המכתב שגילה סבא רבא החביא יהודים והציל חיים
(צילום: נוויל האריס)
"ודאי תופתע לקבל את המכתב הזה. הוא נכתב על ידי פלה וידוויגה קייזמן מוורשה, ואנו אסירות תודה לך. חלף זמן רב מהיום שבו נפרדנו ממך לשלום, אך עם זאת, לא הבענו את תודתנו החמה לך על כל הטוב שעשית למעננו. לא נשכח לעולם את המעשה האצילי שבהצלת חיינו, וכל דבר שעשית למעננו חקוק בזיכרוננו".
סטניסלב יורז'יק מצא באקראי מכתבים ישנים ששלחו שתי נערות יהודיות, אחיות, לאביו - פולני שסיכן את חייו והציל את חייהן. את המכתבים העביר לנכדתו, קרולינה יורז'יק, שהתרגשה לגלות כי הסיפורים שעליהם גדלה – לובשים לפתע ממשות. גם אצל סבה, שהיה אך נער כבן 12 באותם ימים אפלים, צפו ההרהורים על הנערות שבמשך שנים תהה מה עלה בגורלן, לאחר שהוסתרו בעליית הגג שלו.
- מבט אל הסוף: כשגוג ממגוג יפשוט על ישראל/ פרופ' רוחמה וייס
חיפוש שהריצה הנכדה, קרולינה, ב-MyHeritage, פלטפורמת הייטק גניאולוגית - חשף את מלוא הסיפור עד לימינו, את אילן היוחסין שהצליחו שתי הניצולות להקים וגם הביא לקשר בין המשפחות ששיאו בבקשה להכיר בסטניסלב-האב כחסיד אומות העולם.
"סבא שלי תמיד רצה לדעת מה קרה לפלה וידוויגה", מספרת יורז'יק, מעצבת אופנה בת 35, בריאיון לאולפן ynet. "הוא דיבר עליהן הרבה במהלך השנים. גם אני רציתי לדעת אם הן שרדו. גם כדי לדעת שיש סופים טובים בעולם".
מכתבים מעולם אחר
משפחתה של יורז'יק עזבה את פולין והיא עצמה גדלה בסטוקהולם, כשסיפור הצלת היהודיות שזור בתולדות משפחתה במלחמת העולם השנייה. ברגע שראתה את המכתבים, ידעה יורז'יק שעליה לעשות הכול כדי לאתר את צאצאיהן של האחיות. "רבים מבני משפחתי חשבו שזה מיתוס", היא מספרת.
"קשה להביע במכתב את הבעת התודה העצומה והקשר העמוק שאנו חשות כלפיך", כתבו האחיות בשנת 1948. "אנו מודעות לכך שחייך עמדו בסכנה בשל נוכחותנו הזניחה. אנו חשות יראה כלפיך, כמי שעשה את המעשה הנפלא ביותר של הצלת חיי אדם, שכן היו כה מעטים, נאצלים, שהקריבו עצמם למעננו, היהודים, אשר סבלו כל כך. תודה לאל, אנחנו בחיים", הן המשיכו לעדכן, "והותרנו מאחור את כל החוויות הנוראיות והסבל".
האחיות המשיכו לספר במכתב כי הן שוהות בגרמניה לעת עתה, וכי שתיהן נישאו. הן ביקשו את מידת הנעליים של סטניסלב, והסבירו כי ברצונן לשלוח לו זוג נעליים. "אנו מתעניינות מאוד בכול ורוצות לקבל את התמונה המלאה", כתבו לו. "נא קבל את ברכותינו הלבביות ביותר והאיחולים הטובים ביותר".
פלה וידוויגה קייזמן נולדו בוורשה. הנאצים רצחו את הוריהן והן הצליחו בדרך לא דרך להימלט. כשהן באפיסת כוחות, הגיעו השתיים לעיירה סמוכה בפולין. סטניסלב יורז'יק, נוצרי תושב המקום ואב לשניים, מצא אותן כשהן פצועות ומדממות בשטח. הוא הבין כי הן יהודיות – ולמרות זאת, על אף הסיכון העצום שבדבר, אוסף אותן והעניק להן מקלט מפני הנאצים בעליית הגג שלו, במשך שנתיים.
החלקים הצטרפו לסיפור שלם
המכתבים שקיבלה יורז'יק לידיה היו ישנים מאוד. כתב יד והשפה הארכאיים הקשו על הקריאה – אך שמות האחיות היו ברורים מספיק. יורז'יק מחליטה לחפש את שמותיהן באתר MyHeritage – ועד מהרה היא מוצאת את אילן היוחסין עם שמות האחיות ממש כפי שהם מופיעים באותו מכתב. היא מחליטה ליצור קשר עם הבחורה שמנהלת את אילן היוחסין, ומקבלת תשובה מפתיעה: אני הנכדה של ידוויגה והאחיינית של פלה. "היו לי דמעות בעיניים, כל כך שמחתי לשמוע שהן ניצלו", מספרת יורז'יק.
קארן נורמן מניו-יורק, דור שלישי לשואה, גדלה כמעט ללא סיפורים. כמו ניצולי שואה רבים, העדיפו סבה וסבתה להניח את ההיסטוריה במרתף הזיכרונות ולעסוק בהווה בלבד. שתיהן עזבו את אירופה המדממת לאחר המלחמה, כדי לפתוח בחיים חדשים בצפון אמריקה – ידוויגה בטורנטו שבקנדה ואחותה בשיקגו.
"הצטרפתי ל-MyHeritage משום שאנחנו פשוט לא יודעים מה עלה בגורלם של בני המשפחה", סיפרה נורמן ל-CNN. "הדבר היחיד שידעתי היה שמישהו הציל אותן והחביא אותן בביתו. אנחנו לא יודעים היכן הן היו בשאר המלחמה. אני יודעת שהן הגיעו לבמברג שבגרמניה לפני שעזבו את אירופה, ושסבי וסבתי נפגשו בעיר בשם לוקוב. אחרי שהם נישאו היה עליהם להתחבא – כנראה משום שסבי היה פרטיזן".
מוריס נורמן, אביה של קארן ובנה של ידוויגה, מספר אף הוא כי "לפי הידוע לי, נראה שהזוג הצעיר שאסף אותם לביתו היו אנשים טובים מאוד. הם הביאו להם אוכל ודאגו להם ככל שניתן. אני לא יודע איך בדיוק הגיעו אמא שלי ודודה שלי לחווה שלהם, אבל אני יודע שהן חיו בעליית הגג משך שנים ספורות, כמו אנה פרנק. בלילות הן היו יוצאות אל השדות וגונבות תירס ותפוחי אדמה, עושות מה שעליהן לעשות כדי לשרוד - וחוזרות חזרה".
נורמן מוסיף: "אמא שלי ודודתי לא סיפרו הרבה על המלחמה. אבי, חנוך, פלט לעיתים פרט כזה או אחר, אבל מלבד זאת, הוא לא דיבר על הנושא. לעיתים, כשישבתי איתם ודחקתי בהם שוב ושוב, היה אחד מהם נותן לי פרטים בסיסיים, אבל לא את הסיפור המלא".
"זה היה מצב מלא מתח", הוא מספר, "משום שהמצילים חששו שהגרמנים או שפולנים אחרים שגרו באזור, יתפסו אותם. פולנים רבים לא היו ידידותיים כלפי היהודים, אבל היו גם מי שחשו אהדה למצוקתם וניסו לסייע ככל שיכלו, כמו אלה שהצילו את אמי ודודתי. הם סיכנו את חייהם, משום שאם היו נתפסים, הגרמנים היו יורים בהם בוודאות".
"שיתפו פעולה עם הפרטיזנים"
עצם קיומן של הצעירות הוסתר לחלוטין. "השכנים כלל לא ידעו, משום שהמצילים שמרו על העניין בסוד. איש לא ידע שהן מתחבאות בקומה העליונה. לו ידע מישהו, הוא היה מלשין לגרמנים ומקבל פרס על הסגרת האחיות", אומר נורמן, ומדגיש את אצילותו של יורז'יק, שהסתיר אותן על אף שלא היה להן כסף או יכולת לעבוד.
"אני יודע בוודאות שידוויגה ופלה הושמו במעצר באירופה", מספרת קארן. "הן לא היו פרטיזניות, אבל הן שיתפו פעולה עם הפרטיזנים. היה עליהן לעשות דברים יוצאי דופן על מנת לשרוד, והיו דברים שהם לא רצו שיידעו. אנשים רבים שיקרו, משום שזו הייתה הדרך היחידה לשרוד. זו גם דרך לשכוח".
ניתאי אלבוים, תחקירן MyHeritage, ליווה את הסיפור מקרוב, מרגע קבלת הפנייה: "המכתב היה מאוד ישן וכתב היד והשפה הארכאית הקשו על הבנתו", הוא מספר, "ולכן דאגנו קודם כל לתרגם אותו באופן מקצועי, כדי שנוכל לגשת למחקר. ואז השגנו פרטים נוספים, מצאנו מסמכים היסטוריים רלוונטיים - ובעצם ביצענו מחקר נוסף שממצאיו תומכים בסיפור".
אלבוים היה גם מי שסייע לקשר שבין המשפחות להירקם. "בעצם, בנינו עבורן איזושהי מסגרת על גבי אילנות היוחסין, המסמכים והממצאים שיש, וראינו שהכול מתאים: השמות, התאריכים, המקומות. שתי המשפחות הן בעלות סיפור זהה".
לרוע המזל, שתי האחיות כבר לא בחיים כדי לממש את הקשר המחודש עם המשפחה שהצילה אותן. גם סטניסלב האב וסטניסלב הבן נפטרו זה מכבר. ואולם בעקבות הקשר המתחדש וגילוי הסיפור, הוגשה בקשה להכרה בסטניסלב יורז'יק כחסיד אומות עולם.
"זה יהיה כבוד גדול עבורנו" יורז'יק אומרת. "אני באמת התרגשתי שניתאי סיפר לי שהמשפחה של קארן פועלת לכך. אני חושב שהדבר החשוב ביותר הוא שהסיפור הזה מסופר הלאה, כדי להראות לאנשים שיש טוב בעולם, ושאף פעם לא מאוחר למצוא את השורשים וההיסטוריה שלך".
