יהודים ברחבי העולם חוגגים את הניצחון כנגד כל הסיכויים של עם ישראל על היוונים, ואת טיהור המקדש המחולל וחנוכתו המחודשת – אבל רוב היהודים החיים ביוון מציינים את החג תוך התייחסות לאותם יוונים דאז כאל "סורים"; זאת כדי למנוע התנגשות בין שתי הזהויות שבהן הם אוחזים – האחת כיהודים והשנייה כיוונים – ושחלילה לא יתקבל הרושם שהם פוגעים בדרך כלשהי במדינה שנותנת להם בית וחסות.
חנוכה הוא חג חשוב עד מאוד במסורת ישראל, המסמל את ניצחון הטוב על הרע, האור על החושך, המעטים על הרבים. מדובר בחג שכל כולו גבורה יהודית. ייתכן שמבחינה טכנית, השימוש במונח "סורים" הוא לא בלתי-מדויק; עם זאת, הדבר ממחיש היטב את המציאות המורכבת שאיתה נאלצו יהודי התפוצות להתמודד במהלך ההיסטוריה: באיזו מידה עלינו להזדהות עם העם היהודי, ובאיזו מידה עלינו להשתלב בתוך החברה המקומית.
אם נסקור לרגע את תולדותיה של הקהילה היהודית ביוון, נוכל להתחקות אחר דוגמאות נוספות שמדגימות היטב את בעיית הזהות הכפולה. במאה הרביעית לפני הספירה, מגיע אלכסנדר מוקדון לממלכת יהודה, ולבסוף מוצא עצמו מרכין ראש בפני שמעון הצדיק, ששימש ככהן גדול בירושלים, ואף מבטיח לו שלא יפגע בבית המקדש.
כמחוות תודה על הבטחתו זו של אלכסנדר, נקראים כל הבנים היהודים שנולדים באותה השנה בשם "אלכסנדר", על שמו של המצביא היווני. נזכיר כאן שאפילו בשנות העבדות במצרים לא שינו היהודים את שמותיהם, אלא נקראו בשמותיהם העבריים (ועל פי המדרשים, בזכות כך נגאלו). אבל בתקופתו של אלכסנדר אימצו היהודים שם הלניסטי בשם הזהות הכפולה.
שאלה של זהות כפולה
בעקבות קשרים דיפלומטיים שנוצרו באותה התקופה, הגיעו היהודים ליוון והתיישבו בה. כמאתיים שנה לאחר מכן, התרחש סיפור חנוכה במולדתם ההיסטורית, הלא היא ארץ ישראל, ואז נוצרת הדילמה: אם יהודי יוון חופשיים לשמור את מצוות התורה, בעוד על היהודים במקומות אחרים חל איסור, האם מחובתם של יהודי יוון להביע קול מחאה ולהתנגד לגזירות? זאת ועוד, לאחר שנעשו ניסים גדולים לעם היושב בציון, והמכבים, שהיו מתי מעט, ניצחו את צבאו הגדול של אנטיוכוס, ונתגלה כד שמן אחד קטן שדלק במשך שמונה ימים שלמים – האם גם ליהודי יוון יש חלק בכל הניסים הללו?
נתקדם בציר הזמן. השנה היא שנת 70 לספירה, ויהודי אתונה מקבלים דיווח על תוצאותיו הרות האסון של המרד הגדול ביהודה: בית המקדש חרב, אחיהם ואחיותיהם נמכרים לעבדות – וששת-אלפים מתוכם נשלחים לבנות את תעלת קורינתוס ביוון, ונאלצים לעסוק בעבודה מפרכת ביום ובלילה. או-אז עולה השאלה – האם צריכים היהודים המקומיים לגייס סכום כסף עצום כדי לפדות את אותם עבדים יהודים שנלקחו בשבי, ונמצאים על ידם ממש בקורינתוס? יהודי יוון אספו את כל הממון שנדרש, ופדו את אחיהם.
בשנת 116 לספירה התרחש "מרד התפוצות", כאשר יהודי אלכסנדריה, מסופוטמיה ולוב (של ימינו) מחליטים למרוד כאות הזדהות עם יהודי ארץ ישראל. היהודים המורדים מושמדים כמעט לחלוטין, ושוב עולה השאלה, האם על יהדות יוון להביע עמדה? באותן שנים יהודי יוון הביעו את התנגדותם לנעשה – אבל בסופו של דבר, נשארו נאמנים לאימפריה.
הגענו לשנת 306 לספירה, מאתיים שנה לאחר מרד התפוצות. הנצרות הופכת לדת הרשמית השלטת. יהודים רבים כבר נוהים אחרי הכת החדשה, ולכאורה נראה שזהו הצעד ההגיוני ביותר. לשם מה להישאר יהודי אם הכול אומרים שהנצרות היא בעצם גרסה מעודכנת של היהדות? יהודי יוון לרגע לא שכחו את יהדותם, לא התנצרו (וגם לא התאסלמו) ושמרו על קשר שקט אבל עקבי עם קהילות ישראל בתפוצות.
ריקוד עדין ומדויק
הקהילות היהודיות ביוון הן קהילות עתיקות-יומין, שחוו על בשרן תקופות היסטוריות שונות שהשפיעו עליהן. במהלך השנים היה על יהודי יוון להתמודד עם זהותם היהודית והיוונית, והם נדרשו, לא אחת, לשאלה כיצד לשמֵר את מסורת ישראל. היה עליהם לנווט תדיר במים סוערים, ואף להמציא את עצמם מחדש בכל תקופה מתחדשת, כדי לשמור הן על זהותם היהודית והן על זו היוונית.
אפשר לראות בסיטואציה מעין ריקוד עדין שכל צעד בו חייב להיות מדויק. כקהילה שנמצאת תדיר בעין הסערה, צעד אחד שגוי לימין עלול לגרום להכחדת דור שלם של יהודים – וצעד אחד שגוי לשמאל עלול להוביל לאבדון.
במהלך השנים היה על יהודי יוון להתמודד עם זהותם היהודית והיוונית, והם נדרשו, לא אחת, לשאלה כיצד לשמֵר את מסורת ישראל
בפרקי אבות נאמר: "הווי מתפלל בשלומה של מלכות, שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו". ואכן, היוונים והתרבות ההלניסטית הביאו קידמה מבורכת לעולם והפיצו דעת ברחבי תבל, וכן לימדו אותנו תובנות רבות על אודות תרבויות אחרות. הם העניקו לעולם קודים של נימוס, סדר ומערכות שלטון – ועל כל אלה, אמרו חכמינו, יש להודות.
יהודי יוון תמיד השתדלו לציית לחוקי המדינה, כמאמר חכמינו "דינא דמלכותא דינא". אולם חכמינו גם לימדו אותנו שעלינו להיות ערבים זה לזה, שכן רבות מן המצוות משקפות את הערך של ערבות הדדית וסולידריות יהודית. יהודי יוון היו יוונים במלוא מובן המילה, אבל הם גם היו יהודים בכל רמ"ח איבריהם, ולכן סייעו לאחיהם היהודים בכל עת שהיו יכולים.
סיפור אחר
בימינו, יהודי יוון משרתים בצבא היווני, מובילים מדיניות ברפובליקה היוונית – ומייצגים את יוון במשחקים האולימפיים (שכזכור, הומצאו על ידי היוונים) – ותמיד בזהותם הכפולה: כיוונים וכיהודים. עצם העובדה שהם המשיכו לנהל אורח חיים יהודי במרכז התרבות ההלניסטי, מעוררת הערצה.
כשליחה מישראל החיה ומלמדת בקהילה היהודית ביוון, נוכחתי לדעת שליהודי יוון יש סיפור חנוכה מעט שונה מאשר הסיפור של הילדים היהודים בשאר מדינות תבל. כיוונים, הם בחרו להימנע מניגוד עניינים ומסיבוכים שהיו עלולים להתעורר כתוצאה מהפרק הספציפי הזה בתולדות עמנו ובתולדות העם היווני, והחליטו לוותר על הצורר "היווני".
בה בעת, כיהודים גאים, הם חוגגים את החג ומדליקים את החנוכייה מחוץ לבתי הכנסת לעיני כול, ושרים על הניסים ועל הנפלאות שקרו לעם היהודי לפני אלפי שנים, בימים ההם בזמן הזה, ואולי אין אמירה ברורה וחשובה מכך – דווקא במקום הזה, על אדמת יוון.
- הכותבת היא שליחת מכון "שטראוס-עמיאל" מבית רשת "אור תורה סטון" באתונה, יוון
