מוחמד עביד הוא בן 38, נשוי + 4 מעיסאוויה. הערשי פרלמוטר הוא בן 24, רווק ירושלמי וחרדי משכונת רמת אשכול: השניים הכירו במסגרת התנדבותם ב"איחוד הצלה". בגלל המרחק הקטן בן שכונות מגוריהם, הוקפצו ללא מעט אירועים יחד. בהמשך קפצו גם לארוחות משותפות, ואפילו חגגו יחד את פורים.
למרות המתיחות בימים האחרונים בבירה, הערשי ומוחמד מציגים תמונה אחרת: תמונה של דו־קיום ירושלמי. "זה קל לחיות ביחד", אומר עביד. "שני העמים יכולים להסתדר, אבל יש בעיה של פוליטיקה. יש שנאה שבאה מ'הגדולים', מהפוליטיקאים. מזה הם חיים ונושמים. יש לי הרבה חברים שוטרים, שכאשר אני מדבר איתם על מה שקורה בירושלים, הם ממש לא רוצים את הבלגן הזה. אבל זאת העבודה שלהם".
לדבריו, "לפני שבועיים נשארתי בשער שכם משעה 20:00 עד 6:00 בבוקר, בגלל כל ההתחממות. דיברתי עם שני הצדדים. כל צד אומר, 'למה הם עושים את זה?'"
את הערשי הוא הכיר לפני שלושה חודשים. "אני חושב שאפילו נפגשנו פעם ראשונה באירוע בשער שכם. קפצנו יחד לאירוע. בחיים לא ראיתי חרדי שעשה לי משהו רע. זה מהצד שלי. בצד השני חושבים שכל 'מוחמד' זה מחבל. היום יש אנשים שמתקשרים אליי כדי לברר מתי אני מתנדב, כדי שנעשה משמרת ביחד".
"באמבולנס יש שלום בין כולם"
הערשי פרלמוטר מתנדב באיחוד הצלה כבר שלוש שנים, שנה וחצי מתוכן כחובש. "בן אדם יכול לשמוע כל היום דיבורי הסתה, למשל שכל הערבים מחבלים - ופתאום יש חיבור טבעי והכי פשוט כשמתנדבים ביחד", הוא אומר, ומבהיר: "אני בכלל לא מדבר על מוחמד על מה שקורה בשער שכם וגם לא על זריקות אבנים".
לדבריו, "באמבולנס יכולים להיות ערבי, אישה וחסיד מתולדות אהרן, וזה קורה המון – אבל באמבולנס יש שלום בין כולם. כולם ביחד, וכל הדעות הקדומות מושלכות לצד. לא מדברים על פוליטיקה".
והוא מוסיף: "לפעמים מוחמד ואני יושבים בכיכר ציון. אם יש קריאות, יוצאים משם. אצלנו באיחוד הצלה כולם יושבים ביחד. בחודש האחרון יושבים בשער שכם הרבה כוננים. אנחנו חברים מאוד טובים. עלינו לבתים של חברים ביחד. לפני פסח חבר התחתן, ומוחמד הגיע. אפשר שכל הירושלמים יסתדרו יחד. אנחנו הדוגמה לכך".
