הכוהנת רייצ'ל קאן מקבלת את פני המשתתפות תוך זמזום נעימה מונוטונית ונגינה על שְרוּטי-בּוֹקס – הרמוניום בגרסה הודית. "מה נורא המקום הזה", היא מזמרת. "מה נורא הגוף הזה. מה נורא המקום הזה. מה נורא המסע הזה בזמן ובמרחב". הן יושבות בטקס תפילת שבת מהסוג הלא-שגרתי, שכולל גם את חוויית המדיטציה שהיא מובילה בכל חודש, בלוס-אנג'לס.
קאן – משוררת, אמנית ורקדנית – מזמינה את המשתתפות בטקסי התפילה שלה להרגיש בנוח, ורבות עושות כך בתנוחות יוגה או בשכיבה, בתיפוף או בריקוד, אף על פי שכעת האירוע מתרחש באמצעות זום.
- המהגרים החדשים: האתיופים ש"תופסים טרמפ" על מחנות הממתינים/ עו"ד ד"ר יונה שרקי
"לממש את גן העדן: מסע נפש של שבת", היא מכנה את טקסי התפילה, והם כוללים מחווה לאדמות הילידים, ובכלל זה הכרה בכך שהשכונה של קאן בלוס-אנג'לס בנויה על אדמה שהייתה פעם משכנם של בני שבטי הקיז', הטוֹנגבָה והצ'וּמאש. ויש גם אזכורים רבים של השכינה – הפן הנשי של האלוהות, שצבר פופולריות בארצות הברית בעקבות התגברות ההתעניינות בקבלה. התפילות המסורתיות נאמרות בעברית בלשון נקבה, ומודבקות באנגלית לתיבת הצ'אט של זום.
4 צפייה בגלריה
טקס סיום מחזור של בוגרות מכון כהנת, במרכז הנופש היהודי ע"ש איזבלה פרידמן בקונטיקט
(צילום: גילי גץ, מכון כהנת לכוהנות עבריות)
רעיון הכוהנת העברייה נראה אולי רדיקלי, אך כבר איננו מחזה נדיר כל כך. קאן היא אחת מכמעט מאה בוגרות של מכון "כהנת" (Kohenet) לכוהנות עבריות. המכון מבקש להחזיר עטרה ליושנה לצורות הקדומות של ההנהגה הרוחנית-הנשית בעולם היהודי, תוך מתיחת גבולות התיאולוגיה והפרקטיקה הדתית.
בהשראת נשים יהודיות דוגמת מרים הנביאה, שהובילה את הנשים בשירה ובתופים בסיפור יציאת מצרים, פועל המכון בגישה המשלבת ארציות ורוחניות, תוך התמקדות במדיטציה, בתנועה, בתיפוף ובמוזיקה. המייסדות מחויבות להשבת טקסים שאבדו עם השנים, להבאת קולות של נשים למרכז הבמה, ולעיצוב הנהגה רוחנית הקשובה לסוגיות הבוערות ביותר של היום – מהרס הסביבה ועד ליצירת מרחבים בטוחים ליהודים לא-לבנים וליהודים בעלי מגדר לא שגרתי.
להביא את הקול הנשי ליהדות
הרבה ג'יל המר, שייסדה את המכון ב-2006 יחד עם טאיה שיר, החלה את דרכה בבית המדרש לרבנים של התנועה הקונסרבטיבית, שם חיפשה אחר גישה פמיניסטית לתרבות ולטקסטים היהודיים. אבל אפילו הגישה השוויונית של בית המדרש לרבנים הייתה, לדבריה, לא יותר מניסיון "להוסיף נשים ולערבב".
4 צפייה בגלריה
כוהנות יהודיות משמשות במגוון תפקידים רוחניים
(צילום: גילי גץ, מכון כהנת לכוהנות עבריות)
"היה לי קשה מאוד עם המבול הבלתי פוסק של טקסטים רבניים שלא כללו את נקודת המבט הנשית", היא מסבירה. "כאילו אומרים לך: 'את יכולה לשחק או להתאמן, אבל אל תיגעי, בבקשה ממך, במערכת שיצרה את כל זה'. ההרגשה הייתה כאילו אני מתבקשת לשחק באמצעות שתי קוביות מזויפות. אבל בבית המדרש גם רכשתי את ההבנה שיש עוד כל כך הרבה בהיסטוריה היהודית, ושחייבת להיות דרך להתמקד באופן מלא בקולות של הצד הנשי".
כאשר המר ושיר הקימו את המכון, הן בחרו במונח "כוהנת" משום שהוא נראה להן אותנטי לסוג העבודה הרוחנית שהן עושות. במובנו המקורי מתייחס המונח כהן לבני משפחת הכהונה, צאצאיו של אהרון אחי משה רבנו, שהופקדו על ביצוע עבודת הקודש במשכן ולימים בבית המקדש. הן בחרו, כמובן, בצורת הנקבה של המונח.
"אין דרך אחת להיות כוהנת"
"הכוהנות היהודיות" משמשות כעת במגוון תפקידים רוחניים: נושאות משרות דתיות רשמיות בבתי כנסת, מלוות רוחניות בבתי כלא, יועצות בהוספיסים, מטפלות בצמחי מרפא, מיילדות ומספרות סיפורים. יש מהן שמפתחות נהלים למקוואות קוויריים, או מספקות הקשרים טקסיים לעגן בהם אקטיביזם בתחום הפוליטיקה המגדרית או שינוי האקלים. אחרות הן משוררות ואמניות במה, דוּלות ומטפלות בתחום הנפש.
4 צפייה בגלריה
"הרוב באות בגלל הצד האלוהי הנשי וסוגים שונים של הנהגה רוחנית". טקס כוהני
(צילום: גילי גץ, מכון כהנת לכוהנות עבריות)
"אין רק דרך נכונה אחת לכוהנת", אומרת שיר. "כל אחת מביאה נקודת מבט בהתאם לתכונות שניחנה בהן, לדברים שמלהיבים אותה ולטווח העשייה שלה".
התלמידות באות מרקעים מגוונים, החל מהאורתודוכסיה החרדית ועד לנשים שנעשו מודעות לזהות היהודית שלהן רק בשלב מאוחר בחיים. אמנם הן מבקשות להפוך לכוהנות בשל מגוון סיבות, אך כולן נמשכות לרעיון חקירת האלוהים, האמונה והמנהגים היהודיים דרך משקפיים פמיניסטיים.
התלמידות באות מרקעים מגוונים, החל מהאורתודוכסיה החרדית ועד לנשים שנעשו מודעות לזהות היהודית שלהן רק בשלב מאוחר בחיים. אמנם הן מבקשות להפוך לכוהנות בשל מגוון סיבות, אך כולן נמשכות לרעיון חקירת האלוהים, האמונה והמנהגים היהודיים דרך משקפיים פמיניסטיים
"הרוב באות בגלל הצד האלוהי הנשי וסוגים שונים של הנהגה רוחנית", אומרת שרה צ'נדלר, מחנכת מברוקלין, אמנית ואקטיביסטית בוגרת המחזור הרביעי של המכון. "הגעתי בשביל הדברים הארציים המגולמים בגוף, ובדרך מצאתי את הצד האלוהי הנשי ואת ההעצמה הנשית".
צ'נדלר מנחה חגיגות של מחזור החיים היהודי ומנהלת את קולקטיב שמיר, עמותה המייעצת למנהיגים רוחניים בנושא חידוש הקשר היהודי לאדמה. "כמעט בשום שלב לא ביקשתי לי באמת תואר או הסמכה", היא אומרת. "הדבר המשמעותי היה עד כמה אנחנו שונות זו מזו".
מעגל תמיכה של כוהנות
הכוהנות היהודיות הן כבר תופעה של ממש ופזורות בכל צפון אמריקה. בֶּקָה סטאר, המתגוררת בעמק ההדסון בניו-יורק – או "אדמות בני הווֹפּינגר הילידיים", כפי שמכנה זאת אתר האינטרנט שלה – היא אמנית מולטימדיה היוצרת עבודות צבע, רישום, איור, מיצב ואריגה מתוך יהדות "בסגנון כוהנת".
מיקי רֵייבר, כיום חברה בצוות ההנהגה הדתית בטמפל עמנואל בעיר ברבנק, קליפורניה, מובילה טקסים זה זמן רב והזדהתה ככוהנת במשך שנים, עוד לפני שחברה לקבוצה של נשים בעלות תפיסה דומה דרך המכון. "זה משמעותי מאוד עבורי לא להיות לבד, ללמוד יחד ולתמוך זו בזו", היא אומרת.
רייצ'ל רוז ריד מבריטניה, אחת הכוהנות הראשונות שהוסמכו מחוץ לצפון אמריקה: "אני רוצה להעצים בני אדם כך שאם לא יצליחו למצוא את מה שנחוץ להם בסידור, תהיה להם אפשרות ליצור כל טקס שנחוץ להם וישרת את מטרתם"
הארייט ווימז היא פסיכולוגית מוסמכת ואקטיביסטית, המציגה את עצמה בחוגים יהודיים בשם "הארייט מבקשת". היא הקימה מתחם מנוחה בהשראת "כהנת" בקהילתה בבולטימור, מרילנד, ועובדת על יצירת מרחבים ליהודים לא-לבנים.
"המכון מעודד נשים להפוך למנהיגות במרחב היהודי, והוא סייע לי לשאוף להפוך למנהיגה יהודית מקצועית", אומרת ווימז, "יהודייה מתוך בחירה". "ארגון 'כהנת' שם במרכז את קולותיהן של אלו המזדהות כנשים, קולות שיש לרומם בתוך הקהילה היהודית. ככוהנת שאיננה לבנה, אני חשה תמיכה מיוחדת בזהותי כיהודייה וכשחורה. המרחב של 'כהנת' עוטף את כל ההיבטים של מי שאני".
להרחיב את טקסי מעגל החיים
תוכנית הלימודים בת שלוש השנים המספקת הכשרה והסמכה מתמקדת ב-13 "נתיבות" הבוחנות ארכיטיפים נשיים שונים: דמות המיילדת, האישה החכמה, הנביאה ואחרות. דמויות הנשים נלמדות לצד טקסטים יהודיים מסורתיים יותר. התוכנית מתמקדת גם בהרחבת טקסי מעגל החיים היהודי בזמננו, ומעודדת את התלמידות ליצור טקסים וחוויות רוחניות משלהן, שבהם תוכלנה להשתמש כדי לעזור לאחרות לציין את הרגעים המקודשים שלהן. מסלול הלימודים מגיע לשיאו בטקס הסמכה.
הארייט ווימז: "מכון 'כהנת' שם במרכז את קולותיהן של אלו המזדהות כנשים, קולות שיש לרומם בתוך הקהילה היהודית. ככוהנת שאיננה לבנה, אני חשה תמיכה מיוחדת בזהותי כיהודייה וכשחורה. המרחב של 'כהנת' עוטף את כל ההיבטים של מי שאני"
"דת צריכה לענות על כל צורכי מעגל החיים שלנו ורגעיו החשובים", אומרת רייצ'ל רוז ריד. היא סופרת, אמנית ספוקן וורד ומספרת סיפורים מבריטניה, וגם אחת הכוהנות הראשונות שהוסמכו מחוץ לצפון אמריקה.
"אני רוצה להעצים בני אדם כך, שאם לא יצליחו למצוא מה שנחוץ להם בסידור – תהיה להם אפשרות ליצור כל טקס שנחוץ להם וישרת את מטרתם, בידיעה שמאחורי המעשה הזה עומדת מסורת יהודית ארוכה. אני רוצה שיידעו שהם לא לבד, ושבכל פעם שהם עושים את זה, הם מעלים את זכרם של אבות ואמהות קדומים שכמעט ונשכחו מלב".
הגולם מפראג, הגרסה הנקבית
קצירה לֶסֶר, שהוסמכה בשנת 2009 כחלק מהמחזור הראשון של המכון, משקפת את העבודה המגוונת במסגרת פעילותה של "כהנת". היא הובילה טקסי תפילה, כתבה שירה ותפילות, עיצבה טקסים חדשניים בהשראת המסורת היהודית ויצרה קמעות וחפצים רוחניים אחרים, בהם אלטרנטיבה לקלפי טארוט המבוססת על תורות הכוהנת.
קצירה לסר: "השפעתן של הכוהנות על הקהילה היהודית גדולה הרבה יותר מהנוכחות המספרית שלנו. מ'כופרות' – הצלחנו להפוך לקהילה שאנשים פונים אליה כשהם רוצים מוזיקה חדשה, ומעוניינים לבחון את התפילה והמנהגים היהודיים"
היא רואה עצמה כ"כוהנת תאגידית", ושואבת מניסיונה המקצועי בפרסום ובתקשורת כדי לחולל שינוי בסביבות תאגידיות. פרופיל הלינקדאין שלה מזהה אותה גם כ"ברונית סירופ", בהיותה שותפה מייסדת של חברת סירופ מייפל.
המיזם האחרון שלה, "גולם/ת", יונק מאגדת הגולם מפראג מימי הביניים, על גוש אדמה שהפך באמצעים מאגיים ליצור חי שנועד להגן על הקהילה היהודית. לסר מעודדת את עוקביה ברשתות החברתיות ליצור גולם (או "גולמת", גרסה נקבית של המילה), ומספקת באתר האינטרנט שלה הוראות כיצד "להפעיל" או "להשבית" את כוחות ההגנה שלהם.
"השפעתן של הכוהנות על הקהילה היהודית גדולה הרבה יותר מהנוכחות המספרית שלנו", אומרת לסר. "הצלחנו להפוך מ'כופרות' וכינויים גרועים אף יותר - לקהילה שאנשים פונים אליה כשהם רוצים מוזיקה חדשה, ומעוניינים לבחון את התפילה והמנהגים היהודיים במאה ה-21".
"פגאניות ומאגיה – מונחים פוליטיים"
הסמכת הכוהנות העבריות המשמשות כנשות דת יהודיות אכן גרמה אי-נוחות בכמה חוגים, בלשון המעטה. אפילו בזרמים ליברליים היו מנהיגים יהודיים שהביעו דאגה מהשימוש של מכון "כהנת" בפגאניות ובטקסים מבוססי אדמה, לצד התורות היהודיות המסורתיות. בימי קדם שימשו כהנים בתפקידים דתיים יומיומיים במקדש, אך בימינו תפקידיהם מוגבלים לזכויות-יתר מסוימות בבית הכנסת. מכיוון שאין שום תקדים לנשים המשמשות בתפקידי כהונה, המושג "כוהנת" מקושר לעיתים עם פגאניות או מאגיה.
הרבה ג'יל המר: "'מאגיה' זה כינוי הגנאי לטקסים שעושים אנשים ונשים שאינם חלק מן ההיררכיה. רבנים שמתנועעים בבית הכנסת זו תפילה, אבל נשים שעושות בבית טקסים עם קטורת בלי הרשאה זו מאגיה"
"כל המונחים האלה הם פוליטיים", טוענת המר. "'מאגיה' זה כינוי הגנאי לטקסים שעושים אנשים ונשים שאינם חלק מן ההיררכיה. רבנים שמתנועעים בבית הכנסת זו תפילה, אבל נשים שעושות בבית טקסים עם קטורת בלי הרשאה זו מאגיה".
כוהנות רבות אומרות שהספקנות שאפיינה את השנים הראשונות, התפוגגה כאשר קהילות החלו לאמץ את הסגנון של "כהנת", ואפילו הפכו אותו לנורמה. קשירה הלב פַייף, מנכ"לית המכון, מספרת כי קהילות יהודיות ליברליות מבקשות יותר ויותר את סוג "הכישוף היהודי" המבוסס-אדמה שבוגרות המכון מציעות. בשעה שיש מי שעדיין רואים בקהילה הזו פרינג', הכוהנות אינן שוללות את מנהגי היהדות המסורתית.
"יש לנו שבת ואנחנו לומדות פרשת שבוע כמו יהודים אחרים", מציינת המר. "אנחנו לא זורקות את הכול לגמרי. זה חלק מהעבודה המקודשת שלנו ומגוף הידע שאנחנו משתמשות בו".
"מה הטעם בדת אם היא לא מיסטית?"
"לממש את גן העדן: מסע נפש של שבת" החל כתוכנית קטנה בטמפל "משכן תפילה" בווניס, קליפורניה, אבל קאן לא אוהבת לעשות דברים בקטן. תפילות השבת השבועיות שבתחילה היו מוגבלות רק לכנסים ולאירועים המיוחדים של המכון, מתקיימות כעת מדי שבת באופן מקוון, עם משתתפות מכל רחבי העולם.
"אנחנו משתנים משום שהעולם משתנה", מסבירה פייף. "זו תקופה מרגשת לחיות בה כיהודייה וככוהנת. אני מאמינה שהדרכים שלנו להוביל ולבנות קהילה הן היסוד למה שיבוא בהמשך".
סוזן לוי - עורכת חדשות ברדיו, המשתתפת באופן קבוע בתפילת השבת של קאן - מספרת שהחוויה מעבירה אותה "לממד אחר", ומציינת בעיקר את הפיזיות של התפילה והחיבור שלה למיסטיקה היהודית. "זה קצת מאתגר את הגבולות היהודיים שלי, אבל אני אוהבת שמאתגרים אותי", מוסיפה לוי. "מה הטעם בדת אם היא לא מיסטית?"
