"ישיבה יוניברסיטי", המוסד האקדמי היוקרתי ביותר בעולם היהודי, עלתה לאחרונה לכותרות בשני הקשרים. הראשון (והמפתיע יותר), היה ההצלחה הגדולה של נבחרת הכדורסל שלה. זו רשמה רצף ניצחונות יוצא דופן בדרג השלישי של ליגת המכללות, וביחס למוסד שמקדש גמרא יותר מאשר כדורסל, זה היה בהחלט סיפור נדיר שבו "יהדות השרירים" התחרתה בהצלחה בקבוצות כדורסל של מוסדות אקדמיים, ששמים הרבה יותר דגש על ספורט. הסיפור הזה תפס כותרות בארצות הברית, וכוכב הקבוצה אף חולם בקול רם על קריירה מקצוענית ברמות הגבוהות ביותר.
על הסיפור השני "ישיבה יוניברסיטי" הייתה מוותרת בשמחה. הסיפור הזה טרם הסתיים, והוא יוכרע בבתי המשפט. הוא החל כשקבוצת סטודנטים במוסד ביקשה להקים תא של קהילת הלהט"ב – מה שגרם גם למוסד אורתודכסי ליברלי לחשוב עמוקות עד איפה הוא מותח את הגבולות שלו, ואיפה מתנגשת ההלכה עם המציאות של שנת 2022.
- תאמינו לי, הייתי שם: אף אחת לא בוחרת להיות קורבן/ פרופ' רוחמה וייס
בראש המוסד בניו-יורק עומד הרב ד"ר ארי ברמן, שנהנה מהקצפת של העולם היהודי – אבל גם נדרש להתמודד עם האתגרים של אורתודוכסיה בעולם המודרני. הוא אמנם גדל בקווינס ונראה כנציג קלאסי של יהדות אורתודוכסית אמריקנית, אבל יש לו גם אפיזודה של מגורים ולימודים בישראל, ורוב ילדיו חיים בארץ. הריקוד הזה בין העולמות מאפשר לו להבין היטב את הניואנסים של יהדות ארה"ב, ומנגד את הציונות הדתית והישראלים בכלל.
דוח שפורסם לאחרונה מראה שרק לשליש מהצעירים בקרב יהודי ארה"ב חשוב שהנכד שלהם יהיה יהודי. אתה מרגיש בשטח שזה נכון?
"תוצאות הדוח הזה מראות את האתגר הגדול בתפוצות: התבוללות. זו דאגה עמוקה של כל מנהיגי העולם היהודי, גם בתפוצות וגם בישראל. אין ספק שאנחנו בישיבה יוניברסיטי נמצאים בקצה הסקאלה, והתלמידים שלנו היו עונים בוודאות שחשובה להם מאוד המורשת היהודית, אבל המטרה שלנו היא שהם יביאו לשטח את הערכים האלה ויפיצו אותם, ובכך יתרמו לפתרון האתגר הזה.
"הדוגמה האישית שלהם, שכוללת שילוב של ערכים עם הצלחה מקצועית וחברתית, היא המודל שיעזור גם לאחרים להגיע לנקודה הזאת. הסטודנטים שלנו הם העתודה של המנהיגות היהודית, ואני בטוח שהם יהיו השראה לקיום של חיים יהודיים מלאים, לצד התמודדות עם העולם המודרני".
"ישראל היא פתרון, לא בעיה"
ישראלים אוהבים לא פעם לחשוב על עצמם כמרכז העולם, ולהאמין שישראל מעניינת את כולם, כל הזמן. הרב ד"ר ברמן סבור שלפחות בעיני היהודים האמריקנים, זה לא רחוק כל כך מהאמת: "מבחינת יהודי ארה"ב ישראל היא מרכז העולם, והיא תמיד מעניינת. ישראל היא לא רק מקום של העבר שלנו אלא גם של העתיד שלנו. אנחנו צריכים לחשוב איך ישראל והתפוצות מחזקות את הקשרים ביניהן".
9 צפייה בגלריה
"הסטודנטים שלנו הם העתודה של המנהיגות היהודית". הרב ד"ר ברמן
(צילום: באדיבות ישיבה יוניברסיטי)
זאת תשובה טובה לסטודנטים שלך ולציבור דתי, אבל מה בנוגע ליהודים לא דתיים בארה"ב? איפה הם רואים את ישראל?
"זאת דאגה עמוקה שישראל אכן לא נמצאת בראש ברשימה שלהם, והם צריכים להבין שישראל היא ברכה ופתרון, ולא בעיה. חלק מהמשימה שלנו היא לחזור לקשר שלהם עם הזהות היהודית ולחיבור שלהם עם ישראל".
באופן פילוסופי, אולי זה תהליך בלתי נמנע. גם אם נשים את הסכסוך עם הפלסטינים בצד, אצל יהודים לא דתיים החיבור עם ישראל הולך ונשחק. הישראלים הם הישראלים, ויהודי ארה"ב הם יהודי ארה"ב.
"אני חושב שלנושא הזה אין קשר לסכסוך. עליתי לארץ, גרתי בישראל, למדתי, הבנים שלי שירתו בצבא ויש לי הבנה לגבי התודעה הישראלית. מה שמעניין בישראל הוא שהיא תמיד מרגישה אחראית, וזה מאוד יפה ומאוד יהודי – לחשוב מה עשיתי ומה אני יכול לעשות. במקרה הזה, יש פחות קשר לישראל, וזה קשור יותר ליהדות ארה"ב עצמה, להתבוללות ולשחיקה בזהות היהודית עם השנים".
מציאת הפתרון לבעיה הזאת היא על הכתפיים של ישראל או שלך?
"לצערי, הבעיה לא תיפתר. אין פתרון קסם לטרנדים ולשינויים בחברה. עם זאת, אפשר לעזור ולהשפיע על הדרך שבה אנשים חיים את חייהם, וכאן למדינת ישראל יש מקום. ישראל היא ברכה, ופרויקט תגלית, למשל, הראה שיש אחוזים לא מבוטלים של צעירים לא-מחוברים שיוצאים למסע הזה וחוזרים אחרת. הכוונה שלי היא שישראל לא צריכה להרגיש אחראית לשינויים ביהדות ארה"ב, אבל שהיא בהחלט יכולה להשפיע לטובה בנושא הזה".
אבל גם ישראל עושה נזק משלה, בהחלטות מעוררות מחלוקת שמרחיקות את התפוצות, כמו למשל בנוגע לזרמים הליברליים בכותל או בנושא הגיור.
"אני לא חושב שזה מהותי כמו שאתם חושבים. הדור שהזהות היהודית שלו כבר נשחקה, לא חושב יומם ולילה על הכותל והגיור – אבל זה נכון שכאשר הם רואים כותרות כאלו, הם מרגישים עוד יותר מרוחקים מהמדינה היהודית. זאת לא הסיבה לשחיקה בזהות היהודית שלהם, אבל זה בוודאי לא תורם".
אחד הפערים המפתיעים הוא הקשר החלש יחסית בין הקהילה הישראלית בתפוצות, לקהילה היהודית המקומית. מה המצב שאתה רואה בניו-יורק?
"אני חושב שאתה צודק, והקשרים האלה זקוקים לעבודה ולתחזוק. הם אכן לא מיידיים ודורשים עבודה משני הצדדים. כשהייתי רב של בית כנסת במנהטן, ישראלים שהיו מגיעים והופכים לחלק מהקהילה אהבו את זה מאוד. הם העריכו מאוד את הקהילתיות ואת היכולת להשתייך לקבוצה יהודית שדואגת לך, בטוב וברע. בישראל, שבה היהדות היא בכל מקום, לפעמים אין קהילה במודל הזה כמו בתפוצות, והם דווקא התחברו לזה מאוד".
הוא מציין כי גם בישיבה יוניברסיטי יש לא מעט סטודנטים ישראלים שמגיעים וחווים יהדות שלא הייתה להם בארץ. "זה משהו אחר, ורובם מתחברים מאוד לדרך שלנו", לדבריו. "זו ממש סיירת מטכ"ל של לימודים ויהדות – אנחנו ציונים במאה אחוז, שרים 'התקווה' בכל אירוע, ועם זאת לא מתפשרים על אקדמיה ברמה הגבוהה ביותר שיש".
ניצחונות לצד ערכים
תחום הספורט באוניברסיטאות ובמכללות בארה"ב הוא עולם מתוקשר, תחרותי ובעיקר ברמה גבוהה מאוד. כמעט כל הספורטאים המקצוענים עוברים דרך המוסדות הללו, וגדולי הכוכבים שומרים אמונים למוסד שבו הם "גדלו" בדרך לליגות הטובות בעולם.
על הרקע הזה, ההצלחה של נבחרת הכדורסל של ישיבה יוניברסיטי שינתה באופן דרמטי את תדמית המוסד – מאקדמיה של יהודים שספונים על הספרים אל תוך הלילה, למוסד מודרני תחרותי שגם מצליח בספורט.
9 צפייה בגלריה
"בכל מקום שאני הולך אליו, יהודים ולא-יהודים מדברים איתי על זה". שחקני ישיבה יוניברסיטי, ארכיון
(צילום: AP)
"ההשפעה של הצלחת נבחרת הכדורסל הייתה בלתי נתפסת", מספר הרב ד"ר ברמן. "הם ניצחו המון משחקים ברצף, והיו מדורגים ראשונים בליגה שלהם, אבל בעיקר העובדה שיהודים ניצחו בכדורסל הציתה את הדמיון של כולם – והיו עליהם כתבות למשל בוול סטריט ג'ורנל, בניו-יורק טיימס וב-ESPN. בכל מקום שאני הולך אליו, יהודים ולא-יהודים מדברים איתי על זה.
"מה שהיה חשוב בעיניי הוא לא רק שהם ניצחו, אלא הדרך שבה ניצחו והערכים שהם הראו על המגרש ומחוצה לו. אנחנו משחקים לא רק בשביל ישיבה יוניברסיטי, אלא בשביל כל העם היהודי. ככה אנחנו באמת מרגישים".
להיות דתי סובלני
הכוכב של הקבוצה הוא ראיין טוראל, שאף ניסה להתקבל ל-NBA, אך לא נבחר בדראפט של ליגת הכדורסל הטובה בעולם. בימים אלה הוא שוקל כיצד להמשיך בעולם הכדורסל, והיו גם פרסומים שלפיהם הוא עשוי לבוא ארצה ולשחק בהפועל ירושלים.
האם טוראל ייאלץ בסופו של דבר לבחור בין אורח החיים הדתי-אורתודוכסי לקריירה ספורטיבית מקצוענית? "תצטרך לשאול אותו לגבי הנקודה הזאת", אומר הרב ד"ר ברמן. "אני יודע שהוא שוקל הרבה אפשרויות. זאת דילמה אמיתית לגבי יהודים אורתודוכסים שמגיעים לרמות הגבוהות בעולם העבודה והספורט. מנגד, הדילמות של היום בטלות בשישים לעומת הדילמות שבהן עמדו אבותינו, והדברים שהם עשו כדי לשמור את השבת או לחגוג את החגים, כך שבעיות של כדורסל הן בהחלט דילמות של 'עולם ראשון'".
יש לנו בישראל ישיבות נהדרות ברמה הגבוהה ביותר, ומנגד מוסדות אקדמיים ברמה בינלאומית, אבל אנחנו חסרים מאוד מודל כמו שלך – והשילוב בין ישיבה למדע הרבה פחות מקובל כאן.
"זאת נקודה חשובה. האתוס שלנו הוא תורה ומדע, והבאה של המודל הזה לישראל תהיה תרומה אדירה. אנחנו מתחילים שתי תוכניות פיילוט בשנה הבאה שקשורות לחיבור שלנו לעולם האקדמיה הישראלי. אני מסכים שאם נוכל לממש את המודל הזה גם בישראל, זו באמת תהיה הצלחה, כי בעיניי זה המודל הטוב ביותר, שכולל בתוכו גם הצלחה אקדמית אבל גם חיים יהודיים וערכים טובים".
ברמן מספר כי "כשהייתי בישראל לקחתי קורס של שנה על סובלנות. בסוף הקורס אחד הסטודנטים הישראלים שאל: 'האם אפשר להיות דתי וגם סובלני?' אחרי השאלה הזאת הייתי נסער. חשבתי לעצמי, שאחרי שנה של לימודים, וכל כך הרבה מסורת יהודית בנושא, הוא לא יכול לחשוב על דרך אחת להיות גם דתי וגם סובלני?
"הפרופ' בקורס הסביר לי שבישראל הדת היא נושא טעון, ורואים את הדברים בצורה שונה מאשר בארה"ב. ברור שבארה"ב אני סובלני כלפי הזרמים האחרים, כי אני אוהב אותם ומעריך אותם ויש לנו מטרות משותפות. המפתח בעיניי הוא אהבת ישראל, ואנחנו צריכים לעבוד ביחד כדי להתחבר למנהיגים ולרבנים טובים, ולהביא את הרוח הזאת לכל העם, בישראל ובתפוצות".
כן לקבלת להט"ב, לא להתארגנות
על רקע הפסיקה של בית המשפט העליון בארה"ב, קשה לפעול היום במוסד אמריקני מבלי שנושא ההפלות השנוי במחלוקת ייכנס לך בדלת בדרך כזאת או אחרת. ברמן אומר כי "ההלכה היא לא ימין או שמאל. זאת מסורת של 3,000 שנה ואנחנו מלמדים על העמדה של ההלכה לגבי ההפלות. היא כמובן לא עוסקת בפוליטיקה או בבתי משפט, אבל אנחנו מתמקדים בצד ההלכתי של הדברים".
לגבי פוליטיקה עצמה, כמו למשל נושא הבחירות בישראל, בקמפוס שומרים על דלת פתוחה לפוליטיקאים ישראלים שרוצים לדבר עם הסטודנטים. גם בעבר, מנהיגים כמו דוד בן גוריון, גולדה מאיר, בנימין נתניהו ואחרים הגיעו לקמפוס בניו-יורק ונאמו בפני הסטודנטים.
האם תקבלו כל אחד, מכל הקשת הפוליטית?
"כמובן. מי שרוצה לבוא, הדלת שלנו פתוחה".
9 צפייה בגלריה
"ההלכה היא לא ימין או שמאל. זאת מסורת של 3,000 שנה". הרב ד"ר ארי ברמן
(צילום: באדיבות ישיבה יוניברסיטי)
מי שעבורה הדלת לא ממש נפתחה, היא קהילת הלהט"ב במוסד האקדמי, שנענתה בסירוב לבקשה לפתוח תא סטודנטים משלה. לדברי אנשי המוסד, אין לישיבה יוניברסיטי שום התנגדות לקבל סטודנטים מקהילת הלהט"ב, אבל לגבי ההתארגנות שלהם בקמפוס היא מתחה קו אדום. הרב ד"ר ברמן סירב להתייחס לנושא, מאחר שהוא נמצא בעיצומו של הליך משפטי.
לאחר שבית המשפט קיבל את עמדת הסטודנטים לפתיחת התא, נמסר מישיבה יוניברסיטי כי "הפסיקה מפרה את החופש הדתי שעליו נוסדה ארה"ב. היא מאפשרת לבתי משפט להתערב בעניינים הפנימיים של בתי ספר דתיים, בתי חולים ומוסדות נוספים. בעוד אנחנו אוהבים ודואגים לכל הסטודנטים שלנו, אשר כולם נבראו בצלם אלוהים, אנחנו חלוקים עמוקות על פסיקת בית המשפט ונגיש ערעור על ההחלטה".
