אני זוכרת את עצמי בגיל שמונה וקצת, בזמן מלחמת המפרץ. ברקע קולות מלחמה ושמועות על נשק כימי, בכל הארץ אוגרים בהיסטריה מסיכות אב"כ ומסקינטייפ, ניילונים לאיטום וכדורי הרגעה – אבל בני ברק בשלה. בעיר רצה שמועה שרֶבּ חיים אמר ש"בבני ברק לא ייפול".
אני זוכרת את עצמי שוב, במלחמת לבנון השנייה, ברקע שירי מלחמה, אזעקות צורמות מצפון לדרום, העם כולו כוסס ציפורניו. ושוב בני ברק בשלה – "רֶבּ חיים אמר שבבני ברק לא ייפול".
אני זוכרת את עצמי שוב ב"עופרת יצוקה", "עמוד ענן" או "צוק איתן". בכל הארץ אימה ובהלה, טילים שורקים, מצב מלחמה. אבל שוב בני ברק בשלה. עומדת איתנה, מול הנוהל שהפך לשגרת מלחמה: "רֶבּ חיים אמר שבבני ברק לא ייפול".
באחת הפעמים אפילו תפסה אותי אזעקה באמצע נהיגה. מבוהלת, עצרתי את המכונית וניסיתי לנוס לכל עבר – אבל התושבים מסביבי, אדישים, הסתכלו עליי בהבעה אטומה: "רֶבּ חיים אמר שבבני ברק לא ייפול!"
כך חלפו הימים, וכך חזר הנוהל. המלחמות שורקות, הטילים עפים, אבל בני ברק חיה באטמוספרה משלה, עטופה ב"עמוד ענן" ובכוח הרואי ממעל: "רֶבּ חיים אמר שבבני ברק לא ייפול".
"נוהל רֶבּ חיים"
לימים, נדרשתי במסגרת עבודתי להכין תוכנית אסטרטגית עבור פיקוד העורף להתמודדות עם המגזר החרדי במצבי חירום. במשך ימים עברנו על נתונים, פילחנו, ניתחנו וניסנו לפצח את מודל האדישות שמתגלה בקרב הקבוצה הכי מאמינה במדינה, בכל פעם שמתקרבת סכנה. "נוהל רֶבּ חיים", כך קראנו לפרק הזה, שעסק בתופעת "רֶבּ חיים אמר שבבני ברק לא ייפול".
זה היה אגוז ענק, וקשה מאוד לפיצוח. ולמה קשה? כי את האמת כולנו ידענו. הנוהל עובד! בבני ברק אכן מעולם, אבל מעולם, "לא נפל". תמיד זה היה "ליד", ברמת גן או בגבעתיים, בבניין אחד "כמעט", אבל בבני ברק עצמה "מעולם לא נפל"! נו. ואיך נפעיל מודעות חירום בעיר שקיבלה נוהל מיוחד, שעובד שוב ושוב. חלקת אלוקים קטנה, ממש.
לפני כשנתיים, התבקשתי להרצות בתל אביב במסגרת כנס של אחד מאיגודי השיווק הישראלים על "המילה שלי" לשנת 2020. בזה אחר זה עלינו, מומחים מתחומים שונים – אנשי הייטק, דיגיטל ושיווק – והסברנו כל אחד בתורו על המילה שלדעתו תגדיר את העידן הבא של 2020. "בו"ה" – זו הייתה המילה שבחרתי להציג, מול אינספור עיניים תל-אביביות שלא ממש הבינו מה קרה לי. "שם קוד מניע לפעולה במגזר החרדי", כך הסברתי לקהל המשתתפים. במצגת שהתפרסה על פני לא מעט עמודים, ניסיתי להעביר את כוחו המאגי של הצדיק, את ההשפעה, את הכוח, ואיך מניעים מיליון איש במילה אחת. איך גם בשנת 2020, כולם עדיין מייחלים רק לבו"ה – ברכה והצלחה – של איש אחד, קשיש, מבוגר מאוד, מלאך שומר בדורו.
סדנת ריטריט לנפש
כמו טרמינל, רק בלי דרכונים ובלי ניירת, פעל ביתו של הרב חיים קניבסקי במשך שנים. אנשים מכל העולם – נשיאים ופליטים, מקומיים ושאינם, ללא הבדל דת, גזע ואמונה – פקדו שוב ושוב את מדרגות בית הרב בכל שעות היממה. נכנסים לשם במצב אחד, ויוצאים אחרת. כעין סדנת "ריטריט" שמחדשת את הנשמה ואת הגוף במעבר חד.
אי אפשר לאמוד את כמות ההמונים, אי אפשר להעריך את עוצמת המתדפקים. הכול פעל משם, הכול התחיל משם. בית מקדש קטן שמנוהל על ידי באי ביתו באופן מופתי, שקט וצנוע. "אנו מקבלים כל אחד", הם אמרו – וקיימו, בעודם פועלים להכניס, יום ולילה, את כל הגולה לחדר קטן – לבקש, לקבל ברכה או רק השראה לרגע מ"מלאך".
רחלי גרינוולדביום שישי האחרון, זה קרה. בפעם הראשונה, בבני ברק "נפל".
השמועה פשטה בעיר, הצפירה של שבת נשמעה פתאום כמו אזעקה. חרדה פילחה את הרחובות ופתאום הרגישו כולם שמשהו נפל בעיר. שר וגדול נפל בישראל.
החרדה. זר לא יבין זאת.
- הכותבת היא יועצת אסטרטגית למגזר החרדי, מנכ"ל ובעלים במשרד הפרסום "קישורים 360", יזמית פיננסית חברתית ותושבת העיר בני ברק.
פורסם לראשונה: 17:06, 22.03.22
