"אני מאושרת שהגענו לעיר שקטה וטובה בישראל, הגענו ממש בדקה ה-90. זה פחד מוות, מה שקורה באוקראינה. אמי מדברת איתי משם, והיא בהלם טוטאלי" – כך מתארת מריה קנובלנקו, שעלתה לישראל לפני שבוע, ב-20 בפברואר, מהעיר קרמנצ'וג בחבל פולטבה – ונקלטה עם משפחתה בנוף הגליל.
מריה ובעלה אנדריי, שניהם בני 46, ובנם בן ה-7 דניס, היו אמורים לעלות לישראל כבר ב-20 בינואר – אולם בגלל מחלת הקורונה של דניס, נאלצו לדחות את הטיסה בחודש, והגיעו לישראל זמן קצר לפני פלישת הצבא הרוסי לאוקראינה.
"הגענו לישראל ביום ראשון. ברחנו בשנייה האחרונה לפני המלחמה", מספרת מריה. "העלייה שלנו הייתה מתוכננת כבר כמה חודשים. אני דואגת מאוד לאמי ולמשפחתי שנשארה לחיות שם. אני מדברת עם אמא שלי כמה פעמים ביום, היא מספרת שהחיילים הרוסים עוד לא נכנסו לעיר שלה, אבל כולם כבר בפאניקה. הגיעו לעיר הרבה פליטים שברחו ממקומות אחרים, כי שם עדיין שקט. אמי מספרת שאנשים פושטים על החנויות ומרוקנים את כל האוכל, וגם הדלק הולך ונגמר".
"לפני שעלינו על הטיסה היינו בטוחים שהרוסים רק משחקים בדיבורים", לדבריה. "אף אחד לא האמין שהם מתכוונים לכבוש את אוקראינה. לא צפינו את זה, אני בהלם מהפלישה. יש לנו בית קיץ מחוץ לעיר, ויש לנו חברים שביקשו לעבור לשם".
מריה עבדה באוקראינה כמהנדסת טכנולוגיה, ובעלה אנדריי עבד כמהנדס במפעל שמייצר ריצוף למדרכות. "אני מאושרת שהגענו לעיר בטוחה ושקטה", היא מספרת. "בחרנו בנוף הגליל כי זו עיר לא גדולה, יש הרבה מקומות עבודה והדירות לא יקרות. שמענו שזה מקום טוב עם חינוך טוב מאוד לדניס. אנחנו פחות משבוע כאן, ואני מרגישה כאן ממש טוב. אני רוצה ללמוד מהר את השפה ולהשתלב בעבודה".
עם זאת, התמונות מאוקראינה מעוררות בה חרדה בנוגע למדינה שנשארה מאחור. "אני רואה את הסרטונים משם, וזה נראה כמו מלחמת עולם השנייה. זו זוועה, מה שהולך שם", היא מסכמת.
ראש העיר רונן פלוט פנה לשי פלבר, ראש מחלקת העלייה של הסוכנות היהודית, והודיע כי נוף הגליל מוכנה לקלוט עלייה מאוקראינה בהיקפים גדולים – אם וכאשר יהיה צורך בכך. "60% מתושבי נוף הגליל הם עולים חדשים וותיקים. העיר הכפילה את אוכלוסייתה בשנות ה-90 כתוצאה מקליטת עולי ברית המועצות לשעבר, ונכונה לעשות זאת שוב באהבה", ציין פלוט.