בית המשפט לעניינים מנהליים מרכז-לוד, אישר תביעה ייצוגית בשם הורים לתלמידות בבתי ספר תיכוניים-חרדיים בבני ברק נגד העירייה, שלטענתם מאפשרת גביית דמי הרשמה למוסדות – בניגוד לחוק חינוך חובה. השופטת מיכל נד"ב דחתה את תשובת הרשות המקומית כי מדובר בתשלום למימון מערך בחינות הקבלה ולא על הרישום עצמו, ואישרה את התובענה.
את התביעה הגישו עמותת "נוער כהלכה" ושלמה מורסיאנו, תושב בני ברק, שפנה לשני סמינרים בעיר כדי לרשום את בתו ללימודים – והתבקש להגיש טופסי רישום ולשלם על כך במזומן. גם לאחר שהמועמדת לא התקבלה לאף אחד מהמוסדות, לא הוחזר לו הכסף, ובמכתבים המבשרים על התשובה השלילית כלל לא הייתה התייחסות לכך.
מורסיאנו פנה לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, ובאמצעות בא כוחו, עו"ד ראובן ביטון, טען כי מדיניות בתי הספר עומדת בסתירה לעקרון חינוך חינם. עו"ד יואב ללום, מנכ"ל "נוער כהלכה", הפועלת לקידום זכויות אזרח בחברה החרדית ובמאבק נגד שחיתות ואפליה במוסדות החינוך שלה, אמר כי העמותה קיבלה פניות רבות מהורים המתארים התנהלות דומה, וביקש כי ההליך המשפטי יכלול גם אותם ואת שכמותם. לדבריו, קיים קושי למצוא תובע ייצוגי שיסכים לעמוד בחזית בנושאים הללו.
במקום העירייה והמדינה – המועמדות
עיריית בני ברק טענה, כאמור, בתגובתה לבקשה, כי משרד החינוך מאפשר לזרם החינוך החרדי לערוך הליכי קבלה למוסדות העל-יסודיים, כחלק מהאוטונומיה החינוכית שנתונה להם, ובכלל זה לבצע מבחני התאמה ומיון פנימיים כמה חודשים לפני תחילת שנת הלימודים.
בהתאם לכך, הסבירו בעירייה כי הרישום או הקבלה לסמינרים אינם מותנים בתשלום כלשהו, אך מכיוון שלצורך הבחינות נדרשות הכנות רבות הכרוכות בהוצאות כספיות, כמו חיבור המבחנים והוצאתם לאור; הכנת תשתית פיזית מתאימה לקיומן; העסקת צוות תפעול לעריכתן, לבדיקתן ולהכנת דוחות סיכום ריאיון לאחר ביצוען, ועוד – ומאחר שהעירייה והמדינה אינן מממנות זאת – נדרשות המועמדות לשאת בהוצאות אלו. עוד הוסיפה המשיבה, כי לפי חוות דעת שניתנה לה מגורמים רלוונטיים במחוז החרדי במשרד החינוך, הדבר מותר.
במסגרת הדיון בעתירה העירה השופטת נד"ב: "אין מחלוקת בין הצדדים כי המשיבה אינה רשאית לגבות דמי רישום או תשלום עבור קבלה. המחלוקת היא בשאלה מה טיבם של התשלומים נושא בקשת האישור". לאחר שהמבקשים הציגו בפניה את נוסח מכתבי הזימון לבחינות מטעם בית הספר, היא השתכנעה כי משתמע ממנו שהתשלום המבוקש הוא בגין רישום וקבלה.
כך, למשל, כתבה כי "סמינר בית יעקב שבבעלות המשיבה דורש להביא 50 שקלים לשם המשך הליך הפניה לרישום", וכי "לאחר הקבלה דורש סמינר זה תשלום מזומן של 150 שקלים לשם 'השלמת הרישום' ו'סיום הליך הרישום', ועוד מוסיף כי אי סיום הרישום, הכולל תשלום של 150 שקלים, יביא לביטול בקשת הרישום". מכאן הסיקה השופטת: "משמע, כל אחד מן 10 התשלומים הנ"ל הוא חלק בלתי נפרד מהליך הרישום".
"נחה דעתי כי ההליכים המפורטים הם הליכי רישום או הליכי קבלה, כמפורט בהנחיות, ושהתשלומים הנזכרים בהם הם לכאורה בגין הליכים אלה", סיכמה. "נוכח מסקנתי, אני קובעת כי התשלומים נושא בקשת האישור הם לכאורה דמי רישום או דמי קבלה שגבייתם אסורה, כמוסכם". לנוכח זאת, החליטה לאשר את הבקשה לתובענה ייצוגית, וחייבה את עיריית בני ברק בשכר טרחה לבא כוח המייצגים בסכום של 35 אלף ש"ח.
