2 צפייה בגלריה
חיה ויפה בנמל חיפה: תיעוד מצמרר של שתי אחיות שנפגשו בארץ לראשונה לאחר השואה, בדיוק בכ"ט בנובמבר
(צילום: הנס קאופמן, עיבוד תמונה לצבע: MyHeritage)
יממה לפני שהעצרת הכללית של האו"ם הצביעה בעד תוכנית החלוקה שהובילה להקמת המדינה היהודית, הגיעה לנמל חיפה הספינה "אושן ויגור" ועליה ניצולי שואה שגורשו לקפריסין על ידי כוחות המנדט הבריטי – כולם הורים צעירים לפעוטות. הצלם הנס קאופמן לכד רגע עוצמתי ביותר, כשהאחיות חיה ויפה לוביץ' נפגשו בפעם הראשונה לאחר 12 שנים.
התמונה שבה נראית חיה, ניצולת אושוויץ בת 24, פורצת בבכי על כתפה של אחותה הגדולה, יפה, נחשפה מחדש בעקבות פרויקט מיוחד של חברת MyHeritage לכבוד יום העצמאות ה-75. משתמשי החברה התבקשו לשלוח סיפורים משפחתיים הקשורים להקמת המדינה, ויניב רווה (49), שחקר את עברה של משפחתו, שיתף את סיפורן של סבתו ואחותה.
"לסבתא חיה היו חמישה אחים", סיפר רווה. "יפה עלתה לישראל לפני המלחמה, ב-1935, וכך גם מאשה, אחות נוספת, ב-1936. זמן קצר לאחר פרוץ המלחמה נלקחו שאר בני המשפחה לאושוויץ. אחות אחת, פרידה, הצליחה להימלט למחנה פרטיזנים וגורלה לא נודע. בנימין, האח הצעיר, נרצח בגיל 18, עם הוריו פייגה ואלימלך".
אחרי זוועות השואה – גירוש לקפריסין
חיה שרדה גם את צעדות המוות ובמאי 1947, בהיותה בחודש התשיעי להריונה, עלתה יחד עם בעלה דוד על האונייה "מורדי הגטאות". עשרה ימים לאחר מכן זוהתה הספינה על ידי מטוס בריטי, והותקפה על ידי שתי משחתות. החיילים הבריטים עלו על הסיפון, ולאחר שעות ארוכות של מאבק אלים, שכלל שימוש בגז מדמיע ובזרנוקי מים, כל הנוסעים גורשו לקפריסין, שם הוחזקו במחנות מעצר במשך חמישה חודשים.
בינתיים, יפה ומאשה, אחיותיה של חיה, חיכו לה בארץ. הן הכינו לה קבלת פנים שמחה, עם המאכלים האהובים עליה – אך לשווא. בקפריסין ילדה חיה את בתה הבכורה, ציפורה, אמו של רווה. חיילים בריטים לקחו אותה לבית חולים קטן, וכיוונו אליה את נשקם כדי לוודא שלא תברח בזמן הצירים. ציפורה הייתה אחת מ-609 התינוקות על סיפון "אושן ויגור".
"התמונה הופיעה לימים בספר 'תקומת ישראל'", סיפר רווה. "סבתא שלי ואחותה לא ידעו שזה צולם עד שיצא הספר. הוא היה אצלן בסלון, ובתור ילד אני זוכר שכאשר באנו לסבתא ישר היינו פותחים את הספר ומציצים בתמונה הכל-כך מרגשת הזאת".
האחיות שהתאחדו מחדש סירבו להיפרד שוב. הן עברו להתגורר באותו הבית, ובהמשך הפכו לשכנות, דלת מול דלת, עד שהלכו לעולמן באותה השנה. "התחלתי לחקור את העבר של המשפחה שלי, והבנתי שאני לא יודע כלום", סיכם רווה. "סבתא שלי סיפרה על עברה, אבל בתור ילד לא ממש הקשבתי, לצערי. רק התמונה הזאת תמיד ישבה לי בראש, והרגשתי צורך לשתף מה עומד מאחורי החיבוק הכן הזה".
