היום יום הולדת - בפעם המאה וקצת: עבור קרוב ל-150 צעירים וצעירות מירושלים וחיפה - יום השואה, הוא לא פעם בשנה, אלא מציאות יום-יומית. הם מצוידים ברשימה מסודרת של ימי הולדת של ניצולי שואה רבים בערים אלו, וביום חגם האישי, הם דואגים לשמח אותם, עם עוגת גבינה משובחת, זרי פרחים, בלונים ובעיקר הרבה שמחה וחיוכים.
אלונה רוטם, אחת המתנדבות בירושלים במיזם "גט חסד" של כולל חב"ד, מספרת כי "קשישים שמתמודדים עם מצבים רפואיים רגישים ופתאום בא צעיר עם חיות ושמחה, מוזיקה ובלונים, זה מעלה אצלם לא רק חיוכים, אלא אושר גדול. לחלקם יש אמנם בני משפחה, אבל כשמישהו מבחוץ מגיע ומשדר אכפתיות – זה מאוד מרגש אותם".
לדברי אלונה, "הקשישות מאוד אוהבות לארח אותנו, וחלקן, אלה שמתניידות, מגישות כמה נשנושים בשולחן. אנחנו באים עם עוגה, ולפעמים יש בעיות סוכר, אז אנחנו באים עם מוצרים שמותר לאכול".
ניצולת השואה המבוגרת ביותר שאלונה השתתפה בחגיגות יום הולדתה היא בת 102. "האמת שהיא לא סיפרה לי מה הגיל שלה ורק רמזה, אבל בסוף הבנתי. היה קצת קשה להאמין, כי היא נראתה ממש טוב מכפי גילה, וזה היה מרגש לראות את מעגל החיים הזה, מול העיניים. ביום הולדה היא סיפרה לי על ילדותה והפוגרומים שעברה עד שעלתה לישראל, כאן בנתה עם בעלה חיים יהודיים", סיפרה אלונה.
כשאלונה ביקשה ממנה את טיפ האריכות ימים, ניצולת השואה הסכימה לשתף: "לא לשמור טינה לאף אחד, לשחרר את הכעס, ולדבר ולתת רק טוב. כל הזמן היא רק בירכה. גם כשהיא נפגעה מאנשים, סיפרה לנו, היא איחלה להם דברים טובים. היה לה גם חוש הומור מיוחד מאוד. הייתי איתה ביום הולדתה האחרון ובעצם בקשר ממש את ימיה האחרונה".
המסר של אלונה שלא נשכח את הניצולים והקשישים: "הם מחכים לביקורים שלנו, אנחנו צריכים לזכור את זה כל הזמן".
דברי הנשיא הרצוג ביד ושם
(צילום: מזמור הפקות)
המתנדב נחמיה לוי, בן 29, המחלק לניצולים ולקשישים מנות חמות במסגרת "גט חסד", מספר כי סבתא שלו חצתה את גיל ה-100 ומסיבה זו הוא מרגיש חיבה מיוחדת לגיל הזה. "מדהים תמיד לראות אנשים בגילאים האלה", מספר לוי, "אתה רואה עיניים שעברו הכל, אנשים שראו דורות שלמים, וזה מרגש בכל פעם מחדש. אני משתדל כמה שיותר לשמח אותם בימי הולדתם, לדבר איתם על מה שעשו בחיים, נותן להם לדבר ולספר".
לוי מספר כי פעם התנדב ליום של שיפוץ אצל זוג מבוגר, במסגרת פעילותו בקרן לרווחת ניצולי השואה: "שיפצנו את כל הבית מהיסוד, הבית היה מאוד מוזנח. פתאום גילינו המון גביעים מזהב ומכסף. מסתבר שאותו ניצול שואה, היה אלוף העולם באחד מתחומי הספורט, הוא כבש הישגים גדולים מאוד. אתה לא מאמין שזה האדם שאתה משפץ לו את הבית ונמצא אצלו. מאחורי כל ניצול שואה יש עולם ומלואו - לא רק בהיבט של נס ההצלה האישי שלו, אלא בכלל, בסיפור חייו. אנחנו פוגשים הרבה ניצולי שבחייהם היו פרופסורים גדולים, או בעלי תארים בינלאומיים נחשבים".
השיחות עם הניצולים יכולות להימשך זמן רב. "הם מספרים לנו על מה שהם עברו בחיים, לפעמים זה כואב להם כשהם מדברים על מצבם כיום, אבל אנחנו משתדלים מאוד לעודדם, ולתת להם את הזווית האופטימית, עד כמה שניתן", אומר לוי. "השיחות עם הניצולים עושות להם אור מאוד גדול, הם שמחים לדבר ולשתף, כמובן אחרי שמתחברים אלינו. יש להם כל כך הרבה מה לספר ולדבר. הם כל כך זקוקים לשיחה הזה, זה ממש מרים אותם".
איך זה לחגוג עם ניצולי שואה 98, 100, או 103? "מצד אחד הם מאוד שמחים", משתף לוי, "מצד שני, קשה להם הבדידות. לרוב, מדובר באנשים ערירים, ללא משפחה רחבה. אני תמיד משתדל לבוא עם אדם נוסף, ליצור אווירה של שמחה, לשיר להם, אבל בעיקר אנחנו באים לשמוע אותם, לתת להם את המקום שלהם, להעניק להם את המקום להתבטא. הם כמובן מאוד מתרגשים מעצם העובדה שאנשים צעירים מגיעים אליהם. פעמים רבות הם שואלים אותנו שאלות, מה אנחנו עושים בחיים ושאלות דומות. זה מסקרן אותם".
לוי מוסיף לספר כי "אנחנו גם מכבדים מאוד את המרחב האישי שלהם ולומדים לזהות כמה זמן לשהות במחיצתם, ואם מתאים להם שנשתה איתם יחד כוס קפה. זה יכול להיות ביקור מאוד קצר, ולפעמים משך הזמן יכול להיות קרוב לשעה. אנחנו רוצים שיהיה לניצולי השואה את התחושה הכי נעימה. אנחנו גם מנצלים כל מפגש לשאול אותם אם חסר להם משהו, תרופות, אוכל, או כל דבר אחר עבור מחייתם, ובמידת הצורך, מעבירים את הנתונים לגופים הרלוונטיים שיתמכו בהם. כחלק מההתנדבות שלי ב'גט חסד', אני מביא גם לניצולים מארזי אוכל משביעים, וזה תמיד מחמם את ליבם".
תקופת המלחמה, משתף לוי, עושה לחלקם פלאשבקים. "יש כאלה שלא ניזונים מתקשורת מסודרת, חלקם מוגבלים או ערירים. הם מפחדים לצאת מהבית, מרגישים שאין מי שיגן עליהם".
בחלק מהמקרים, מספר לוי, חגיגת יום ההולדת מתבצעת באמצעות שיחת טלפון. "כל ניצול שואה והסיפור שלו והדרך שלו לחגוג את יום ההולדת. יש פעמים שהבת או הבן עונים לנו בטלפון ומודיעים לנו שהניצול הלך לעולמו, זה תמיד כואב לשמוע". והלקח של לוי הוא - להיות עירניים לסביבה. "לפעמים אנשים לא יודעים שבבניין שלהם מתגורר אדם בן 98, ולו עבר כל כך משמעותי. תהיו טובים, תתייחסו אליהם, תתעניינו בהם".
המתנדבת נועם סוסנוטסקי, מספרת כי יש לה קשר אישי עם הגיל המבוגר: "סבא שלי ניצול שואה וכבר מילדות זה היה מאוד קרב ללב שלי, לבקר קשישים ולשמח אותם. בכל מצב בשנה, הם תמיד מקבלים אותנו בזרועות פתוחות. זה נותן תחושה אישית מיוחדת מאוד, שאני עושה משהו טוב ומעלה חיוך על פני הקשישים. תמיד יש להם ניצוץ בעיניים כשאני מבקרת או מרימה טלפון".
נועם נזכרת בשני ימי הולדת מרגשים במיוחד, שחגגה עם הקשישים. "במקרה הראשון צלצלתי לקשישה ואמרתי לה שאני באה אליה להביא לה מנת אוכל, ואז היא אמרה לי משפט שמלווה אותי עד היום: 'יש לי היום יום הולדת, אני מאוד שמחה שאת מגיעה עם אוכל חם, כי תכננתי לאכול עגבניה ומלפפון'. כמובן שבאתי גם עם עוגה, בלונים ופרחים והיה ממש כיף. במקרה השני, הקשישה מעצמה סיפרה לי על יום ההולדת שלה המתקרב ובא, הפתעתי אותה באותו יום עם עוגה ובלונים והיא פתאום בכתה ואמרה שהפעם האחרונה שחגגו לה יום הולדת היה לפני יותר מ-20 שנה ושיום ההולדת הזה היה הכי מרגש בחייה".
נועם סיפרה ש"יום השואה הוא יום זיכרון עוצמתי, אבל אנחנו מוכרחים להגביר את המודעות לניצולי השואה כל השנה כולה, ובטח בתקופות כמו עכשיו. בואו נעזור להם, נכבד אותם וניתן להם. ואם אנחנו רוצים שהם יהיו איתנו גם ביום השואה הבא, אנחנו צריכים להיות לצידם כל השנה".
הרב דוד אור, רכז הפרויקט של "גט חסד", בשיתוף חב"ד בקמפוס, סיכם: "אנחנו יוצאים בימים אלה במיזם מיוחד 'זוכרים ועושים': אנחנו רותמים את ההתעוררות הגדולה, ונעניק למעגלים רחבים כתובות של קשישים, אותם הם יאמצו בשנה הקרובה, יפגוש אותו ויהיה אותו, וכך להפוך את החוויה למעשה בפועל. לא מספיק רק לזכור ערב אחד בשנה, אלא צריך להפוך את הזיכרון לעשייה".
