"וכל העם רואים את הקולות" – כך מתואר מתן תורה בהר סיני בספר שמות (כ', י"ד). מה זה אומר? איך ניתן לראות קולות? איך הם נראים? כמו כל שאלה יהודית טובה, השאלות האלו קיבלו תשובות מעניינות ולפעמים בלתי צפויות במשך הדורות.
יש שטענו כי ראו ממש את האותיות של עשרת הדיברות עפות באוויר. אחרים הסבירו שבשעה גורלית זו, עם ישראל היה במצב תודעתי אחר, שבו כל החושים התאחדו לחוש אחד. פרשנים נוספים דחו את שני ההסברים האלה לטובת משהו קצת יותר רציונלי: מדובר במטפורה, הם אמרו. בדיוק כמו שלפעמים "מריחים פחד", או כשבאנגלית אומרים לפעמים "אני רואה" כדי לציין שמשהו מובן, כך גם בני ישראל "ראו" את מצוות וחוקי התורה.
מעמד הר סיני וקבלת התורה היו אבן שואבת של יצירה נוצרית ויהודית כאחד, לאורך מאות שנים, וכך הם נראו בכמה דימויים נבחרים מאוספי הספרייה הלאומית.
מחזור איטלקי מדהים מהמאה ה-15 מראה את משה על הר סיני, מקבל ספר תורה משמיים. צריכים לתת קרדיט לאמן על כך שממש התאמץ להראות את הצלילים ותקיעות השופר המוזכרות בטקסט המקורי.
פרשנויות נוצריות לטקסט התנ"כי
פחות צבעוני (ופחות יהודי) הוא הדימוי שמגיע מאחד הספרים המודפסים הראשונים ששילב דימויים וטקסטים. "ליבר כרוניקארום", שיצא לאור בשנת 1493 בנירנברג, הוא אנציקלופדיה היסטורית שהודפסה בלטינית ואחר כך בגרמנית.
יהודים לא ממש נוהגים לצייר את אלוהים (בלשון המעטה), אבל לאמנים הנוצרים שיצרו את יצירה הזו היה פחות אכפת. הם לא חששו להראות את אלוהים בכבודו ובעצמו נותן את עשרת הדיברות למשה. כמו בהרבה יצירות אמנות אחרות שמתארות את משה מאותה תקופה, גם כאן הוא בעל קרניים, כתוצאה מתרגום מוטעה של הטקסט העברי המקורי (לפסוק שבו נאמר על משה כי "קָרַן עוֹר פָּנָיו"). שימו לב גם שיש עוד סתירה ניכרת לטקסט המקראי: בציור בני ישראל מחכים די בסבלנות לקבלת התורה.
ביצירה שערך מיסיונר ישועי במאה ה-18, התערבבו קצת הזמנים. ישו הצלוב מוצג ממש ליד משה בהר סיני. כמו כן, הסתכלו על המדרגות העולות להר. משה בן ה-80 בוודאי היה שמח להשתמש בהן.
בדימוי דומה, שהודפס ברוסיה בשנת 1821, רואים את אלוהים נותן במו ידיו את עשרות הדיברות לידי משה.
לא רואים את ידי ה' בציור שהודפס בוונציה במאה ה-16, אבל למשה יש קרניים (שוב) וגם "בוטקה" נעים לבלות בו 40 לילה ויום.
משה על המפה
משה על הר סיני מככב באינספור מפות נוצריות, לפעמים כמיקום במפה עצמה ולעיתים כקישוט לצד המפה. בדוגמאות הבאות תוכלו לראות שהדימויים שוכפלו מדי פעם או הועתקו בין מפות שתורגמו לשפות שונות.
משה רבנו פינת כנר על הגג
אמנים יהודים נקטו גישה שונה ביחס למעמד הר סיני. במפה של יהוסף שווארץ מווירצבורג מהמאה ה-19, נראים לוחות הברית עם עשרת הדיברות על הר סיני, בלי משה – שסביר להניח שלא צויר ממניעים דתיים של יוצר המפה או של הלקוחות הפוטנציאליים שלו.
אף שיש מפות יהודיות, כמו זאת של יהוסף שווארץ לעיל, מקור נפוץ יותר לציורים ודימויים של משה והר סיני הוא הגדות של פסח.
בדימוי פרי ידיו של אמן יהודי מפורסם בשם משולם זימל בן משה, אנו רואים גדר סביב הר סיני המוזכר בטקסט המקראי. הסצנה "השטעטלית" נראית קצת כמו משהו שנלקח מהמחזמר "כנר על הגג", לא?
ציור דומה, שבו משה מוסתר מעין הצופים כי הוא מוקף בעננים, מופיע ביצירה של אמן יהודי ידוע אחר, יוסף בן דוד מליפניק. הציורים של משולם ויוסף (לצד היצירה של עוד אמן כאן למטה) מבוססים ככל הנראה על "הגדת אמשטרדם", שנדפסה בשנת 1695.
ועכשיו, האיור שחיכיתם לו (או שלא). מרחוק הוא נראה די דומה למה שראינו כבר. דימוי סביר של משה במעמד הר סיני:
אבל ככל שמתקרבים, רואים שמשהו לא בסדר פה. עם כל הכבוד לילדים, הציור הזה, שמופיע בכתב יד בן מאות שנים שערכו לא יסולא בפז, נראה כמו – אולי – יצירה מכיתה ב'.
אולי זהו דיוקן עצמי של תלמיד בית ספר יסודי זועם שקורע את שיעורי הבית שלו? האם משהו השתבש בדרך? הילד של המאייר התערב במלאכה כשאבא לא הסתכל? הצבע אזל? סגנון "פוסט-מודרני" לפני שהיה בכלל "מודרני"? ניסיון שיקום אמנות כושל?
לעולם לא נדע, אבל אולי – כמו הקולות בהר סיני, כל יצירת אמנות טובה וכל טקסט יהודי – על כל אחד ואחת מאיתנו לפרש את מעמד הר סיני בדרכו הייחודית.
בהכנת הכתבה סייעו ד"ר יואל פינקלמן, ד"ר סטפן ליט ואיילת רובין.