שישה-עשר חברי הכנסת החרדים מש"ס ויהדות התורה פרסמו השבוע הצהרה חתומה ובה התחייבות להחרים כל יועץ חרדי שיעבוד עם שרי הממשלה הנכנסת. הם מבקשים למנוע מצב שבו לשר השיכון יהיה יועץ חרדי שיקדם טיפול במשבר הדיור האדיר שמקשה על הזוגות הצעירים במגזר. שלשרת החינוך יהיה יועץ שיאיר את עיניה בייחודיות והמורכבויות של מערכת החינוך החרדית; שלשר הרווחה יהיה יועץ שיאפשר למשרד להתגבר על החסמים התרבותיים המונעים ממשפחות חרדיות לצרוך את שירותי הרווחה שהמדינה נותנת לנפגעי עבירות מין או אלימות.
זה לא שחברי הכנסת של ש"ס ויהדות התורה לא מבינים עד כמה הנוכחות של יועצים חרדים בלשכות השרים ובמשרדי הממשלה היא קריטית להטבת חייו של הציבור החרדי. מי כמוהם יודע עד כמה היא מאירה אזורי עיוורון, מאפשרת הנגשת שירותים ומחדדת צרכים ייחודיים. הייצוג הזה מאפשר לשרים לעבוד ולסייע ישירות עם ולטובת הציבור החרדי, ללא התיווך והשליטה של המפלגות החרדיות, וזה בדיוק מה שהם מנסים למנוע.
אתגר יצירת החוזה החדש בין הציבור החרדי למדינת ישראל הוא אחד החשובים והקיומיים ביותר מבין שלל האתגרים הניצבים בפנינו. כרגע מערכת היחסים היא לא כשל אזרחים, אינדיבידואלים, בעלי בחירה חופשית שלהם זכויות וחובות אל מול המדינה, אלא כשל תושבי אוטונומיה בתוך ישראל, שזכויותיהם וחובותיהם אינם ברשותם האישית אלא בבעלות "שליטי האוטונומיה", כלומר המפלגות החרדיות.
זהו ככל הנראה ההסבר מדוע שאלת ההגנה על חייהם של חרדים באמצעות אכיפת חוקי הקורונה או באמצעות אכיפת תקנות בטיחות במירון, לא נתפסת כשאלה של המדינה מול אזרחיה, אלא כמשא ומתן פוליטי עם המפלגות החרדיות. זהו גם הנימוק מדוע למדינה מותר לדחות קבוצות הורים חרדים המבקשים להעניק לילדיהם חינוך ממלכתי-חרדי, במסגרת משרד החינוך, ולשלוח אותם לעמותות מגזריות.
אבל אצלם זה אחרת
כיצד הגענו למצב בו נשים חרדיות מועסקות במפעלי הייטק, בשכר נמוך ביחס לעובדים אחרים - ותחת חוזה שאוסר עליהן לצאת מהקבוצה ולהשתלב כעובדות רגילות בחברה - או שאלפים מהן יועסקו כמורות, סייעות וגננות בבתי ספר שמוכרים על ידי המדינה אבל לא שייכים לה, ללא זכויות סוציאליות.
יש עוד דוגמאות רבות מספור כי זה הדיל: אוטונומיה, אקס טריטוריה לחוק הישראלי ומחויבות כלפי נציגיה הנבחרים של הקהילה ולא כלפי האזרח החרדי.
הדיל הזה יושב על פגם מוסרי עמוק כי הוא יוצא מנקודת הנחה ש"אצלם זה אחרת". ושאם אדם בוחר להשתייך לקהילה החרדית הוא גם בוחר, בהכרח, ויתור על כל זכויותיו ויכולת הבחירה שלו.
תהילה פרידמןצילום: נתנאל טוביאסכך לדוגמא, הבחירה ללמד בבית ספר חרדי לגיטימי תתפרש גם בבחירה לאפשר למעסיק לא לשלם שכר ימי מחלה על בידוד קורונה כפוי, למרות שהחוק מחייב זאת. הבחירה ללמוד בסמינר חרדי, פירושה קבלת סמי תעודת בגרות, אבל לא כזו שמאפשרת גישה ללימודים אקדמיים. אמנם מוצעת גם הכשרה מקצועית ממומנת על ידי המדינה, אבל היא לא מקדמת עבודה בשוק החופשי אלא רק תחת פיקוח רבני. כן. יש מי שזו בחירתו - אבל גם יש שבוחרים אחרת.
כשהייתי בכנסת היה לי מתמחה חרדי ופורום קבוע של נשים חרדיות שהייתי מתייעצת אתו. זה אפשר לי לנסות להבין סוגיות כמו השכלה ותעסוקת נשים, טלפונים כשרים וחינוך ממלכתי חרדי. ובעיקר זה אפשר לי לא להיבהל כשחברי כנסת חרדים היו מאשימים אותי ואחרים בחוסר הבנה, פטרונות וגישה אנטי חרדית. ידעתי שיש ציבור חרדי שפונה אלי וידעתי שאני פועלת למענו.
אני מקווה שהחרם ייכשל ושבכל אחת מלשכות השרים יהיו גם יועצים חרדים. לא נגד החרדים, אלא לגמרי בעדם.
- תהלה פרידמן היא ח"כית לשעבר מטעם כחול לבן
