המלחמה באוקראינה משנה את פניהן של הקהילות היהודיות במדינה – וגם של אלו שבמדינות הסובבות אותה. כמעט בכל המדינות הגובלות באוקראינה (הונגריה, מולדובה, פולין), למעט בלארוס, נקלטו פליטים יהודים, ועוד אלפים התאקלמו – לפחות זמנית – במדינות במעגל השני והשלישי, ובראשן אוסטריה וגרמניה.
ההגירה, ששינתה את פני הקהילות, מורגשת גם בתוך אוקראינה פנימה. "מאז תחילת המלחמה, בעיקר בחודשיה הראשונים, חילצנו יותר מ-36 אלף יהודים מהערים המופגזות בחזית במזרח המדינה, כמו מריופול שהפכה לעיי חורבות, חרקוב, קריווירוג, מיקולאייב, איזיום ועוד", מספר הרב מאיר סטמבלר, יו"ר "פדרציית הקהילות היהודיות באוקראינה" (FJCU).
לדבריו, "המספרים משתנים מיום ליום, אבל בהערכה גסה כמחציתם עלו לישראל ממחנות הפליטים שפתחנו בפולין, בהונגריה ובמולדובה. יותר מ-15 אלף איש נדדו בתוך אוקראינה עצמה ועברו לערים בטוחות יותר, או שעדיין נמצאים במחנות הפליטים מתוך מחשבה לחזור לאוקראינה, כי יש להם בתים ועסקים והורים, והם רוצים לנסות לשמור על מה שהיה".
מִיקוֹלַאיִיב: נותרו כמה מאות משפחות
מִיקוֹלַאיִיב, עיר נמל בדרום אוקראינה ואחת הערים המופגזות ביותר בידי הרוסים בחודשים האחרונים, הייתה ביתם של כ-7,000 יהודים עד לחודש פברואר האחרון, אז תקפה רוסיה בלא רחם. כיום, מדווח רב העיר, נותרו כמחציתם בלבד. "הקהילה סייעה לכאלף יהודים לצאת את העיר, אבל למרות זאת נותרו כאן עדיין מאות משפחות יהודיות, ואנחנו בקשר ישיר איתן", אומר רב העיר ושליח חב"ד, שלום גוטליב.
11 צפייה בגלריה
רב העיר אודסה ושליח חב"ד מארגן ציוד של הילדים לקראת עזיבתם את אודסה עם פרוץ המלחמה
(צילום: Jrnu.org)
לדבריו, "מדי יום שישי אנחנו מחלקים 600 ערכות של חלות, יין לקידוש ונרות. זה מראה שיש פה הרבה מאוד יהודים שעדיין לא עזבו מסיבות מגוונות: ילדים להורים קשישים שלא רוצים להשאיר אותם לבד; משפחות שהאבות בצבא או מחויבי גיוס שהנשים והילדים לא רוצים לעזוב בלעדיהם. מאידך גיסא, כ-150 משפחות יהודיות חדשות, שלא היו בקשר עם הקהילה קודם לכן, יצרו איתנו קשר כי רצו להרגיש חלק ממשהו, ומתוך הבנה שגיבוש קהילתי מסייע להעביר את המלחמה בצורה טובה יותר".
לדברי הרב, "אנחנו מספקים עזרה מאוד משמעותית, ברמה של קשר יומיומי רציף. יש כאלה שבתיהם נפגעו ודאגנו להם לדירות חלופיות, דאגנו גם להחלפת חלונות ודלתות שנפגעו בהפגזות ויש לנו מערך של חלוקת מזון ותרופות – במיוחד בשכונות שאסור לתושביהן לצאת מהבתים, כי הן מטווחות ומועדות לפורענות".
הרב שלום גוטליב, מיקולאייב: "מדי שישי אנחנו מחלקים 600 ערכות של חלות, יין ונרות. זה מראה שיש פה הרבה מאוד יהודים שעדיין לא עזבו מסיבות מגוונות: ילדים להורים קשישים; משפחות שהאבות בצבא והנשים לא רוצות לעזוב בלעדיהם"
בקרוב יקבל הרב גוטליב מכונית חשמלית מפדרציית הקהילות היהודיות באוקראינה, וזו תסייע לו להתגבר על המחסור בדלק. שמונה מכוניות כאלו כבר חולקו לקהילות היהודיות בערים המרכזיות במדינה, והן מסייעות בחלוקת המזון והתרופות. בפדרציה מתכוונים לרכוש בסך הכול כ-40 כלי רכב שיחולקו בחינם לקהילות בכל רחבי הערים הגדולות והבינוניות במרכז המדינה ובמזרח המדינה, כדי לבצע את פעילות הרווחה השוטפת, הכוללת חלוקת אוכל ותרופות.
כמו בשאר הערים באוקראינה, גם במיקולאייב הקהילה היהודית מסייעת גם למי שאינם יהודים. הדבר בא לידי ביטוי בחלוקת בקבוקי מים, בעקבות מחסור חריף במים בחודשים האחרונים. "העיר שלנו מנותקת ממי שתייה, וחילקנו עד כה כ-100 אלף בקבוקים שאותם רכשתי מכספי תרומות", אומר הרב גוטליב. "אני לא יודע איך לא מדברים על זה, אבל במשך חודש וחצי היינו בלי מים בכלל; אנשים הלכו לשאוב מים מהנהר בדליים כדי לשתות ולהתקלח. בהמשך התחילו לחלק מים במשאיות בכמה נקודות בעיר, אבל הם מלוחים מדי אז לא תמיד אפשר לשתות אותם או אפילו לכבס באמצעותם".
ברדיצ'ב: הנהירה לאומן מחזירה את החסידים
גם בעיר ברדיצ'ב שבמחוז ז'יטומיר, במרכז אוקראינה, מרגישים את נחת זרועה של המלחמה, בין היתר משום שהעיר יושבת על רשת אסטרטגית של פסי רכבת, ובין ברדיצ'ב לז'יטומיר יש שדה תעופה שטווח כמה פעמים בידי הרוסים.
11 צפייה בגלריה
חיים חדשים בברלין. פליטים מבית הילדים "משפחה" באודסה בשעת הפסקה בבית הספר
(צילום: Jrnu.org)
"כ-60% מיהודי ברדיצ'ב עזבו אותה עם תחילת המלחמה", אומר גנאדי קיסלוק, ראש הקהילה המקומית. "לפני 24 בפברואר היו כאן 1,000 יהודים – וכעת נותרו כ-500. כמה עשרות מאלה שעזבו, חזרו לעיר במהלך החודשים האחרונים. אל הקהילה התווספו גם כמה פליטים יהודים שהגיעו מערי מזרח המדינה".
בעיר קבור רבי לוי יצחק מברדיצ'ב – מגדולי האדמו"רים החסידיים – וקברו מהווה את אחד ממוקדי התיירות היהודית הבולטים ביותר באוקראינה. בקהילה מספרים כי האבטחה סביב הקבר ובית הקברות היהודי העתיק, וכן סביב מוסדות הקהילה, תוגברה מחשש לוונדליזם. "לפני פרוץ המלחמה הגיעו לכאן כ-100 אלף תיירים יהודים בשנה, ובכל החודשים האחרונים היו פה בודדים בלבד", אומר קיסלוק. "כעת, עם הנהירה לאומן, מורגשת גם כאן עלייה קלה במספר המתפללים – ובשבוע האחרון היו פה כמה עשרות".
מחנות הפליטים באוסטריה והונגריה
הגירת היהודים מורגשת, כאמור, גם במדינות אחרות באזור. על שפת אגם בלטון, מרחק שעה וחצי נסיעה מבודפשט שבהונגריה, הקימה פדרציית הקהילות היהודיות באוקראינה מחנה פליטים, שבו נמצאים בכל רגע נתון כ-500 יהודים, הנהנים משלוש ארוחות חמות ומחדרי אירוח מטופחים, ללא עלות.
11 צפייה בגלריה
נשים יהודיות מכינות חלות לשבת במחנה הפליטים על שפת אגם בלטון
(צילום: פדרציית הקהילות היהודיות באוקראינה)
כ-1,200 יהודים היגרו מאוקראינה המדממת לאוסטריה, שבה קיבלו מעמד של פליטים. הממשלה המקומית העניקה להם, בסיוע הקהילה, דיור חינם, ביטוח רפואי ותמיכה כספית קטנה. "הם אנשים משכילים ואצילים שמתמודדים בגבורה עם מה שעובר עליהם, ורבים כבר מצאו כאן עבודה", אומר הרב יעקב בידרמן, שליח חב"ד בבירה האוסטרית.
"במוסדות שלנו", הוא מוסיף, "קלטנו 36 פליטים, בין היתר בצוותי ההוראה. בסך הכול, זה תגבור יפה לקהילה. בית הספר שלנו קלט 130 ילדים מאוקראינה, ובית ספר נוסף קלט כ-30 ילדים. הם מתאקלמים יפה, למרות שיש בעיות בתקשורת. כיתות שהיו בהן 20 ילדים, צמחו לפתע ל-30 ילדים. אנחנו מציעים להם ארוחת צהריים חמה בכל יום, ובהכוונתנו עשרות מהם כבר עלו לישראל".
הרב יעקב בידרמן, וינה: "קלטנו 36 פליטים. בסך הכול, זה תגבור יפה לקהילה. בית הספר שלנו קלט 130 ילדים מאוקראינה, ובית ספר נוסף קלט כ-30. הם מתאקלמים יפה, למרות שיש בעיות בתקשורת. כיתות שהיו בהן 20 ילדים, צמחו לפתע ל-30 ילדים"
"אין ספק שהמלחמה גרמה לטלטלות גדולות בקרב הקהילות", אומר הרב רפאל רוטמן, סגן יו"ר "פדרציית הקהילות היהודיות באוקראינה". "מיעוטן התפרקו, רבות הידלדלו – ואחרות דווקא עובו בזכות הפליטים. אנחנו מנסים לדאוג לכל הצרכים, וכבר סיימנו לארוז 36 אלף ערכות מהודרות לחגים, שיגיעו כמעט לכל עיר במדינה וכוללות מזון, תרופות וגם מחזור תפילה, דבש וחוברת לילדים. עד כה הוצאנו יותר מ-20 מיליון דולר לרכישת ציוד ושינוע שלו, להקמת מחנות פליטים ולחילוצם. אין ספק כי בראש השנה נתפלל היטב 'מי במים ומי באש', ונבקש גאולה שלמה. המצב לא יכול להימשך כך".
ז'יטומיר: מריבת הקהילה עזבה – הרב חזר
חלק לא מבוטל מהקהילות היהודיות התרוקן כמעט לחלוטין. בתי כנסת פורחים ומוסדות שוקקים הפכו למדבר שממה, נטולי חיים יהודיים, בפרט בערים שחטפו את מכות האש הראשונות בתחילת המלחמה, או בערים שבהן הקהילות היו מורכבות מצעירים יהודים בגילי גיוס חובה.
אחת מאלו היא הקהילה היהודית המפוארת בז'יטומיר. עד למלחמה, התנהלו שם חיים יהודיים פורחים, ובראשם בית הילדים התוסס "עלומים" של FJC, בתי כנסת, כוללים, מוסדות חינוך ובתי הארחה. עם פרוץ המלחמה, מילט רבה של ז'יטומיר ומערב אוקראינה את בית הילדים ואת מרבית חברי הקהילה אל מחוץ לגבולות המדינה. הרב עצמו – הרוח החיה של הקהילה – נאלץ לעזוב לישראל כדי להיות יחד עם מרבית קהילתו, ובפרט עם כ-118 הילדים היתומים ששוכנו בקמפוס קק"ל בנס הרים, ובימים אלה עוברים לאשקלון.
לאחרונה שב הרב וילהלם לז'יטומיר עם בני משפחתו, בינתיים לחודש החגים – וזאת לראשונה מאז עזבו את המקום. הם חוזרים למקום השליחות בניסיון להתחיל הכול מהתחלה. בז'יטומיר חיכו להם כמה מיהודי העיר – בעיקר קשישים, בעלי גיוס חובה, או כאלה ששבו לביתם במהלך המלחמה.
הקהילות באוקראינה שהרוויחו מהמצב
לצד הקהילות שנחרבו או ניזוקו משמעותית, ישנן אף קהילות באוקראינה שלמרבה הפלא זינקו משמעותית. "הקהילות היהודיות בקרפטים, בוויניצה, באוז'הורוד ובצ'רנוביץ, הכפילו את מספרי היהודים ואפילו יותר", אומר הרב שלמה פלס, מנהל מערך החירום וההצלה של חב"ד באוקראינה, המלווה מקרוב את כלל הקהילות היהודיות במדינה.
הרב לירון אדרי, רבה של קריבוי רוג ושליח חב"ד, חולש על אימפריה יהודית עשירה. "יש לנו כאן בית כנסת, כולל אברכים לגברים, מסגרת תורנית מיוחדת לנשים, חברת תהילים, תפילות חול, תפילות שבת – וכל זה נמצא בעלייה מתמדת מאז פרוץ המלחמה", הוא מספר, בריאיון ל-ynet. "בית הספר וגן הילדים לא פועלים כמו בעבר, אולם אנו מקווים שהשקט יחזור בקרוב מאוד ונוכל לשוב ולהפעיל אותם".
הרב דן זכותא הוא רב מחוז קירובוהרד במרכז אוקראינה ושליח חב"ד. זכותא מתגורר בעיר הבירה של המחוז, קרופיבניצקי. בקירובוהרד מתגוררים קרוב ל-300 אלף תושבים. לדבריו, "עד למלחמה הכרנו פה בעיר כ-2,000 יהודים, אך כעת הקהילה גדלה בכ-10%. נכון להיום אני מכיר בקרופיבניצקי עוד 200 יהודים שהגיעו הנה, בעיקר מחרקוב.
הרב טייטלבוים, חמלניצקי: "הקהילה גדלה, ומספר המשתתפים בפעילויות ובפרויקטים החינוכיים והחברתיים גדל אף הוא בצורה משמעותית. יהודים שלא שמענו מהם מעולם, פתאום החלו ליצור קשר באופן מפתיע"
"מצאנו להם דירות, בסיוע חברי הקהילה. אחד מהחברים בקהילה נתן דירה פרטית גדולה, שבכל אחד מחדריה שיכנו משפחה אחרת. אני באופן אישי קלטתי 10 עובדים חדשים מקרב הפליטים בעבודות הקשורות לקהילה ולבית הכנסת, וההשפעה החיובית של הפליטים על הקהילה בהחלט מורגשת. הם אנשים 'עם רגליים על הקרקע' – רובם צעירים יחסית – שרק מחפשים מקום שקט שבו יוכלו לעבוד ולהמשיך בשגרת החיים ככל האפשר, וגם לשמור על ההווי הקהילתי-יהודי".
"הקשר של יהודי העיר לקהילה התחזק"
הרב זכותא מדווח על התרחבות בפעילותה של הקהילה בעקבות ההגירה: "גם המניינים בבית הכנסת התרחבו והוספנו גם שיעורי תורה. מצד אחד, כואב לנו מאוד על מה שעברו הפליטים, על הבתים שאיבדו והטראומות שחוו, אבל מצד שני, זו תוספת ברוכה עבורנו; דם חדש לקהילה".
קהילה יהודית נוספת שחווה עדנה, היא חמֶלניצקִי האוקראינית. רב העיר, יוסף טייטלבוים, לא העלה על דעתו כי דווקא בעקבות המלחמה הקשה, הקהילה היהודית בהנהגתו תתרחב באופן משמעותי כל כך. למרות גל נטישה של תושבים לערי מקלט בתחילת המלחמה, יהודים רבים מהעיר שבחרו להישאר במקום מגוריהם, החלו ליצור קשר עם הקהילה וביקשו להיות מעורבים יותר בחיי הקהילה. מעבר לכך, מרבית הנמלטים והפליטים שבו חזרה לעיר מגוריהם בחודש האחרון.
"הפעילות השתדרגה מאוד בהשוואה לתקופה שלפני המלחמה", מספר הרב טייטלבוים. "הקהילה גדלה, ומספר המשתתפים בפעילויות ובפרויקטים החינוכיים והחברתיים גדל אף הוא בצורה משמעותית. הקשר של יהודי העיר לקהילה התחזק. יהודים שלא שמענו מהם מעולם, פתאום החלו ליצור קשר באופן מפתיע. דווקא בעיצומה של המלחמה אנחנו רואים זינוק בחיי הקהילה שלנו, בניגוד לכל מה שחשבנו. בית הכנסת פעיל יותר מתמיד, למרות המלחמה".
מולדובה: "חצי מיליון פליטים שינו את הדמוגרפיה"
הדי המלחמה הכו, כאמור, גם בקהילות שבמדינות סביב לאוקראינה. הרב שלום בער סטמבלר, שליח חב"ד בוורשה, מספר ל-ynet כי אף שמבנה הקהילה עצמו לא השתנה ("פליטים יהודים רבים עברו אצלנו בחודשי המלחמה הראשונים, אבל הם המשיכו הלאה"), היקף הפעילות גדל משמעותית. "זה אומר יותר נסיעות ברחבי המדינה כדי לסייע לפליטים יהודים המפוזרים בקצוות שונות", הוא מסביר. "לאחרונה ערכנו מבצע מקיף שבו ביקרתי פליטים בערים רבות, הבאנו להם מתנות, מענקים, קבענו להם מזוזות ועוד. ראינו שזה ממש החיה אותם".
בקהילה בגאורגיה הציפה המלחמה חששות גדולים וזיכרונות מרים ממלחמת רוסיה-גאורגיה בקיץ 2008. "היו כמה וכמה השפעות מיידיות על הקהילה עם פרוץ המלחמה", מספר הרב מאיר קוזולבסקי, שליח חב"ד בעיר טביליסי, "חווינו כאן עליית מחירים כללית, תנודות במטבע המקומי ויותר חברי קהילה שנזקקו לסיוע כלכלי. בתקופה הראשונה הגיע זרם פליטים גדול לטביליסי, ונוסף על סדרי הפסח בעברית למטיילים ובגאורגית לקהילה, ערכנו גם ליל סדר וסעודות חג לפליטים דוברי רוסית – יהודים מרוסיה ומאוקראינה שברחו מאימת המלחמה".
אחת הקהילות שחוותה שינויים דרמטיים מאז פרוץ המלחמה, היא זו שבמולדובה. "המלחמה השפיעה עלינו משמעותית", אומר הרב זושא אבלסקי, יו"ר הקהילה ושליח חב"ד. "במדינה קטנה כמולדובה, חצי מיליון פליטים שינו את הדמוגרפיה וגרמו לצפיפות בעיר ולעליית מחירים מטורפת. למרות שהמצב נרגע, המחירים עדיין יקרים משמעותית מערב המלחמה".
הרב קוזולבסקי, גאורגיה: "חווינו כאן עליית מחירים כללית, תנודות במטבע המקומי ויותר חברי קהילה שנזקקו לסיוע כלכלי. בתקופה הראשונה הגיע זרם פליטים גדול לטביליסי"
הקהילה היהודית כשלעצמה קלטה למעלה מ-5,000 פליטים בטווח קצר, והרב אבלסקי אומר כי "זה שינה לחלוטין את סדר העדיפויות. ממטבח שייצר מאה מנות ביום, הפכנו למטבח שמאכיל בימים טרופים עד 1,500 מנות. הכפלנו את צוות העובדים, יצרנו קשרים חדשים בדרגים גבוהים, וזה בהחלט יסייע לנו בעתיד. שיתוף הפעולה עם 'אור אבנר' והעזרה הפיננסית, עזר לנו מאוד בסיוע לפליטים".
עם זאת, הרב אבלסקי מוסיף ומספר כי "בגלל התנועה הרבה שהייתה בבית הכנסת, חלק גדול מהקהילה המקומית פסק מלהגיע". ועם זאת, הוא מדגיש כי "רובם חזרו לאחר הרגיעה".
קהילות יהודיות בגרמניה קלטו אף הן כמויות גדולות של פליטים, מדיסלדורף ועד פרנקפורט, באד הומבורג והמבורג. בברלין הקים רב העיר, יהודה טייכטל, מוסדות חינוך מיוחדים שקלטו פליטים יהודים רבים. שם גם נקלטו הילדים ממוסד "משפחה" שהקים רב העיר אודסה, אברהם וולף.
"לא קליטת פליטים, אינטגרציה מלאה"
נשיא ועידת רבני אירופה, הרב פנחס גולדשמידט, מי שהיה רבה הראשי של מוסקבה במשך 33 שנים ונאלץ לעזוב עקב סירובו לתמוך ברוסיה במלחמה, אומר כי הפליטים היהודים מאוקראינה שינו את הדמוגרפיה בלא מעט קהילות יהודיות באירופה. "פליטים הגיעו בעיקר לגרמניה, לשווייץ ולרומניה, כאשר הריכוז הגבוה – 1,200 פליטים יהודים – נמצא בעיר נפטון שברומניה, ומספר דומה של פליטים גם בווינה", הוא מציין.
11 צפייה בגלריה
הרב רפאל רוטמן (משמאל) והרב מאיר סטמבלר, שניהם מהפדרציה של הקהילות היהודיות של אוקראינה, מספקים חבילות מזון לאוקראינית קשישה לא יהודייה בבוצ'ה
(צילום: ג'ייקוב ג'ודה, JTA)
"בשווייץ יש מאות; בגרמניה מדובר על כ-7,000-6,000 איש. בהונגריה, ששימשה בעיקר תחנת מעבר – אולי אלפים בודדים. כל הקהילות קיבלו אותם בידיים פתוחות, וזה אחד הסיפורים היפים. בווינה, למשל, הקהילה דאגה לכל משפחה לדירה בחינם ולאוכל. אתה נכנס לבתי כנסת ולמרכזים קהילתיים בגרמניה, ויש ארוחות ערב בחינם לפליטים. קלטו את הילדים לתוך בתי הספר היהודיים. מדובר פה על יותר מאשר קליטת פליטים – מדובר על אינטגרציה בתוך הקהילות.
"בל נשכח שחלק לא מבוטל מהפליטים הם נשים וילדים. הבעלים נשארו מאחור, באוקראינה, והם משרתים בצבא. אז כאשר המשפחה לא יצאה במלואה –מדברים על איחוד משפחות בסוף המלחמה אל אוקראינה או מחוצה לה".
הרב גולדשמידט, לשעבר רבה של מוסקבה: "הקהילה היהודית ברוסיה נפגעה קשות. אחוז גדול – למעלה מ-50 אלף – עזב. חלקם עלו ארצה, חלקם היו אזרחים ישראלים וחזרו ארצה, חלקם עברו לדובאי, אחרים לערי בירה של מדינות אחרות"
הרב גולדשמידט מצביע על תופעה נוספת: פליטים יהודים שיצאו מאוקראינה ואחר כך שבו אליה. "מבחינה כלכלית, המלחמה גרמה לנטל גדול על הקהילות, אבל לא שמעתי שאף אחד התלונן. אני חושב שבדיוק להפך", הוא אומר. "רבים מראשי הקהילות שמחים שנוספו להם חברים חדשים. התקפות טרוריסטיות במערב אירופה וגם הקורונה ביבשת, הביאו להגירה ולעלייה של חלקים בקהילה. כעת הפליטים מאוקראינה מחזקים את הקהילות. אף על פי שבטווח הקצר זה נטל כלכלי, מדובר על דם חדש לקהילות".
איך רואים את זה?
"בווינה, למשל, פתחו בית כנסת מיוחד לפליטים באוקראינה. בשיעור שהעברתי בברלין, כ-20% מהנוכחים היו פליטים".
דיווחים על ירידה חדה בתרומות
עם זאת, הרב גולדשמידט מספר כי נרשמה ירידה חדה בתרומות שהגיעו בעבר מאוליגרכים רוסים אשר נפגעו מהסנקציות. "התרומות פסקו גם מהאוליגרכים האוקראינים, שהיו צריכים לעזוב את ביתם ונפגעו בצורה כלכלית חמורה", הוא אומר. "אבל אני חושב שבאופן כללי, הקהילות מסתכלות על הסיוע לפליטים כעל חובה קדושה, ולא רק נטל. גם הזדמנות של חיזוק הקהילות".
מה האתגרים המרכזיים של הקהילות?
"מנהיגי קהילת אודסה, שנמצאת בנפטון שברומניה, חשבו שהמלחמה תימשך כמה שבועות בלבד. לפי מה שנראה לעין, נראה שמדובר במלחמה ארוכה שאי-אפשר לדעת מתי תסתיים, ולכן גם הם יצטרכו להחליט איך להמשיך".
כמי שהיה, כאמור, רבה של מוסקבה במשך למעלה משלושה עשורים – עד שנאלץ לעזוב – הרב גולדשמידט מספר כי "הקהילה היהודית ברוסיה נפגעה קשות. אחוז גדול – למעלה מ-50 אלף – עזב. חלקם עלו ארצה, חלקם היו אזרחים ישראלים וחזרו ארצה, חלקם עברו לדובאי, אחרים לערי בירה של מדינות אחרות בחבר העמים, כגון טיביליסי. יש מי שעברו לאיסטנבול, רבים הגיעו לחלקים שונים באירופה.
הרב פנחס גולדשמידט"אנחנו בתוך תהליך של הגירה מרוסיה. יש רבים שאורזים מזוודות ומוכרים את הדירות שלהם. דיברתי עם רב הקהילה במוסקבה, שאמר כי יותר מ-30% מבני קהילתו יהגרו עד לסוף השנה האזרחית הנוכחית. מדובר על החלק היותר מבוסס, המעמד הבינוני-גבוה שעוזב. לא עוזבים: אנשים מחוסרי כול או הקשורים למקום בגלל הוריהם, וגם אלה שצריכים לגמור את התארים שלהם באוניברסיטאות, או מי שאין להם שום תקווה להמשיך בעבודתם מחוץ לתחומי רוסיה".
מה לגביך, אתה מתכוון לחזור לרוסיה אחרי סיום המלחמה?
"אני מקווה שיום אחד אוכל לחזור לרוסיה, בעזרת ה'".
רוסיה: "המצב קשה יותר"
הרב הראשי של רוסיה, בערל לזר, רואה את הדברים אחרת לגמרי: "המלחמה אמנם משפיעה על הקהילה ברוסיה, וחלק מהאנשים עזבו", הוא אומר, "אך לא במספרים גדולים. לא מרגישים את זה בתוך הקהילה. יש כאלה שעזבו וחזרו, יש שעזבו ומתכוונים לחזור – ויש גם כאלה שעזבו ולא מתכוננים לחזור. בכל אופן, מוסדות החינוך נפתחו – וכמות התלמידים רק עלתה. בבית הכנסת לא מרגישים את זה. אי אפשר להגיד שמצב הקהילה השתנה. מדברים על כ-20 אלף יהודים שעזבו את רוסיה מפרוץ המלחמה – ואני בטוח שחלקם יחזרו, כולל כאלה שקיבלו דרכון ישראלי. אי אפשר לדעת מספרים מדויקים, אך אנחנו מאמינים שברוסיה זה אפילו לא 5% מכמות היהודים שעזבו".
11 צפייה בגלריה
שליחי חב"ד יתקעו בשופר ליד הטנקים באזורי הלחימה באוקראינה
(צילום: Soroka Svitlana, jrnu)
האם יש שינוי באנטישמיות ברוסיה בגלל המלחמה?
"לא מרגישים שום שינוי, ברוך ה'. הכול שקט ומקווים שכך יישאר, כי לדאבוננו בהיסטוריה תמיד יודעים שכאשר משהו לא הולך טוב, היהודים אשמים. רק שהפעם הסיפור היהודי הוא לא חלק מהמצב. אז בינתיים לא מרגישים את זה בשטח – לא ברחוב ולא בקהילה".
מה המצב הכלכלי של יהודי רוסיה?
"בתוך הקהילה נהיה הרבה יותר קשה, כי רבים מהתורמים הגדולים נמצאים תחת סנקציות ואין להם אפשרות לתרום. את זה מרגישים חזק. חלק ממעמד הביניים חש אי ביטחון, וגם זה משפיע על התרומות. לחלק יש קשיים כלכליים, ורואים את זה איך שניגשים לקהילה ומבקשים עזרה. אנשים שפעם היו תורמים, פונים היום לסיוע בהלוואות, במזון, לא יכולים לשלם את שכר הלימוד. אין פאניקה, אבל בהחלט יש אנשים שאין להם עבודה".
11 צפייה בגלריה
הרב בערל לזר עם נשיא רוסיה פוטין
(צילום: Irina ERMOLIEVA, Vladimir KLIMOV _credit Artem KOZVONIN)
מה אתה אומר על העזיבה של הרב גולדשמידט?
"אנחנו מאמינים שהרבנים צריכים להישאר. יש מי שסבורים שאם אנחנו יכולים להתבטא נגד המלחמה, אז אנחנו צריכים לעזוב. אבל אני לא חושב שזה חלק מהעבודה שלנו, להיכנס לפוליטיקה. העבודה שלנו היא לעזור ליהודים ולקהילות. לתמוך ביהודים. הדברים של הרב גולדשמיט גורמים נזק, כאילו שהיהודים מתערבים בנושאים פוליטיים. זה אף פעם לא עושה טוב ליהודים. אנחנו לא מתערבים בפוליטיקה, בוודאי שלא הרבנים".
הרב לזר מבהיר כי הקשרים הטובים שעליהם שמר עם נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, נותרו כשהיו: "שום דבר לא השתנה. אין נושאים שעומדים על הפרק ורואים התערבות שלו. אבל הזכרת אנטישמיות – ופה יש עמדה מוצהרת של הממשל, שחס ושלום לא יאונה דבר לקהילה וליהודים".
כיצד ייפתר משבר הסוכנות?
"אני מעריך שימצאו פיתרון שיאפשר את המשך פעילות הסוכנות, ומקווים שהכול יסתדר. כל פגיעה בסוכנות היהודית תשפיע על היהודים פה, שכן הסוכנות הייתה אחראית לפעילות חינוכית, למחנות קיץ ולחינוך לא פורמלי".
פורסם לראשונה: 06:16, 25.09.22
