השטריימל עולה שוב לדיון, בעקבות האיסור על סחר בפרוות בישראל, פרט למטרות דת ומחקר. עשרות-אלפי גברים נשואים בישראל חובשים את הכובע שהפך זה מכבר לסמל עולמי, אבל מקור ה"מדים החרדיים" הוא לא בתקופת המקדש או זכר ליציאת מצרים. "חסידים חובשים שְׁטרַיימְל בגלל גזירה עתיקה באירופה של חבישת זנב שועל על הראש, שנועדה להשפיל את היהודים", מספר חוקר את תולדות החסידות ואיש הפרסום, דודי זילברשלג. "אלא שהם התחכמו והפכו את הזנב לכובע".
זילברשלג מספר כי "בשנות ה-60 המאוחרות, כשהייתי נוסע עם הוריי ועם סבי וסבתי לצפת, ראיתי שם קשישים עם שטריימלים ישנים שכוללים זנב וחצי. רק מאוחר יותר הפכו את השטריימל לכובע מכובד, מפואר ויקר. ככה זה יהודים", הוא פורץ בצחוק, "כל דבר שמנסים לפגוע בהם, הם הופכים לדווקא".
ההסבר של זילברשלג מצוטט גם בסיפור "גזירת השטריימל", של הסופר זוכה פרס נובל, ש"י עגנון: "מלך פולין... עמד וגזר שבשבתות וימים טובים חייב כל יהודי שנשא אישה לשום מצנפת של זנבות שועל בראשו, כדי להבזות היהודים בעיני נשותיהם, שבשבתות וימים טובים מצוי אדם בביתו, נכנס לביתו ומצנפת של זנבות בראשו, יוצא מביתו ומצנפת של זנבות בראשו, ואשתו רואה והוא מתמאס עליה... לימים נשתכחה הסיבה. התחילו עושין מצנפת של ביזיון - מצנפת של כבוד" (מתוך "עיר ומלואה", הוצאת שוקן, 1973).
היה ביזיון, או לא היה?
להסבר המרתק של זילברשלג (ועגנון) יש חיסרון אחד קטן: באירופה הרבו לפגוע ביהודים לאורך כל הדורות, אבל אין תיעוד לענישה בעזרת חבישת הכובע המבזה הזה. פרופ' אלישבע באומגרטן, מהחוג להיסטוריה של עם ישראל ויהדות זמננו באוניברסיטה העברית, מביאה מקבילה מעניינת: "בימי הביניים יהודים צוירו באירופה עם כובע משולש, שנתפס על ידי חוקרים מודרנים כמבזה", היא אומרת.
7 צפייה בגלריה
שטריימל בסגנון הישן, מפולין - סוף המאה ה-19. נתרם למוזיאון ישראל על ידי המוזיאון האתנוגרפי ברלין
(צילום: אלי פוזנר ומוזיאון ישראל)
"אבל מי שחקרו את הנושא לעומק לא גילו כי מלכתחילה הכובע הזה נועד לבזות. זה אפילו מאוד מזכיר את הכובעים המהודרים והמחודדים של בישופים. הנקודה היא שאנשים שחיים הרבה שנים אחרי התקופה המדוברת, מייחסים לסמל ביזיון, גם אם בני התקופה לא ראו אותו ככזה".
לדבריה, "זו תופעה מעניינת, יהודים באופן כללי אימצו חלק מהאופנה של הגויים. כך קרה עם כובע הפרווה, שעם הזמן הפך ל'שטריימל' המוכר, וקיבל סמליות בחברה היהודית. כך קרה גם עם הפאה הנוכרית: במאה ה-18 כמעט כל אדם מכובד הסתובב עם פאה. נשים יהודיות אימצו את האופנה הזו, מכיוון שזה פטר אותן מחובת כיסוי הראש. כיום, שטריימל אצל חסידים ופאה אצל חרדיות ממגזרים שונים, הם סמל סטטוס וזו החלטה מעניינת, במה אתה משקיע כשיש כסף, ובעיקר כשאין הרבה ממנו".
כבד ויקר
על מחירי הפאות כבר נשברו קולמוסין, וגם שיאי המחירים בשוק נשברים אחת לכמה שנים – אבל הידעתם מהו מחירו של שטריימל ממוצע? זילברשלג מעדכן כי "המחיר כיום מתחיל ב-4,000-3,000 דולר - ומגיע עד 14 אלף דולרים". הגורם לכך, לדבריו, הוא "השינויים בשטריימלים, שהביאו לעלייה במשקלם".
7 צפייה בגלריה
הרבי מלובביץ עם כובע לבד לצד חותנו שחבש שטריימל-קולפיק בטקס קבלת האזרחות של הרבי השישי בארה"ב, 1949
(באדיבות JEM)
אי אפשר לקנות בזול, יד שנייה?
"יש מעט מאוד יצרנים שמוכנים לשפץ שטריימל ישן ולמכור אותו בזול למי שאין להם הרבה כסף. גם המשקל השתנה - אם בעבר הבסיס היה עשוי כיפה רכה וסביבה פרווה, היום הבסיס הוא מקרטון עבה, הרבה פרווה, תוך שימוש בדבקים חזקים וכבדים. זה נהיה כל כך כבד, עד שבסעודת שבת אני כבר לא מסוגל לשבת כל הארוחה עם השטריימל - ואני מסיר אותו אחרי הקידוש".
מה עושים מבוגרים?
"עבור אדמו"רים קשישים המציאו שטריימל קל יותר, שבו יש דבקים קלים ופחות קרטון. יש גם פטנט של שטריימל סינטטי וזול, שבו משתמשים היהודים בחוץ-לארץ, אבל רק בחורף. מכיוון שבשבתות אסור לכסות את הכובע בניילון, במקום שבו אין עירוב - הם לא רוצים לקחת סיכון שהכובע ייהרס מהגשם, ולכן משתמשים בגרסה הסינתטית".
חסידים וצארים רוסים
כפי שציין זילברשלג, חסיד סערט-ויז'ניץ, השטריימל המקורי נראה שונה מאוד מהמקובל כיום. למעשה הוא היה מעין כיפת בד גדולה שרק בקצהה פרווה. זה מתקשר לאגדה אחרת על מקור השטריימל, שבה נטען כי אחד הצארים הרוסים אסר על היהודים לחבוש כיפה, אז הם התחכמו וחיברו זנב שועל מסביב לכיפה, והפכו אותה לכובע.
דוגמה לכובע הזה ניתן לראות אצל הרבי מנחם מנדל שניאורסון, המכונה "הצמח צדק", שנולד באימפריה הרוסית בשנת 1789 וכיהן כאדמו"ר השלישי בחסידות חב"ד. אמן בן אותה התקופה שתיעד אותו, צייר את האדמו"ר כשלראשו כובע שמזכיר מאוד בצורתו שטריימל מהסוג הישן - כיפת בד ובקצה שלה זנב פרווה המקיף את הראש מכל צידיו.
מעניין לציין שבאימפריה הרוסית היו מספר שליטים שחבשו כובע דומה מאוד, למשל ולדימיר השני, "נסיך קייב", שחי במאה ה-12 - ועל פי הכרוניקה הרוסית אפילו קיבל משלחת של יהודים כוזרים שהציעו לו ולעמו לאמץ את הדת היהודית. אלא שוולדימיר מת הרבה לפני שנולד ה"צמח צדק".
7 צפייה בגלריה
איוואן האיום מעריץ את אשתו השישית (עם סוג של שטריימל של פעם)
(ויקיפדיה, גרגורי סדוב, 1875)
בציורים אפשר לראות אצילים רוסים ב"שטריימלים", למשל את איוון הרביעי, ששלט ברוסיה במאה ה-16, המביט בהערצה באשתו (השישית). את הציור יצר גרגורי סדוב ב-1875, הרבה אחרי שהשליט שכונה "איוון האיום" סיים לרצוח המונים, כולל את בנו.
ההיסטוריון יגאל ליברנט מציין כי "היהודים הגיעו לרוסיה הרבה אחרי שהאצולה הרוסית עברה ללבוש מערב-אירופי. אבל השטריימל מהסוג הישן אכן מזכיר כובעים מונגוליים-רוסיים-פולניים".
בשורה החתונה, החסידים במזרח אירופה אימצו משכניהם הגויים את המנהג להתמודד עם החורף הקר בעזרת כובע מעוטר בפרווה, אבל לאורך השנים התפתח השטריימל והפך לכובע ייחודי (וכאמור, יקר להפליא).
שחור בפולין, חום בהונגריה
למרות שעבור חילוני או דתי-לאומי כל השטריימלים נראים אותו הדבר, יש למעשה שלושה כובעים שונים: השטריימל, הספודיק והקולפיק. ברוב החסידויות חובשים את השטריימל (ובעברית מִזְנֶבֶת, מלשון זנב), בגרסה נמוכה ורחבה. מכינים אותו מזנבות של צובל, שוער אפור, חורפן ועוד בעלי חיים בעלי זנב מפואר. הצבע הבסיסי של השטריימל הוא חום, אבל עם השנים החלו לשלב גם גוונים בהירים יותר.
לחסידים יוצאי פולין כמו גור, מודז'יץ אשלג ועוד, יש גרסה שונה של שטריימל המכונה "ספודיק" (בפולנית: "תחתית"). מדובר בכובע פרווה שחור, גבוה וצר יותר משל חסידי הונגריה והסביבה. שלישי ואחרון הוא "קוֹלְפִּיק" שדומה לשטריימל בצבע החום, אבל הוא גבוה ונפוח, מה שמזכיר במקצת את הספודיק. חובשים אותו אדמו"רים מחסידויות באבוב, בעלז, מונקאץ' רוז'ין וויז'ניץ.
החסידות שאין בה שטריימל
מעניין שהחסידות היחידה שבה אין חובשים שטריימל, היא חב"ד. הרב יוסף יצחק שניאורסון, האדמו"ר השישי בשושלת אדמו"רי חסידות לובביץ', אמנם חבש קולפיק. אבל חתנו, הרב מנחם מנדל שניאורסון, האדמו"ר השביעי והאחרון של חסידות חב"ד, חבש כובע פדורה (Fedora), המכונה בציבור החרדי "מגבעת קנעייטש", וכמוהו גם כל חסידיו.
הרב מנחם ברוד מחב"ד מספר כי "בחסידות חב"ד לא ייחסו חשיבות רבה ללבוש ספציפי. החסידים התלבשו כפי שיהודים יראי שמיים נהגו להתלבש באזור מגוריהם. ברוסיה היו שחבשו קסקטים בקיץ וכובעי פרווה בחורף. בירושלים חבשו שטריימלים, ובהמשך החלו לחבוש כובעי לבד.
"אדמו"רי חב"ד חבשו כובעי פרווה, שגם בהם לא הייתה אחידות. הרבי מליובאוויטש, האדמו"ר השביעי, חבש כובע לבד פשוט, ולא שינה את דרך לבושו אחרי שנתמנה לאדמו"ר. אין הוכחה לשמועה שכביכול הוא רצה לחבוש את כובעו של חמיו. הרבי אפילו לא ישב במקום שבו חמיו נהג לשבת. זה היה חלק מתפיסה שלמה, שעל-פיה הוא רואה עצמו חסיד ותלמיד שממשיך את עבודת חמיו, וגם כובעו נשאר כובע פשוט כבעבר".
"השטריימל שלי כיום, כשאני בן 38, הוא בערך 30% יותר גבוה משאר כשהתחתנתי בגיל 23", אומר העיתונאי החרדי, חסיד ויז'ניץ, ישראל כהן. "בשנים האחרונות יש יש ממש 'מירוץ גובה', עד שיש אנשים שמתבלבלים וחושבים שחלק מהחסידים עברו משטריימל לספודיק. יש גם אופנות שנכנסו, וגרמו למחירים לעלות. בדרך כלל, זה מתחיל בארה"ב ואז מגיע לישראל. בין השאר, היום יש בשטריימל הרבה יותר פרווה מבעבר, יש שילוב גוונים בהירים וכהים בפרווה וגם שפיצים בקצה העליון, למרות שהרבי שלי (הרב ישראל הגר, האדמו"ר מוויז'ניץ), יצא נגד זה בחריפות, בשל הקטע האופנתי".
אז מה עשו אלה שהיה להם שטריימל עם שפיצים?
"היו שגזרו את הקצוות והיו כאלה שעשו חדש, למרות המחיר הגבוה, כי ברגע שמנסים לגזור זה לא נראה טוב".
