מהן המלאכות האסורות בשנת השמיטה?
מלאכות האסורות מהתורה
מהתורה נאסר לעשות את המלאכות הבאות: זריעה, זמירה, קצירה ובצירה. יש המוסיפים למלאכות אלו את מלאכת החרישה והנטיעה. המלאכות אסורות בכל אופן וצורה, אלא שהגדרת המלאכה האסורה בכל אחת מארבע מלאכות יכולה להיות שונה, וממילא יחול שינוי בדין בהתאם.
זריעה
אסור לזרוע בשנת השמיטה ("שנת השביעית"), בין צמחי מאכל או צמחי נוי, בין בקרקע ובין בעציצים נקובים ושאינם נקובים. מותר לזרוע בעציץ שאיננו נקוב כשהוא עומד בבית. עציץ נקוב העומד על קומה עליונה או על גבי צלחת, נידון כעציץ שאינו נקוב.
אם העציץ נמצא בקומת קרקע, ישנה מחלוקת אם מותר לשתול בתוכו.
אין לזרוע ולשתול בשנת שמיטה גם לשם לימוד וניסוי, ואפילו אם דעת הזורע היא לעקור את הצמח בטרם יעשה פרי.
נטיעה
אין נוטעים בשביעית עצי מאכל או סרק, ובכלל איסור זה אף פעולות הברחה והרכבה. העתקת עץ עם "גושו" (גוש העפר היוצא עמו) ממקום למקום, אסורה בשביעית.
זמירה
מעשה הזמירה שנאסר הוא פעולה חיונית לפיתוח העץ, והיא נעשית על ידי קיצור חלק מהזמורות לענף מאוד קטן, על מנת שיפרצו זמורות חדשות שיניבו פרי.
במקום שניכר שהורדת הענפים לא נועדה לשיפור העץ, אלא לצורכי האדם - הרי זה מותר. כגון גיזום ענפי גדר שיחני שמפריעים להולכים ליד הגדר, או קטיף עצי סרק באופן שניכר כי איננו משפר את העץ.
חרישה
אסור לחרוש בשביעית, אבל מותר לעשות תעלות מים או קווים להשקיה וכן לתועלת ביוב ואינסטלציה, או חפירות לצרכי יסוד לבית ולגדר.
קצירה ובצירה
כל מה שתוציא האדמה, מותר באכילה. אבל אסור לקצור או לקטוף את הפירות בכלים המיוחדים לכך, ובצורה מסחרית. ניתן לקטוף לצריכה ביתית, ובאופן שמבליט את העובדה שהשנה הוא קוטף בצורה שונה.
מלאכות האסורות מדרבנן
מהתורה נאסרו המלאכות שהוזכרו בלבד, ותולדותיהן (מלאכות היוצאות מהן) נאסרו מדרבנן. העבודות שאסרו חכמים הן עיבודים שונים להשבחת הקרקע וכן השבחה וחיזוק האילן. אבל אם מניעת עבודה מהסוג הנ"ל עלולה לגרום לירידה ולקלקול במצב הצמיחה של העץ והצמח, וכל שכן סכנה לקיומם, הרי שעבודות אלו מותרות בשנת השמיטה.
אף הפעולות שהתירו חכמים לקיומו של העץ, או למניעת קלקול והפסד לעץ ולצמח, לא הותרו אלא אם הן מהדברים המוסכמים בשדה חקלאות, כצורך דחוף, ונאמרו במפורש להיתר. לפיכך, כל פעולה אסורה מדרבנן, הנראית כחיונית ואף הכרחית לעץ ולצמח - טעונה שיקול דעת רציני להתירה למעשה, ואין לבצעה מבלי שאלת חכם, ואף ישנן פעולות שנשארו באיסורן.
תנאי עיקרי בהיתר עבודות ועיבודים מסוימים לשם קיומם ומניעת הפסדם של גידולי שדה וירקות כנ"ל, הוא שהירקות, הקטניות והגידולים השונים יהיו מותרים באכילה והנאה מהם, ואין בהם "איסור ספיחין" (ראו הסבר בהמשך).
כל עבודה שהותרה לשם קיום העץ והצמח, היא רק לשעת הצורך להצלת קיומו, או למניעת קלקולו של העץ והצמח, או מניעת הפסד בפרי. לכן אם אפשר להסתפק בפעולה חד-פעמית, אין לחזור עליה שוב לשם הרווחה, וכן אם לצורך העץ אפשר לבצעה לפני שנת השמיטה, אין לדחותה לשנת השמיטה, ואם אפשר לאחריה, אין לעשותה בשנת השמיטה כלל.
איסורי תולדות זריעה: מלאכות שנועדו להשבחת הצמח והפירות, כגון: השקיה, השמדת עשבייה, דילול צמחים, ריסוס נגד מזיקים, זיבול ודישון, יישור ענפים כלפי מעלה וכדומה.
איסורי תולדות חרישה: מלאכות המכשירות או משביחות את הקרקע לצורך זריעה או נטיעה, כגון: סיקול אבנים, ניכוש עשבים, עידור אדמה לאוורור, חפירת בורות לנטיעה ועוד.
השקיה
אף שהשקיית מים לזרעים ולמטעים היא תולדה של מלאכת זריעה, מותר להשקות בשנת השמיטה שדה זרעים, ירקות ופרחים, הזקוקים להשקיות תדירות בעונות ידועות, ועלולים להתקלקל אם לא ישקו אותם. שטחי גידול אלה נקראים בלשון המשנה "בית השלחין", וכן משקים פרדסים של פרי הדר, וכן עצי פרי אחרים הדורשים השקיה תדירה.
משטח דשא בגינת הנוי, וכן שתילי נוי (עציצים), מותר להשקות בהתאם לצורך החיוני ללא הפרזה. דעת מומחים היא כי מפריזים בדרך כלל בהשקאת דשא ללא צורך, דבר שגורם לגידול. לכן דשא שרגילים להשקות פעם בשבוע למשך עשרים דקות, נשקה פעם בעשרה ימים למשך 15 דקות.
גיזום
גיזום עצי פרי בכל צורה שהיא אסור בשנת השמיטה מדרבנן, ויש סוברים שגיזום אף בשאר עצים אסור מהתורה, כמו זמירה בגפן. ישנם עצים מסוימים שהגיזום בהם הוא הכרחי. למשל במצב של מחלה מדבקת, שבה רק גיזום יכול להציל את העץ מניוון – מותר, ורצוי לבצעו בשינוי מהדרך הרגילה.
מותר לקצוץ ענפים מעצים לצורך השימוש בעצים, אף אם יצא גם תועלת לעץ בקציצה זו, אבל אסור לדקדק בבחירת ענפים ועל מקום הכריתה כבגיזום רגיל, אף שמתכוונים להשתמש בעצים.
עיצוב צורה נאותה לגדר חיה מותרת, כי בקציצה זו אין המטרה לגידול והשבחה, והמעשה בוודאי מוכיח על כוונת העושה.
קטיפת ענפי פרחים מותרת, אף כי הורדתם של ענפים אלה גורם לגידול הצמח, כיוון שאין זה גיזום מקצועי, והכוונה בזה ברורה שלצורך הפרחים הוא.
ניכוש, עידור וכיסוח
מלאכות אלו אסורות מדרבנן אם הן נעשות להשבחה. אבל כשהן נעשות למנוע קלקול והפסד לצמח ולפירות, הרי הן מותרות. יש להעדיף ריסוס בחומרי הדברה על פעולת ניכוש בידיים או בכלי אחר, ועדיף לרסס בטרם תופיע העשבייה. מותר לעדור תחת עצים שהעידור הכרחי להם.
כיסוח דשא בגינות נוי, מותר רק כאשר הוא לא נועד להחלפת העלים לירוקים יותר, אלא למניעת נזקים בדשא. כדאי לעשות את הכיסוח בתדירות נמוכה מהרגיל, ולגזום ברמה מקצועית פחותה מהרגיל.
מותר לעקור עשבים בחצרות הבתים, על מנת למנוע קינון נחשים או התפשטות שריפות.
זיבול ודישון
מלאכות אלו נועדו להשבחה ולהגדלת היבול, והן אסורות במרבית העצים. יש אפשרות לדאוג לזיבול במנה כפולה ערב השביעית. אם יסברו כי יש צורך בדישון לקיום העצים, ניתן לעשותו בכמות מצומצמת.
ניתן לשים חומרים מדשנים בערב ראש השנה בצורת קפסולות, שיתפרקו במהלך השנה. כמו כן, ניתן להזין במחשב בערב שנת השמיטה את מערכות ההשקיה והדישון, בצורה אוטומטית, בלי שינוי כלל.
ריסוס בחומרים כימיים להשבחת העץ ופירותיו אסורה, אלא אם כן ייגרם בכך נזק לעץ או לפירותיו.
ניקיון החצר
מותר לטאטא את הגינה שבחצר מלכלוכים ועלים שנשרו, כאשר ניכר שזה לצורך ניקיון חצרו ולא להטבת הקרקע. אולם אין לסקל אבנים ועצים מהגינה, להטיב את איכויות הגידול בו.
מה נאכל בשנת השמיטה?
מדין תורה מותר לאכול כל מה שתוציא האדמה בשביעית, אולם חכמים חששו מאנשים שיזרעו בשביעית ויטענו מאוחר יותר שאלה זרעים שיצאו מעצמם, ועל כן אסרו את הצמחים העולים בשביעית בשדה, והם נקראים "ספיחים".
גזירה זו חלה רק במקומות ובצמחים שבהם החשש הזה קיים, ולכן נאמרו בו חריגים רבים:
א. פירות האילן אינם בגזירה זו, מכיוון שאין הנאת פירות בשנת הנטיעה (כלומר לא נהנים מהפירות מיד באותה השנה שבה נוטעים).
ב. ירקות ופירות שנזרעו וצמחו בשנה השישית, למרות שגדלו ונקלטו בשביעית.
ג. תבואה וקטניות שגדלו שליש מגידולם כבר בשנה השישית.
ד . פרי אדמה שגדל אצל נוכרים.
ה. פרחים וצמחים שאינם חשובים, ואין רוב בני אדם זורעים אותם.
ו. ספיחים שצמחו במקומות שאין רגילים לשתול ולזרוע אותם.
כל מה שאינו כלול בחריגים אלה, הרי הוא בכלל איסור ספיחים, וממילא אסור באכילה וברכישה בשנה השביעית. לכן אין לקנות במהלך שנת השמיטה פרחים או ירקות ממקומות שאין להם כשרות מוסמכת, כיוון שהם עלולים להיות ספיחי שביעית שאסורים באכילה.
היתר מכירה:
תוצרת ישראלית המסתמכת על "היתר המכירה", המבוצע על ידי הרבנות הראשית. על פי היתר זה, מבצעת הרבנות מכירה של כל אדמות החקלאים לגוי לשנה אחת, וממילא יהיה מותר להמשיך ולעבד את האדמות ולאכול את תוצרתם ממש כמו מכירת החמץ לגוי בפסח.
יש המפקפקים בהיתר זה ורואים בו סוג של הערמה, וכן יש הטוענים כי מדובר באיסור מהתורה על "לא תחונם" של מכירת קרקע לנוכרי. המצדדים בהיתר טוענים כי זו הדרך היחידה לשמור על הקרקעות בידי החקלאים, ולהציל את החקלאות במדינה.
אוצר בית דין:
ההלכה התירה לחקלאי לאסוף את יבולי מטעיו כאשר הוא ופועליו מתפקדים כשליחי בית הדין לעבודות אלו. בית הדין קובע את שכר החקלאים, והפירות נמכרים ללא כוונת רווח - אלא לכסות את ההוצאות בלבד.
לפירות עצים אלה יש קדושת שביעית ואסור לגרום להם הפסד או ביזיון. היתרון הוא שאוכלים פירות קדושים, ולדעת חלק מחכמינו יש בכך אפילו מצווה. החיסרון שצריך לשמור על קדושתם וזה לא תמיד נוח. לדוגמה, אסור להשתמש ביין של קדושת שביעית לכיבוי נר ההבדלה, יש לדאוג לפח שמיטה מיוחד עבור קליפות וחרצנים ועוד.
גידולי נוכרים:
מדובר לרוב בתוצרת המיובאת מהרשות הפלסטינית וירדן או ממדינות אחרות. על תוצרת זאת לא חלים דיני השמיטה, החלים בארץ ישראל בקרקע שבבעלות יהודית. החיסרון בדרך זו, הוא חיזוק גורמים עוינים לישראל והחלשת החקלאות הישראלית.
גידול על מצע מנותק:
לפי ההלכה יש דרכי גידול מותרות בשנת השמיטה, כמו גידולים הידרופוניים על מים או על מצעים המנותקים מאדמה, וניתן לבצעם בשמיטה וליהנות מהתוצרת בגלל הניתוק מהאדמה עצמה, שנאסרה בה העבודה.
שטחים שאינם ארץ ישראל על פי ההלכה:
שטחי המדינה כגון דרום ומערב הנגב אינם בכלל "ארץ ישראל המקראית", בתחום שחלים עליו דיני השמיטה, ותוצרת שגדלה בהם - ניתן להשתמש בה בשנת השמיטה. החיסרון בדרך זו, שאין די תוצרת כזו שיכולה לספק את צורכי המדינה.
קדושת הפירות והירקות בשנת השמיטה
לפירות והירקות שגדלו בשביעית יש דיני קדושה מיוחדים, כפי שנאמר: "כי יובל היא, קודם תהיה לכם. מהי קודש, אף תבואתה קודש", ולדעת הרמב"ן יש אפילו מצווה מיוחדת באכילתם. גם ירקות שאין בהם איסור ספיחים, עדיין חלים עליהם דיני קדושת שביעית.
מה המשמעות של קדושה זו?
1. פירות וירקות הקדושים בקדושת שביעית, הנם הפקר לכל אדם מישראל.
2. אסור לסחור בפירות שביעית.
3. אסור לאכול פירות שביעית, בצורה שאינה רגילה לאותו פרי (לבשל פרי שנאכל חי ולהפך).
4. אסור לעבד פירות שביעית (בישול וסחיטה), בצורה שאיננה מקובלת.
5. מותר להשתמש בפירות שביעית שימוש הדומה לאכילה (כגון הדלקת הנר), אך אסור להשתמש בהם לכל שימוש שאיננו דומה לאכילה, כגון לרפואה או לכביסה (אלא אם כן מדובר לכתחילה בצמח ששימושו לרפואה או לכביסה וכדומה).
6. אסור לייצא פירות שביעית לחו"ל.
7. בהגיע הזמן שבו נגמרים הפירות מאותו מין בשדה או במטע, יש להפקיר את מה שנשאר בבית מאותו מין, וזוהי מצוות ביעור.
8. פירות שביעית פטורים מתרומות ומעשרות.
9. אסור להפסיד את פירות השביעית. על כן, בתום האכילה יש לאסוף את הקליפות לתוך שקית סגורה ולזרוק לפח באופן שלא יתערב עם פסולת אחרת ("פח שמיטה").
באלו פירות חלה קדושת שביעית?
יבול שגדל בקרקע של יהודי, שלא נמכרה לגוי. כגון גינות פרטיות או שדות של חקלאים שלא נמכרו לגוי, בארץ ישראל.
למעשה ניתן למצוא פירות הקדושים בקדושת שביעית בגינות פרטיות או בתוצרת חקלאית, המשווקת באמצעות "אוצר בית דין". יש המהדרין לנהוג קדושת שביעית גם בתוצרת שגדלה על פי "היתר המכירה".
לדעת פוסקים רבים יש מצווה לאכול פירות שביעית. מעבר לכך, יש ערך בחיזוקם של החקלאים, המקפידים על שמירת מצוות השביעית כהלכתה.
קדושת שביעית נוהגת במינים המיועדים לשימוש שבהם ההנאה מהפרי ובילוי מהעולם באים באותן זמן, ולכן הקדושה נוהגת בדברים שנועדו למאכל אדם או בהמה, לתבלינים, לקוסמטיקה, לכביסה ולצביעה.
אין קדושת שביעית בסיב כותנה, בפרחים ללא ריח, בעצים להסקה ובצמחים המיועדים לרפואה.
דין ארבעת המינים
אתרוג שנקטף אחרי ראש השנה, יש לנהוג בו קדושת שביעית.
הדסים שנטעו לצורך ארבעת המינים, וכן לולבים וערבות - אין קדושת שביעית נוהגת בהם.
- הרב דוד סתיו הוא יו"ר ארגון רבני צהר ורבה של העיר שוהם
פורסם לראשונה: 03:43, 05.09.21
