"באבוד רשעים – רינה": כשנהרגים מנהיגים שהפכו את עצמם לאויבי מדינת ישראל המבקשים להשמידה – זה מקור לשמחה; כשנהרגים מנהיגים שהרגו וטבחו בבני עמם שלהם עצמם – זה מקור לשמחה; כשנהרגים מי שפעלו כדי לפגוע ביהודים – זה מקור לשמחה; כשנהרגים מי שקידמו את הנשק הגרעיני בעולם, הובילו את כוחות הפרוקסי שלהם לפעול נגדנו באופן ישיר, והיו חלק ממערכת התקפת מדינת ישראל בירי טילים – זה מקור לשמחה. כשנהרגים רשעים של ממש, שהביאו רוע גדול לעולם – זה מקור לשמחה.
קשה למנות את מספר ההופעות בתנ"ך של פסוקים המבטאים את הרעיון הגדול של "באבוד רשעים – רינה". חלק גדול מהשירות במקרא הן שירות על מפלות גדולות של אויבים. מעבר לתנ"ך, זו התחושה האנושית הבריאה והטובה, והיא מתאימה מאוד גם לעמדה המוסרית: מי שהשחית את צלם א־לוהים שבו ובחר ללכת בדרך רשעים מהווה גם מקור גדול לשמחה על כך שמותו מצא אותו. הקריאה "בנפול אויבך אל תשמח" אינה עוסקת בסוג כזה של אויבים. היא עוסקת ביריבים מבית, או באויבים שיש אופק לחיבור מחודש איתם; לא ברשעים.
חגיגות של מתנגדי משטר איראנים מול שגרירות איראן בלונדון, אחרי מות ראיסי
(רויטרס)
בד בבד, מותם של מנהיגים מאיראן אינו משכיח מאיתנו שתי עובדות. ראשונה בהן היא הטרגדיה שהביאה המהפכה האסלאמית, שהפכה את שני העמים לאויבים. מן חזון אחרית הימים שלנו, שאינו אימפריאליסטי, אלא נושא בחובו חזון של צדק, משפט ושלום, דרך הנוכחות המתמדת של התפילה לשלום והעיסוק בו בהיקפים עצומים בכל תפילה ותפילה, ועד למדיניות המעשית של מדינת ישראל – כואב שבמקום לשמוח על שותפות עמוקה בין שני העמים, השמחה היא על אובדנם של מנהיגיהם. היו ימים אחרים לגמרי, ואפשר שיבואו ימים כאלה.
הבחירה ברשע, בפירוד, במאבק, בהפיכה למלחמת חורמה – לא הייתה הבחירה של מדינת ישראל ושל העם היהודי. זו הייתה הבחירה הרעה והפושעת של נושאי "המהפכה האסלאמית", והם אלה שצריכים לשלם את מחיר ההכרעה שלהם. הפתח המתמיד של השיבה למערכת היחסים הטובה עם העם האיראני צריך להישאר פתוח, ליום שבו יוכרעו הכוחות הרצחניים, והברית בין העמים תכונן מחדש. זהו חלק בלתי נפרד מהעיקרון "בקש שלום ורדפהו", והתקווה לכך היא בסיס עמוק לעמדה המוסרית.
עובדה שנייה היא שאין אנו יודעים מה יתפתח מהמציאות החדשה. קשת האפשרויות היא עצומה – מהחרפה והקצנה של המנהיגות החדשה שתיבחר, והעצמתה כמקור רוע עולמי, ועד לתסיסה כוללת בחברה האיראנית וחזרה לימים טובים מהנוכחיים. הדבר אינו עוצר את השמחה על אובדנם של רשעים. ההלכה קובעת כי כאשר מתחולל אירוע טוב – אנו מברכים "הטוב והמיטיב" גם אם עלולה להתפתח ממנו רעה. כל דבר בשעתו. בד בבד, תהיה זה טעות להתעלם מהתוצאות השליליות שעלולות להתפתח מתוך האירוע עצמו, ויש לנווט בחוכמה ובתבונה את דרכה של מדינת ישראל מולו.
הלוואי שממותם של רשעים יתעוררו הכוחות הטובים בכל מקום, ובמקום למלא את העולם בהרג ורצח, בין כלפי בני עמם ובין כלפי האחרים בעולם, תתפתח מגמה הפוכה לחלוטין של התקדמות לקראת שלום עולמי. זו תהיה התוצאה המבורכת ביותר של התרסקות מסוקם של המנהיגים מאיראן.
- הרב יובל שרלו הוא ראש תחום אתיקה בארגון רבני צֹהר
