורכב ממחזורים של שבע שנים. שש שנים שבהן אנחנו מתנהגים כרגיל, ואילו בשנה השביעית אנו מצווים על פי התורה "לשמוט", מלשון "לעזוב":
" שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ... וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ שַׁבָּת לה'. שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹ". (ויקרא כ"ה, ג'-ד').
"וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ וְיִתְרָם תֹּאכַל חַיַּת הַשָּׂדֶה כֵּן תַּעֲשֶׂה לְכַרְמְךָ לְזֵיתֶךָ" (שמות כ"ג, י"א).
"וְזֶה דְּבַר הַשְּׁמִטָּה שָׁמוֹט כָּל בַּעַל מַשֵּׁה יָדוֹ אֲשֶׁר יַשֶּׁה בְּרֵעֵהוּ לֹא יִגֹּשׂ אֶת רֵעֵהוּ וְאֶת אָחִיו כִּי קָרָא שְׁמִטָּה לה'" (דברים ט"ו, ב').
לפי התורה, חלה חובה על האדם בשנה השביעית ל"עזוב" שלושה דברים: לשבות מעבודת הקרקע, להפקיר את הפירות שצמחו בשנת השביעית לכל מי שרוצה לאוכלם - ובסוף גם לוותר על החובות הכספיים שאחרים חייבים לנו.
טעמים רבים נאמרו למצווה המופלאה הזו, ונציין כמה מהם.
חיזוק האמונה והביטחון
בעל "ספר החינוך" (מצווה פ"ד) כותב שעל האדם לשבות ממלאכה ולהפקיר את שדהו, כדי לזכור שהארץ איננה שלו אלא שייכת לריבון העולמים שברא את העולם, וברצונו נתן לנו את האדמה. בפעולה הזו של השביתה וההפקרה, האדם גם מחזק את בטחונו בקב"ה שיספק את פרנסתו בשנה הזו, על אף שאיננו עובד את האדמה ומפקיר את פירותיה.
קיימות
הרמב"ם בספרו "מורה הנבוכים" (חלק ג' פרק ל"ט) מסביר כי אחת מהסיבות לקיום המצווה היא להפסיק את ניצול משאבי הטבע לשנה אחת. הזמן הזה נועד לאפשר לטבע ולאדמה להתחדש ולהתחזק. בכך נימנע מתוצאות הרות אסון לסביבה ולאדם, שעלולות להתרחש בגלל ניצול מוגזם של משאבי הטבע.
צדקה לאומית
טעם נוסף שאותו מביא הרמב"ם הוא שבשנה הזו, באופן מיוחד, יש חמלה ודאגה לכל העניים והנזקקים; סוג של צדקה כללית שלה שותפים כל בעלי הרכוש במדינה.
בשנה זו אין אף אחד שלא יהיה לו מה לאכול. כולם יכולים להיכנס לכל שדה או פרדס, ולקחת את כל מה שהם צריכים לפרנסתם או לפרנסת משפחתם. בעלי החובות הכורעים תחת נטל החוב, זוכים למחילת חובות כדי לאפשר להם להתחיל מחדש.
באופן זה המוחלשים בחברה יכולים לנצל את השנה הזו כדי לעמוד על הרגליים, ולשפר את מעמדם בחברה.
צדק חברתי
בשנת השביעית מתבטלים פערי המעמדות. אין בעלות על קרקעות, ובעלי הרכוש הופכים להיות כאחד האדם, משוחררים מכל קניין שמבדל אותם משאר האוכלוסייה.
זוהי שנה שבה המרחק בין העני לעשיר מצטמצם, היות ולשניהם יש זכות שווה בקרקע ובתנובתה. במציאות שכזו יכול סוף-סוף להיווצר מפגש אמיתי וחיבור בין שווים. לא בין עני לעשיר, או חלש לחזק, אלא בין אדם לאדם כמותו.
איזון נפשי וחברתי
הרב שאול ישראלי זצ"ל, בספרו "שיח שאול", האיר נקודה משמעותית נוספת בקשר למצות השמיטה.
"אין ערך להתייגעות לריצה מבוהלת להעשיר. באה שמיטה, והכסף אשר נרכש הרי הוא כאבן שאין לה הופכין. הנכסים שנאגרו ברוב עמל מופקרים ומופקעים... בא כאן מעין סילון של מים קרים על המוחות המיוגעים והמזיעים, אשר נוטים לראות ביקום אשר ברגליהם חלק ממהותם... כל אותה תחרות וקנאה, ריצה ועמל... מה מטרה יש בכל אותה צבירת הון אם לא תוכל להנות ממנו במלואו בשלמות? יש הרי בזה הפניית תשומת הלב מהקניינים החיצוניים, והעברת עיקר המחשבה כלפי הקניינים הפנימיים הרוחניים העיקריים, רק אשר בהם יימצא הסיפוק".
לפי הרב ישראלי, ה"עצירה" הזו שמספקת שנת השמיטה, היא קריטית לפיתוחם של האדם ושל החברה. זוהי שנת שבתון שבה לא עובדים בקרקע, מוותרים על החובות הכספיים, ומפנים את תשומת הלב מרדיפה חיצונית אחר הממון והמעמד החברתי, פנימה - אל הפיתוח האישי, המשפחתי והחברתי שהוזנח במהלך השנים. בדרך זאת נוכל לנצל את השנה כדי להתעסק בתיקון האישי ובתיקונה של החברה כולה בה אנו חיים.
בגלל גזרות ורדיפות, גלות ארוכה שבה לא התאפשר לקיים את המצווה (שמתקיימת בארץ ישראל בלבד), ושינויים במודל החברתי והכלכלי בעולם - אירע שמצוות השמיטה איננה מקוימת בימינו באופן שבו צוותה עלינו התורה. אולם העקרונות של המצווה וטעמיה עדיין יכולים וצריכים לשמש לנו כמורי דרך לחברה צודקת ומתוקנת יותר.
- הרב אשר סבג הוא חבר הנהלת "צהר" וראש מיזם "צהר לחיבור"
