היא דמות שיכולה להיחשב בין מבשרי הציונות הראשונים – 330 שנים לפני הרצל – והיא הצילה מאות אלפי יהודים, הייתה מדינאית בקנה מידה בינלאומי, הראשונה שהעזה לפתוח במאבק ישיר מול האפיפיור הנוצרי – וגם העשירה בתבל. הדמות המדוברת הייתה אישה יהודייה, ושמה דונה גרציה (חנה) נשיא.
נשיא הייתה אלמנה שהפכה למנהיגה חשובה, ומן הסתם אחת הדמויות המרכזיות והבכירות של העם היהודי במאות האחרונות. חרף כל הסופרלטיבים האלה, היא אינה מוכרת במיוחד לישראלי המצוי. אפילו רחובות בישראל אין מספיק על שמה.
6 צפייה בגלריה
לבוש ברוח המאה ה-16 בסגנון ונציאני, במוזיאון הבית של דונה גרציה
(צילום: מלון מוזיאון הבית של דונה גרציה)
אירית אחדות, אוצרת המוזיאון על שם דונה גרציה בטבריה, מדגישה כי כל התיאורים המופלאים הללו אינם אגדה, מיתוס או סיפורי עם. סיפורה של דונה גרציה נחקר בידי טובי ההיסטוריונים, והאירועים מגובים בעדויות ובממצאים שהתגלו במחקר.
אילון מאסק של המאה ה-16
כשמונה עשרים אחרי גירוש ספרד, בשנת 1510, נולדה בליסבון שבפורטוגל ביאטריס דה לונה-גרציה (חנה) נשיא, להוריה – אלורו דה לונה, שהיה רופא, ופיליפה למשפחת בנבנישתי. משפחתה נמנתה תמיד עם מנהיגי העדה – ומכאן שמם נשיא (מנדס) – אולם לקראת סוף המאה ה-15 נאלצו כמו עוד יהודים רבים להמיר את דתם, למראית עין.
דמות אישה על מדליון שיוצר לכבוד אירוסי גרציה לה-צ'יקהכשהייתה בת 12 נלקחה דונה גרציה למרתף הסודי של הבית, שם סיפרה לה אימה את מוצאה ולימדה אותה תורה ומצוות. בכך היא לא הייתה שונה מילדים וילדות יהודים רבים אחרים – אלא שאצלה, כך התברר לימים, הפעיל הגילוי מנגנון פנימי רב-עוצמה של רגש וזהות יהודית, באופן ששינה בדיעבד את העולם היהודי, ולא רק אותו.
בגיל 18 שודכה הצעירה לדודה – פרנציסקו מנדס, ששמו העברי היה צמח בנבנישתי. גם כאן מילא המרתף תפקיד כאולם אירועים זעיר לטקס יהודי, בעוד בכנסייה נערך עבורם אירוע מפואר בהשתתפות האישים החשובים בממלכה.
כשהייתה בת 12 נלקחה דונה גרציה למרתף הסודי של הבית, שם סיפרה לה אימה את מוצאה ולימדה אותה תורה ומצוות. הגילוי הפעיל אצלה מנגנון פנימי רב-עוצמה של רגש וזהות יהודית, באופן ששינה לימים את העולם היהודי
פרנציסקו, שהיה מבוגר מרעייתו, נחשב היה לגאון כלכלי. הוא היה סוחר בינלאומי שהתפרסם בעיקר בשל סחר הפלפל השחור, וגם ניהל בנק בפרוטוגל בעוד אחיו דייגו ניהל את הסניף באנטוורפן. משפחת מנדס-בנבנישתי הייתה לאחת העשירות בפורטוגל. דונה אהבה את בעלה והעריצה אותו, ולשניים נולדה בת אחת בשם ריינה. לאושרם לא היה גבול.
אלא שאז, שמונה שנים בלבד לאחר נישואיהם, נפטר פרנציסקו, ודונה נותרה לבדה כשהיא בת 26. האלמנה הצעירה והיפה בחרה שלא להינשא שוב עד מותה, ואף הצליחה לימים למלא את התחייבותה לאהובה לפני פטירתו: להעלות את עצמותיו לקבורה בארץ ישראל – מבית העלמין שבכנסיית ליסבון להר הזיתים בירושלים. היא עצמה, אגב, לא נקברה בירושלים, ומקום קבורתה לא נודע עד היום.
למותו של הבעל האהוב הצטרף אירוע לאומי שטלטל את העולם היהודי: האינקוויזיציה החלה לפעול גם בפורטוגל, ומותם המזוויע של יהודים אנוסים הפך לאירוע כמעט שגרתי. בשלב הזה, דונה מבינה כי האדמה בוערת תחת רגליה ומחליטה להימלט אל מחוץ למדינה. בקור רוח מופלא היא מחסלת את עסקי המשפחה ומעבירה אותם אט-אט לאנטוורפן, עד ליום שבו היא נוטשת את ליסבון ומגיעה לבלגיה. שם היא מתאחדת עם גיסה דייגו, לו היא משיאה את אחותה הצעירה בריינה. נישואים אלו, במערכה הראשונה שלנו, יובילו לאסון שכמעט יחסל את דונה גרציה במערכה השלישית.
האלמנה הצעירה מנהלת את עסקי המשפחה ביד רמה. בנקאות, מסחר, נדל"ן, נמלים ותחבורה ימית ועוד. היא חיה בארמונות פאר, מחזיקה במספר עצום של משרתים וקושרת קשרי מסחר לא רק עם הסוחרים הגדולים בעולם, אלא גם עם שליטים ודמויות מפתח בינלאומיות. את בתה ריינה היא משיאה לאחיינה דון יוסף נשיא, לימים אחד היהודים העשירים והמשפיעים באימפריה העותמאנית. דונה גרציה, אומרים החוקרים, נחשבה לא רק ליהודייה העשירה בעולם, אלא לאישה העשירה בתבל. אילון מאסק של המאה ה-16, מסתבר, הייתה יהודייה.
הטייקונית שהייתה למנהיגה
כרכים עבי כרס עשויים לפרנס את סקירת פעילותה של דונה גרציה עבור אחיה היהודים. היא תרגמה את התנ"ך לשפת הלאדינו, הקימה עשרות בתי כנסת ברחבי האימפריה וסייעה לאינספור משפחות. במסגרת קצרה זו נרחיב מעט על שתיים מפעולותיה הרבות. כזכור, התאחדה דונה עם גיסה דייגו באנטוורפן, השיאה לו את אחותה וניהלה איתו את עסקי המשפחה. אלא שלשניים היה עיסוק נוסף, חשאי: הברחת מאות אלפי יהודים ממדינות האינקוויזיציה ויישובם בארצות ניטרליות ברחבי העולם.
האלמנה הצעירה ניהלה את עסקי המשפחה ביד רמה. בנקאות, מסחר, נדל"ן, נמלים ותחבורה ימית ועוד. היא חיה בארמונות פאר, החזיקה במספר עצום של משרתים וקיימה קשרי מסחר לא רק עם הסוחרים הגדולים בעולם, אלא גם עם שליטים
מיכל אהרוני רגב, שחיברה את הרומן ההיסטורי "תליון הזהב של דונה גרציה", מסבירה: "נניח שאתה גר בפורטוגל, חי בפחד מוות מהעונשים האיומים של האינקוויזיציה שלא חדלה לעקוב אחריך, ומבקש להימלט. כיצד תעשה זאת? יש לך בחצר שתי תרנגולות, שתי פרות וחנות צורפות קטנה. פירושה של נטישת הרכוש הזעיר הזה והגירה אל הלא-נודע היא במקרים רבים מוות ודאי. דונה גרציה הייתה שולחת את סוכניה עם שטרי חליפין בשווי הרכוש, ומשם בשרשרת אינסופית של מענקי שוחד לבעלי פונדקים ומנזרים על אם הדרך, אנשי הנמל, רבי החובל ועובדי האונייה, הוברח היהודי אל מדינה אחרת – אל סלוניקי, אלג'יר, טוניס, מרוקו, רוסיה, ברזיל, האיים הקאריביים ועוד".
סוכניה של דונה גרציה המתינו גם במדינות המטרה. תפקידם היה לקבל את שטרי החליפין ממאות אלפי הגולים המפוחדים ולהעניק להם את רכושם המלא. כך הם לא היו לנטל על הקהילה המקומית, ואדרבה – תרמו והפרו אותה.
עושרה הרב וקשריה הפנומנליים של דונה גרציה הפכו אותה לאחת המדינאיות החשובות באימפריה העותמאנית. הסולטאן הגדול סולימאן הראשון רחש לה כבוד מלכים, ובידינו לא מעט דיווחים על פעילויות מדיניות שבהן הייתה מעורבת. אחד האירועים החשובים ביותר הוא העזתה – שאפשר לקרוא לה כמעט סוריאליסטית – להתעמת באופן ישיר עם לא פחות מאשר האפיפיור פאולוס הרביעי, מנהיג העולם הנוצרי.
"דונה גרציה החליטה שהורדת הראש והכניעה כברירת מחדל שאפיינה את היהודים בגלות צריכה להיפסק. היא כינסה את עשירי אנקונה וללא מורא הטילה חרם על האדמה הפרטית של האפיפיור. אנקונה הגיעה לפשיטת רגל"
"בעולם שבו רוב הנשים כלל לא ידעו קרוא וכתוב, בטח שלא היו מחזיקות שררה ואפילו לא בעלות דעה, קמה אישה יהודייה ואחרי 1,500 שנות גלות קוראת תיגר על אחד האנשים החזקים בעולם", אומרת אהרוני-רגב.
מה קרה שם? פאולוס, שונא ישראל מובהק, הורה לאסור קבוצת יהודים אנוסים בעיר הנמל אנקונה שבאיטליה ולהעלותם על המוקד. לאחר עימות עם הסולטאן, האפיפיור שרף לבסוף בכיכר העיר 24 יהודים שהתעקשו לא לוותר על אמונתם. לכאורה, אירוע שגרתי תחת השלטון הנוצרי-אינקוויזטורי, אלא שהאפיפיור לא לקח בחשבון דבר אחד: עוצמתה של דונה גרציה, וחתנה-אחיינה דון יוסף.
6 צפייה בגלריה
ציור של האפיפיור פאולוס הרביעי. קריאת תיגר על אחד האנשים החזקים בעולם
(Hulton Archive/Getty Images)
השניים הכריזו כי הם מטילים חרם על נמל אנקונה. הם הכריזו כי אוניותיהם הרבות לא יעגנו בנמל השוקק, ותחת זאת יפתחו את נמלו של נסיך פיזארו. לצעד של השניים היה אפקט מהיר ועוצמתי. התנועה הימית סביב נמל אנקונה נחלשה ואפילו פסקה, והעיר החלה לספוג הפסדי ענק. "דונה גרציה החליטה שהורדת הראש והכניעה כברירת מחדל שאפיינה את היהודים בגלות צריכה להיפסק", אומרת אירית אחדות. "היא כינסה את עשירי אנקונה וללא מורא הטילה חרם על האדמה הפרטית של האפיפיור. אנקונה הגיעה לפשיטת רגל".
החרם היהודי הכה בתדהמה את העולם והפך לשיחת היום. לא מעט רבנים תמכו במהלך הנועז, אך קמו לו גם מתנגדים רבים מקרב היהודים עצמם שהתגוררו באנקונה שחששו כי מטה לחמם יישבר. האפיפיור הערמומי הבטיח מצידו הקלות לסוחרי העיר, ואט-אט דעך החרם. כעבור מספר חודשים נשבר החרם ואוניות שבו לעגון באנקונה. אירוע בינלאומי זה, שנוהל בידי מנהיגה גדולה שהתמודדה לא רק עם מנהיג העולם הנוצרי הכול-יכול אלא גם עם מתנגדים יהודים בכירים רבים שחששו מהשלכות מעשיה, מלמד לא מעט על עוצמתה של דמות מופלאה זו.
מלחמת אחיות
אי אפשר לספר על דונה גרציה ולהתעלם מאחת הפרשות הכאובות בחייה: הסכסוך הגדול עם אחותה בריינה, קרע שכמעט הוביל לאסון. כזכור, השיאה דונה את אחותה לאחיו של בעלה – דייגו. בריינה חייתה באושר ואהבה את החיים הטובים, אלא שאז נפטר בעלה, ואת הונו הרב לצד השליטה בבנק הוא הוריש לגיסתו דונה גרציה.
אהרוני-רגב סבורה ששני גורמים עמדו בבסיס החלטתו: ראשית, ההכרה כי הרכוש הגדול הוא פרי עבודתו של אחיו – בעלה המנוח של דונה גרציה, וההבנה כי גיסתו תקדיש את הכספים לטובת הצלת העם היהודי, כפי שנהגה עד אז – מה שאי אפשר היה לומר בוודאות על אשתו, בריינה.
6 צפייה בגלריה
נהנתה מעושר בקנה מידה עולמי. מוזיאון הבית של דונה גרציה בטבריה
(צילום: מלון מוזיאון הבית של דונה גרציה)
באותם ימים חיה דונה גרציה עם אחותה בוונציה. באופן פורמלי היא התנהגה כנוצרייה, אך מתחת לפני השטח קיימה מצוות והמשיכה בפעילות הענפה למען העם היהודי. בשלב מסוים, החלה דונה גרציה לחוש כי האדמה בוערת תחת רגליה ודבר יהדותה הולך ונחשף. היא מחליטה לנטוש את ונציה ולעבור לנסיכות פרארה – נסיכות ליברלית ומכילה.
אלא שבריינה, שמבקשת להמשיך לחיות את החיים הטובים בוונציה, מתמלאת כעס – והכעס הזה מצטרף לזעם הישן על נישולה מירושת בעלה. היא פונה אל השלטונות ומלשינה בפניהם כי אחותה המפורסמת אינה אלא יהודייה בסתר. דונה גרציה נעצרת מיד, ורק השפעתו העצומה של חתנה-אחיינה דון יוסף, שמערב את הסולטאן העותמאני, מצליחה לחלץ אותה.
פרשה זו, שעליה נכתב באתר ההיסטורי "אישי רחוב", מסתיימת בהחלטתה של דונה גרציה להגשים את תוכניתה הראשונה – להגיע לפרארה ושם להכריז באופן גלוי על יהדותה. היא המשיכה שם בפעילותה האדירה למען אחיה היהודים, ובשלב מסוים הגיעה גם האחות היריבה אל פרארה והשלימה איתה.
מבשרת הציונות הראשונה
בפולמוס סביב זהות מבשרי הציונות הראשונים, מהרבנים הגדולים קלישר ואלקלעי ועד משה הס ומאוחר יותר הרצל, שכחו לקחת בחשבון את דונה גרציה, האישה שחיה מאות שנים לפני אישים חשובים אלו. בדיוק כמו הרצל, הבינו דונה גרציה ודון יוסף נשיא שהפתרון למצוקת היהודים הוא הקמת התיישבות בארץ ישראל, או כמו שטוען חוקר ארץ ישראל נתן שור, "היה זה הניסיון הראשון להקמת 'מדינה יהודית' על חוף הכינרת".
כריכת ספרה של מיכל אהרוני רגבצילום: הוצאת גווניםבאותו שלב הם פונים אל הסולטאן כדי לקבל ממנו "קושאן" (תעודת קנייה של מקרקעין) באזור. את ירושלים הם לא מקבלים, בשל פעילות הסולטאן בה, אך את העיר הקדושה טבריה הם מצליחים לחכור.
דונה גרציה וחתנה שולחים כסף רב לאזור, בונים בתים למגורים, מכוננים בתי כנסת, ושותלים עצי תות במטרה לספק פרנסה לעולים החדשים מאירופה. נוסף על כך, הם מחליטים להקים חומה באורך קילומטרים כדי להגן על היישוב היהודי המתפתח.
"ישנן שתי נשים בהיסטוריוגרפיה של העם היהודי שעליהן התאבל העם מרות: מרים אחות משה שמתה במדבר, ודונה גרציה שנפטרה באיסטנבול"
אלא שההיסטוריה, כפי שעולה במחקר "אישי רחוב", חוזרת על עצמה. הפועלים הערבים שהקימו את החומה סירבו לקבל עליהם את תוכנית "המדינה היהודית" החדשה, ופתחו במרד ובשביתה שעצרה את הבנייה. דון יוסף התלונן בפני הפחה של דמשק, וזה שלח כוח צבאי עם הוראה ברורה וחד-משמעית לדכא את המרד. שני ראשי המתמרדים נתלו והפועלים חזרו לעבודתם. בשנת 1564 הושלמה בניית החומה.
האם היהודים הגשימו את חלומם של המנהיגה הגדולה ושל חתנה? התשובה למרבה הצער שלילית. דונה גרציה עברה את גיל ה-50 – גיל מופלג לאותם ימים – וכוחה נחלש. היהודים מצידם לא גילו התלהבות יתרה ולא נענו לקריאתה: "זב'וטינסקי אמר כי 'אפשר להוציא את היהודי מהגלות, אך אי אפשר להוציא את הגלות מהיהודי'", אומרת אהרוני-רגב, "היהודים התקשו מאוד לקבל את ההחלטה לנטוש הכול ולעלות ארצה, הם כבר היו עייפים מהנדודים ומורגלים לחיי הגלות".
מה עלה בגורל המשפחה?
עם פטירתה של דונה גרציה נשיא בשנת 1569, שוגרו איגרות לכל קהילות ישראל שבהן הן התבקשו לנהוג מנהגי אבלות במשך שבעה ימים לעילוי נשמתה. "ישנן שתי נשים בהיסטוריוגרפיה של העם היהודי שעליהן התאבל העם מרות: מרים אחות משה שמתה במדבר, ודונה גרציה שנפטרה באיסטנבול", אומרת אירית אחדות. לדברי אהרוני-רגב, כל הרכוש נמוג אחרי מותה של דונה גרציה ומותו של דון יוסף, והשלטונות השתלטו על הכסף.
היכן קבורה האישיות הגדולה הזו? באופן אולי מפתיע, איש אינו יודע זאת עד היום. לאחדות הסבר משלה לתופעה: "מקום קבורתה נעלם בכוונת מכוון. היו מי שחששו שדמותה הגדולה של גרציה תועלה לדרגת קדושה שתגולם בהפיכתה למשיחת שקר, והעלייה לקברה תתורגם לפולחן קדושים".
גרציה נפטרה מן הסתם בשל גילה שנחשב מתקדם באותם ימים, 59, אולם אחדות מעלה השערה נוספת שלפיה היא הורעלה. היא מבססת את השערתה על מסעותיה הרבים קודם פטירתה המוכיחים כי היא הייתה בשיא כוחה – ועל כן היא סבורה שהאפיפיור פאולוס הרביעי, שספג כזכור הפסדים כבירים מתוכניותיה, דאג למותה.
ומה אירע עם דונה גרציה וצאצאיה בימים אלו? למרבה הצער לא הפכה האישה הגדולה הזו לאחת מאבני הדרך של הזיכרון הקולקטיבי הישראלי. אחדות סבורה שעובדת היותה אישה וממוצא ספרדי עמדה בעוכריה: "ההיסטוריה נכתבת על ידי גברים, ואלו ממעטים בתרומותיה של אישה גדולה ככל שתהיה".
6 צפייה בגלריה
מיכל אהרוני רגב במופע לזכרה של דונה גרציה נשיא בגלריית המקלט. ברקע: תערוכה של אילה שירה עמואל
(צילום: מיכל סבג)
גם דיוקנה של גרציה אינו בידינו. דמות אישה החקוקה על מדליון שנותר מן המשפחה יוחסה בטעות לדונה גרציה, אולם מתברר כי מדובר בסמל שיוצר לכבוד אירוסי בתה של בריינה – גרציה לה-צ'יקה (שנקראה כך כדי להבדילה מדודתה הגדולה). שניים מהמדליונים הללו קיימים היום במוזיאונים ברומא ובניו יורק.
האם נותרו צאצאים לדונה גרציה? קשה עד בלתי אפשרי לדעת. בקורות חייו של הרופא והגנרל היהודי-איטלקי הדגול גוידו אהרון מנדס (נפטר בשנת 1965; נכדו הכירורג הבינלאומי דוד ג'ורג'יו מנדס חי היום, והוא בשנתו ה-86) שמופיעים בוויקיפדיה נכתב כי הוא מצאצאיה של דונה גרציה. אחדות ואהרוני-רגב שוללות זאת, שכן לבתה של דונה גרציה ריינה ובעלה דון יוסף לא היו ילדים.
לאחייניתה, גרציה לה-צ'יקה, היו אמנם צאצאים – אולם קשה עד בלתי אפשרי לאתרם. השם מנדס בדרום אמריקה, הן אומרות, נפוץ כמו שם המשפחה כהן בישראל. מאות אלפים ואולי מיליונים של יהודים לאורך השנים נקראו מנדס – שם שאימצו במטרה להיטמע בחברה הנוצרית. מי מהם הוא צאצא של האחיינית לה-צ'יקה?
בסיכום השיחה עם שתי המומחיות לדמותה של דונה גרציה, מתברר כי כמו עוד רבות ורבים לפניהן, הסופרת והאוצרת מבקשות לא רק לחקור אלא גם להחיות את דמותה של המנהיגה היהודייה הגדולה – ואף להכניס את קורותיה המורחבים לתוכנית הלימודים, ולהנציח את שמה ברחובות ובאתרים.
פורסם לראשונה: 09:14, 05.04.23
