בחודש דצמבר 2019 (התש"פ) התפרצה לראשונה מחלת הקורונה, בעיר ווהאן שבסין. תוך כמה חודשים היא החלה להתפשט במהירות בכל רחבי העולם, ושינתה את פניה של האנושות: מיליוני בני אדם מתו, יותר מ-100 מיליון נדבקו ומשבר כלכלי חריף פרץ. שגרת החיים של כל יושבי כדור הארץ השתבשה כשמוסדות חינוך, תפילה ותרבות נסגרו, עסקים קרסו, שדות תעופה ננעלו ואירועים חברתיים בוטלו כמעט לחלוטין. מילים כמו מסכה, ריחוק חברתי, סגר, עוצר, בידוד, הדבקה וזום – פרצו לחיינו בבת אחת והפכו ליום-יומיות.
אוסף הקטעים שנביא פה, מתוך ספרה החדש של סיון רהב-מאיר, "ימים באים" (הוצאת ידיעות ספרים) - פורסם במהלך שנת הקורונה הראשונה, והוא מופיע כאן מתוך תקווה שבקרוב נוכל לקרוא את הדברים במבט לאחור, כחלק מההיסטוריה.
שעת מבחן
"ימים אלה הם שעתם היפה של הפחדים ושל המיסטיקה", כותב הרב חגי לונדין מישיבת ההסדר בשדרות. "מדי כמה שנים החברה הכללית, וכל אדם פרטי בתורו, ניצבים בפני סכנה: אסון טבע, מפולת כלכלית, מלחמה, מחלה לא ידועה. צורת ההתמודדות עם הפחד היא נגזרת ישירה של העולם הרוחני שמצוי בלבבות. שליטה על הדמיונות היא מרכיב מהותי בהתפתחות הרוחנית שלנו. אין טעם לברוח למחוזות מבלבלים, לפיהם קורונה בגימטריה זה 'גוג ומגוג בקץ הימים' - ואין טעם להקצין ולומר שהעולם הולך להיכחד.
הרב חגי לונדין - הכרת הטוב
צריך לשמוע היטב להנחיות של משרד הבריאות ולהקפיד עליהן לחלוטין. מעבר לכך, אין לרובנו מה לעשות, ולכן הדבר הטוב ביותר הוא להמשיך לעסוק במה שמועיל לחיינו ולא לבזבז את זמננו בשמועות חסרות בסיס שרק מעמיקות את החרדה. ולפני הכול, ואחרי הכול – תפילה. מפני שביסוד הגישה הזו שלנו עומדת האמונה באלוקים. בשכל הבהיר שמנצח את כל הדמיונות והחששות.
סוף העולם לא יבוא עכשיו, ולא יבוא אף פעם – כי האמונה מלמדת אותנו שהעולם הזה הוא טוב, ואלוקים נותן לבני האדם את השכל, היכולת והאומץ לעמוד בפני אתגרים. קור רוח, אופטימיות, שיקול דעת, אומץ, יציבות, אמונה – אלו המילים שיש לטפח בנפש האדם המאמין במאה ה-21.
יבוא יום, והוא לא רחוק, שבו משבר הקורונה יהיה מאחורינו. ואז יגיע הרגע שבו כל אחד יתייצב מול ילדיו, חבריו, מול עצמו, ובעיקר מול אביו שבשמים - ויענה על השאלה כיצד הוא תפקד בזמן המשבר
יבוא יום, והוא לא רחוק, שבו משבר הקורונה יהיה מאחורינו. ואז יגיע הרגע שבו כל אחד יתייצב מול ילדיו, חבריו, מול עצמו, ובעיקר מול אביו שבשמים - ויענה על השאלה כיצד הוא תפקד בזמן המשבר. האם איבד עשתונות, התמלא ייאוש, הקרין פסימיות, זלזל בהוראות, הסית וזרע תסכול ופחד - או האם ביצע את תפקידו, הקפיד על הבטיחות, דאג לזולת, היה מלא אמונה, ביטחון ופרופורציה?
אנשים משני הסוגים היו קיימים לכל אורך ההיסטוריה: בעת הקדומה, בימי הביניים, בזמן מלחמות העולם, במלחמת יום הכיפורים, בזמן משברים כלכליים ובעת שהיקרים לנו חלו במחלה קשה. אני מאחל לכולנו שנוכל לענות שהיינו מהסוג השני. המילה "יהודי" מבוססת על המילה "הודאה": "חייב אדם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה", מלמדים חז"ל. אלוקים נמצא תמיד. גם כשקשה. דווקא כשקשה. עכשיו זו שעת המבחן. נעמוד בו".
מה זה נורמלי?
בתחילת הסגר הראשון בישראל, פרסם הרב יוני לביא קטע מעורר מחשבה:
"זה לא נורמלי", אמרה אשתי. "הכול מושבת, אי אפשר להיפגש, הילדים סגורים בבתים. המצב הזה עם הקורונה פשוט לא נורמלי".
"את צודקת במאה אחוז", הסכמתי איתה. "לגמרי לא נורמלי מה שהולך פה. אבל לחיות באטרף ולהתרוצץ רוב היום מחוץ לבית – זה כן נורמלי? לעבור 24 שעות כשאתה בקושי זוכר איפה היית, עם מי נפגשת ולמי לחצת יד – זה כן נורמלי? לתת רק לאנשים אחרים לסדר לך את הבית ולחנך לך את הילדים – זה כן נורמלי?
לטוס כל הזמן לחו"ל, לסגור דיל אטרקטיבי של ליל הסדר במצרים או חנוכה ביוון – זה כן נורמלי? לצאת כל שני וחמישי לאכול בחוץ כשמגישים לפניך מזון מתועש, מהיר, רווי שומן, כולסטרול וסוכר – זה כן נורמלי?
להשקיע סכומי עתק כדי להפיק חתונה או בר/ת מצווה מ-ט-ו-ר-פ-ת בנוכחות מאות מוזמנים ואטרקציות – זה כן נורמלי? להתרוצץ באירועים המוניים בין אין-ספור זרים, אבל להותיר זמן קצר לאהבת חייך ולילדיך המתוקים – זה כן נורמלי? אולי, הלוואי, אחרי הקורונה, משהו יתאזן".
להרגיש את השבת בסגר
שמעתי מישהי שאמרה: "אנחנו בסגר. כל השבוע ישבנו בבית ולא עשינו כלום, אז מה כבר הביג-דיל בשבת בשבוע שכזה? כל השבוע היה שבת אחת ארוכה".
אם שבת היא רק יום שבו יושבים ולא עושים כלום – היא צודקת, אבל לעניות דעתי היא טועה. כל השבוע אנחנו שומעים בחדשות מה לא – אין אוטובוסים, אין טיסות, אין בתי ספר, אין בתי קפה. אסור ואסור ואסור. אין ספק שהקורונה פגעה קשות בימי החול. אבל אחרי שישה ימים – שבת. עכשיו הזמן להגיד מה כן. כן נרות שבת, כן קידוש, כן סעודה, כן משפחתיות.
לא עוד 24 שעות שברובן האצבע גוללת עוד מבזקי חדשות מפחידים ובלתי פוסקים, אלא 24 שעות אחרות לגמרי, שבהן אפשר להתנתק – כדי להתחבר. אנחנו חייבים להיות בבית, אבל זה לא חייב להיות כמו כל השבוע.
כל השבוע אנחנו שומעים בחדשות מה לא – אין אוטובוסים, אין טיסות, אין בתי ספר, אין בתי קפה. אסור ואסור ואסור. הקורונה פגעה קשות בימי החול. אבל אחרי שישה ימים – שבת. עכשיו הזמן להגיד מה כן
איני יודעת אם אי-פעם בתולדות העם היהודי היו כל כך הרבה בתי כנסת סגורים. כל כך הרבה אנשים שלא אומרים קדיש, לא קוראים בתורה. צריך להקפיד על ההוראות המצערות האלו ברצינות גמורה, אבל אולי זה התפקיד שלנו להביא את כל התוכן הזה, את כל הקדושה הזו, מבית הכנסת הריק – אל תוך הסלון והמטבח שלנו.
האנושות חבוקה יחד
עם פרוץ הקורונה, חודשים ספורים לפני פטירתו, נקרא הרב פרופ' יונתן זקס מבריטניה אל אולפני ה-BBC, לדבר אל האומה הבריטית הכאובה. הלוואי שהתחזיות האופטימיות האלו שלו יתגשמו לבסוף:
"אירועים קשים כמו וירוס הקורונה, שמבחינתי הוא האירוע הנורא ביותר בכל תקופת חיי, מוציאים מאיתנו לפעמים את הגרוע מכול, אבל לפעמים הם מוציאים מאיתנו את המיטב. יש לא מעט אנשים צעירים ששואלים כעת אנשים מבוגרים: האם אני יכול לעזור? אנחנו נראה יותר מהרוח הזו ככל שהזמן יעבור. אנחנו עומדים לראות חידוש של ה'אנחנו' שינצח את ה'אני'. במשך זמן רב דיברנו הרבה יותר מדיי על הזכויות שלנו ומעט מדיי על חובות. אני חושב שנחזור לדבר כעת על החובות.
אנחנו עומדים בפני ניסיון דומה למלחמת העולם השנייה, אבל ברוך ה' לא באמצעות מלחמה וטרור. הצעירים, האינדיבידואליסטים, שנהוג לראות כאגואיסטים, יגלו שהם מרגישים הרבה יותר טוב כשהם עוזרים לאחרים
מנטלית ורגשית כולנו מאוד ביחד. אני לא יודע מתי בפעם האחרונה האנושות הייתה חבוקה ככה, באותו מעגל. רק לפני כמה שבועות עוד יכולנו לומר: זה קורה בחצי השני של הכדור. פתאום זה משפיע על כל אחד ואחת מאיתנו.
אנחנו עומדים בפני ניסיון דומה למלחמת העולם השנייה, אבל ברוך ה' לא באמצעות מלחמה וטרור. הצעירים, האינדיבידואליסטים, שנהוג לראות כאגואיסטים, יגלו שהם מרגישים הרבה יותר טוב כשהם עוזרים לאחרים, כשהם גורמים לאחר לחיות חיים טובים יותר.
נצא מזה עם תחושה חזקה יותר של הזדהות ומחויבות כלפי אחרים. באופן טרגי, זה השיעור שהעולם היה כנראה צריך. התקופה הזו היא הדבר הכי קרוב שיש לנו להתגלות אלוקית. גם אתיאיסטים רואים פתאום עד כמה אנחנו פגיעים. במשך עשורים שלמים חיינו בשגשוג חסר תקדים, חופש, אופטימיות - ולפתע אנחנו נזכרים בשבריריות האנושית".
מתוך ספרה של סיון רהב-מאיר, "ימים באים" (הוצאת ידיעות ספרים). היכנסו ללינק והקישו את קוד הקופון 7000, ותקבלו תוך כמה ימים ספר בהנחה, עם שליח והקדשה אישית
