הוא היה מנהיג יהודי וסופר. פרופ' גרשון גליל, ראש המכון לחקר המקרא וההיסטוריה העתיקה ופרופסור בחוג לתולדות ישראל ומקרא באוניברסיטת חיפה, רואה בו כ"מי שבנוסף לנביאים ירמיהו ויחזקאל אחראי לנס של שיבת העם היהודי לארצו". ולמרות כל אלו, אף אחד אינו יודע מהו שמו. במחקר האקדמי הוא מכונה "הדויטרונומיסט".
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
"אשור, בבל, מצרים ופרס הן ארבע אימפריות שפעלו במזרח הקדום ופשוט נעלמו. לעומתן, עם ישראל היה היחיד שהתאושש מהמשבר של חורבן בית המקדש הראשון וההגליה הכפויה לבבל", מזכיר פרופ' גליל, המייחס בין השאר לאותו דויטרונומיסט את אותה התאוששות.
מיהי אותה דמות מסתורית וכה משמעותית? בשנת 1943 פרסם חוקר המקרא הגרמני מרטין נות ספר בשם "תולדות המסורת", שם העלה את הטענה כי סופר אחד שחי בתקופת הגלות ערך את ספר דברים, וכן גם את ספרי יהושע, שופטים, שמואל ומלכים. אותו סופר זכה לכינוי "דויטרונומיסט" מפני שהוא כתב בסגנונן וברוח הרעיונות של ספר דברים, המכונה בתרגום השבעים "דויטרונומיון" (Δευτερονόμιον).
פרופ' גליל מסביר כי בעיני נות, "ההיסטוריה הדויטרונומיסטית היא כתב אשמה קודר ופסימי, חיבור שלא נועד אלא להצדיק את הדין, שאין בו תקווה, אין בו נחמה ואין בו מידת הרחמים, אלא מידת הדין לבדה. לדעת נות, הדויטרונומיסט הציג את חורבן ירושלים כאירוע סופי ומוחלט ולא הביע ציפיות לגאולה. גישה פסימית זו יסודה בטענה הנוצרית כי הנצרות היא 'ישראל האמיתי', והיחסים בין היהודים לה' הסתיימו עם הופעתו של ישו וכריתת הברית החדשה".
בניגוד לגישתו הפסימית של נות טוען פרופ' גליל כי "המסר של הדויטרונומיסט הוא מסר של תקווה ונחמה - האל הרחום אשר כרת ברית עולם לעמו הנבחר, סלח להם בעבר ויסלח להם בעתיד. הגלות איננה סוף היחסים בין האל לבין עמו. אדרבה, האל יושיעם וישיבם לארצם. חורבן בית ראשון הוא אומנם משבר קשה – אבל זו רק תחנה אחת, וכדברי הנביא ישעיהו השני, תלמידו של הדויטרונומיסט: 'ברגע קטן עזבתיך וברחמים גדולים אקבצך. בשצף קצף הסתרתי פני רגע ממך ובחסד עולם רחמתך. אמר גאלך ה'".
ב-15 השנים האחרונות פרופ' גליל עמל על מחקר מקיף הבוחן את תהליך ההתהוות של ספרי המקרא, ואת המסקנות שלו הוא כינס לספר בשם "God's love story" שנכתב באנגלית, ומהדורה עברית שלו תראה אור בקרוב. "המסקנה שלי", הוא מסביר בלהט, "היא ש'הדויטרונומיסט' אכן ערך את ספר דברים ואת ספרי הנביאים הראשונים. אחד החידושים של ספרי הוא שגם ספר ירמיה היה חלק בלתי נפרד מהחיבור הגדול של אותו סופר, חיבור המהווה כשליש מהתנ"ך. הוא לא רק ערך אלא גם כתב כ-25 אלף מילים, שהן כרבע מיצירתו. הספר בוחן לא רק את העריכה אלא מנתח ביסודיות רבה גם את תהליך ההתהוות של הספרים האלה, שראשיתו במאה ה-11 לפני הספירה. הספר גם מבאר את המגמות של הסופרים השונים שחיברו את הספרים השונים שנכללו ביצירתו של הדויטרונומיסט".
בשנה האחרונה חולל פרופ' גליל סערה בקרב חוקרי המקרא כשפענח את "הקללה בהר עיבל", וסיפק עדות לשימוש בשפה העברית בתקופת המקרא. לטענתו, שלל ממצאים ארכיאולוגיים שהתגלו בשנים האחרונות, וגם המחקר בספר החדש שלו, מחזקים את הטענה כי מבקרי המקרא טעו פעם אחר פעם כאשר ניסו לטעון כי התיאורים ההיסטוריים המופיעים בתנ"ך אינם נכונים. לצורך העניין, הספר החדש מעניק חיזוק לתיאורים של חורבן בית המקדש הראשון ושל המהלכים ההיסטוריים שהחזירו את עם ישראל לארצו.
מהי לדעתך ההוכחה שאותו אדם, אותו "דויטרונומיסט", ערך את הספרים?
"יש בספרים האלה אחידות רעיונית, בייחוד בטקסטים שהוא חיבר. הוא שיבץ בחיבורו מעל 50 נאומים, ויש כ-230 מטבעות לשון ייחודיים שחוזרים על עצמם בקטעים שהוא חיבר בספרים האלה".
"הברית בין אלוהים לישראל היא לא ברית פורמליסטית ומשפטית גרידא, אלא ברית שעיקרה יחס רגשי עמוק של האל לישראל. הוא אוהב אותנו גם אחרי שהוא כועס ומעניש, כי הברית בינינו מבוססת על אהבה"
ומה לגבי המסורת היהודית שמשה רבנו כתב את כל חמשת חומשי תורה?
"יש בספר דברים השקפות סותרות שלא ניתן ליישבן, למשל בסוגיית עונשו של משה. מקצת הכתובים טוענים שמשה נענש באי כניסה אל הארץ, כמו שכתוב למשל בפרק ל"ב בספר דברים: 'כי מנגד תראה את הארץ ושמה לא תבוא'. לפי תיאור זה הגבול המזרחי של הארץ הוא הירדן. לעומת זאת, לפי פרקים ב'-ג' בדברים הגבול אינו הירדן אלא נחל ארנון, ומשה זכה להיכנס לארץ המובטחת, כבש חבלים ממנה, הנחיל אותם לשבטי ישראל ואף נקבר בה".
"התיאורים ההיסטוריים בתנ"ך מדויקים ברובם הגדול", הוא מדגיש, "אבל לעיתים יש אי דיוקים - כך לגבי המסע של סנחריב נגד המדינות שמרדו בו, ובהן יהודה, בשנת 701 לפני הספירה. במלכים ב' פרק י"ט כתוב שהיה נס, מלאך מכה והורג בלילה 185 אלף חיילים אשורים, וסנחריב שב לארצו בבושת פנים ונרצח. מתיאור מלכות מנשה, בנו של חזקיהו, במקרא עולה שבעקבות המפלה של אשור פסק השלטון האשורי בארץ. זה בוודאות לא נכון כי בימי מנשה, אחרי מסע סנחריב, כבשו האשורים את מצרים והאימפריה שלהם הגיעה לשיא".
4 צפייה בגלריה
על פי המסורת היהודית, משה רבנו היה זה שכתב את חמשת חומשי תורה
(צילום: מציורי התנ"ך של גוסטב דורה)
אז אתה מאמין לתנ"ך או לא?
"אין קשר בין אמונה למדע. יש לבחון כל פרק במקרא לגופו. רוב המידע מדויק ואמין. התיאור של חורבן בית המקדש הראשון בימי ירמיהו הוא מדויק. הנבואות של ירמיהו ושל יחזקאל אכן עודדו את העם ומנעו התבוללות. בנוסף לכך, גם הטקסט שחיבר הדויטרונומיסט בספרי דברים, נביאים ראשונים וירמיה שימש השראה ליהודים, שבניגוד לעמים אחרים שהוגלו לא התבוללו, ואף חזרו לארצם".
לפני גלות בבל הייתה גלות אשור של עשרת השבטים שככל הנראה התבוללו. מה ייחד את גלות בבל?
"הבבלים בניגוד לאשורים ריכזו את היהודים בארץ בבל, באזור מצומצם יחסית, עובדה שסייעה להם לשמר אותם כקבוצה, והפרסים אפשרו את השיבה בניגוד לאשורים".
למה קראת לספר "סיפור אהבה אלוהי"?
"כי זה אכן סיפור אהבה - יש לו התחלה: אלוהים התאהב באבות וכרת עימם ברית – זו ההתחלה. אבל בניגוד לתפיסה הנוצרית, אין לסיפור הזה סוף. אהבת ה' לישראל נזכרת תכופות בידי הדויטרונומיסט 'כי אהב (ה') את אבותיך, ויבחר בזרעו אחריו" (דברים ד', ל"ז); 'באבותיך חשק ה' לאהבה אותם" (דברים י', י:ב); כך גם בדברים ז' ו-ח': 'לא מרובכם מכל העמים חשק ה' בכם כי אתם המעט מכל העמים, כי מאהבת ה' אתכם'.
"המסר הוא פשוט - אתם עם אלוהי, אתם נצחיים ואתם קדושים והברית לא תיגמר לעולם, כי אלוהים אוהב אתכם. הדויטרונומיסט מעביר מסר לגולים - אלוהים רוצה מעם ישראל שישמרו את הדיבר הראשון והשני בעשרת הדיברות, כלומר ימשיכו להאמין בו כאל. הוא לא רוצה שהם יעבדו אלים אחרים וגם לא שיתבוללו. ירמיה בדומה למשה ניבא לא רק את החורבן והגלות אלא גם את השיבה לארץ, אם לא בדור הזה אז בדורות הבאים, ומי כמונו יודעים שהנבואות אכן התגשמו".
האם יש במחקר שלך גם ביקורת סמויה על הנצרות?
"אני לא מתייחס לנצרות – אבל אתה יודע שהנצרות נטלה מהיהדות את אלמנט האהבה. זהו יסוד שמופיע במקרא פעמים רבות, ומבהיר שהברית בין אלוהים לישראל היא לא ברית פורמליסטית ומשפטית גרידא, אלא ברית שעיקרה יחס רגשי עמוק של האל לישראל. הוא אוהב אותנו גם אחרי שהוא כועס ומעניש, כי הברית בינינו מבוססת על אהבה. רבי עקיבא אמר 'ואהבת לרעך כמוך, זה כלל גדול בתורה'. ואני אומר לך שהכלל הגדול הוא 'ואהבת לאלוהיך כמוך', תאהבו אותו כמו שהוא אוהב אתכם".
