מחאה סוערת נגד נשות הכותל: נערים חרדים קרעו סידורי תפילה
(צילום: נשות הכותל)
ביום שישי, כמידי ראש חודש, הגעתי עם חברותיי - אורתודוכסיות, קונסרבטיביות ורפורמיות - מארגון נשות הכותל, לתפילת שחרית במניין בעזרת הנשים. כך אנו עושות כבר מעל 30 שנה. אך לראש חודש תמוז היו תוכניות אחרות, שייחרטו בי לזמן רב.
עם כניסתנו לרחבה חטף המון משולהב את המזוודה שבה הבאנו את סידורי התפילה שלנו. הם התענגו מכל רגע שבו קרעו את דפי הסידורים אל מול עינינו, גם כשהבטנו בהם והתחננו שלא יעשו זאת. "אתה קורע את שם השם", אמרתי שם לנערים. והם, מביטים בי וצוחקים. "ספרי מינים חייבים לשרוף", אמרו - והמשיכו לקרוע דף ועוד דף, לרמוס ולדרוס את מה שכבר התגולל על הרצפה.
אני מתפללת עם נשות הכותל זה כבר 13 שנה. הגעתי לתפילה אחרי שמתפללת חברת הארגון נעצרה בעוון התעטפות בטלית - ונשארתי. יש משהו כל כך מיוחד בקבוצה הזו; חבורת נשים מכול הזרמים ביהדות שמתפללות יחדיו באחווה נשית, דתית ורוחנית שאין שנייה לה בעולם כולו. עברתי הרבה עם הקבוצה הזו: קללות, דחיפות, יריקות, מעצרים, חיפושים פולשניים.
הייתי רוצה להגיד ששום דבר לא היה יכול לחזות את מה שעברנו בראש חודש תמוז, אבל זה יהיה שקר. מה שקרה היה ידוע מראש. ואם לא יעשה פה משהו דרמטי, גם השלב הבא כבר ידוע מראש.
הכתובת על הכותל
ב-1988, לפני 33 שנים, הוקם ארגון נשות הכותל, ומאז לא היה ראש חודש שבו הגענו לכותל ולא הותקפנו. לעיתים זה חמור יותר, לעיתים פחות. כל כך הרבה פעמים התוקפים והתוקפות הם אנשים שמובאים באוטובוסים, על ידי גופים שקשורים קשר הדוק למפלגות פוליטיות. פוליטיקאים שמשלהבים את הציבור שלהם לתקוף, שקוראים לנו בתקשורת "רשעות" וגרוע מכך, בלי שום בושה או מחשבה אחראית.
מה שקרה ביום שישי הוא תוצר של אותה הסתה פרועה ומשולחת רסן עלינו, ועל כל מה שאינו "יהודי" לפי הגדרת ד' האמות החרדיות או החרד"ליות. מה שקרה הוא גם תוצר של אובדן שליטה מוחלט של הרשויות על ציבור הפורעים. הם עושים בנו כרצונם בכותל זה כבר עשרות שנים, ואין שום סיבה שיחשבו שהלינץ' הזה שעשו לסידורי התפילה שלנו, ייתקל באיזשהו מחסום.
עד עכשיו הם צעקו, קיללו, ירקו, דחפו ושפכו עלינו קפה רותח, וכלום. לא קנסות, לא מעצרים ולא הרחקות (אבל אם את אישה שמגיעה לכותל עטופה בטלית או בכיפה, אותך אולי כן ירחיקו). ברור להם שגם הפעם לא יקרה כלום והם לא ישלמו שום מחיר בגין האלימות הזאת.
השבר חוצה מגזרים
בשיאו של האירוע, כאשר אני וחברותיי מנסות להרים את הדפים הקרועים מהרצפה, ונערים משולחי רסן בועטים בנו - ניגש אליי איש, כיפה גדולה על ראשו, והגיש לי חבילה של דפים שהוא עצמו אסף מבין ההריסות. "אני לא מבין למה הם עושים את זה", אמר לי. "זה ממש חילול השם".
לא קשה לראות את השבר בקרב כל המגזרים. הרשתות החברתיות גועשות. עשרות-אלפי ישראלים בכו איתנו כשראו את התיעוד מהאירועים - אבל בזירה הציבורית הדממה רועמת. אותם אנשים ששילהבו את ההמון, כמובן שותקים, ואתם עוד רבים כל כך.
אז אני רוצה להגיד לפוליטיקאים, לרבנים, למנהיגי הציבור החרדי והציוני-דתי בישראל - שתיקתכם נשמעת. אל תתנו לטירוף הזה להמשיך. אתם בוודאי רואים את חילול השם שקורה כאן. תפקידכם איננו לפחד מציבור הפורעים ולעמוד מנגד. תפקידכם לתקן את העוול ולהחזיר את המדינה הזאת לשפיות. כבר אמר היינריך היינה: במקום שבו שורפים ספרים ישרפו בני אדם. באחריותכם למנוע את ההידרדרות.
- הכותבת היא סגנית יו"ר נשות הכותל
